משמרות כהונה חלק ג קכד

ע"כ מבשר בחלב ודחי בשר בחלב חידוש דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי ואי בשיל ליה אסור וזה החידוש הוא קולא וכ"כ התוס' בסנהדרין דכ"ז הרי דלא ילפינן מניה חומרא וצ"ל דסוגיות חלוקות ואביי כאן ס"ל דילפי' חומרא דלא כסוגיא דהתם ועפי"ז נ"ל ליישב דברי רש"י ז"ל לקמן דק"ח אמאי דאמרי' התם בב"ח חידוש פי' דהיינו האי לחודיה והאי לחודיה שרי וכי עביד להו לתרווייהו אסור והגמ' בפסחים דחה זה וע"ש בתוס' שתפשו עליו בזה ועפי"ה ניחא דמרא דשמעתא דלקמן הוא אביי וכיון דס"ל בסוגיין דילפי' חומרא אם החידוש קולא ע"כ דהחידוש דהתם הוא דהאי לחודיה דיה וכו' דהוי החידוש חומרא ולכך לא ילפי' מניה חומרא ובמס' מ"ק ד"ח אמרי' דר"י לא יליף נגעי גופיה מנגעי בתים להמתנה משום דחידוש הוא דעצים ואבנים לא מטמו והכא מטמו הרי דחידוש הוא חומרא ולא ילפי' מניה קולא והיינו כסוגיא דפסחים דהחידוש קולא ולא ילפי' מניה חומרא וכי הדדי נינהו דחד טעמא נינהו וזה כוונת התוס' שם בד"ה שהק' כיון דהחידוש חומרא אמאי לא ילפי' קולא וכ' דאין זה מן הקושי דכוות' מצינו בפסחי' וכו' וכמו דהתם דחידוש קולא ולא ילפי' מניה חומר' כך הכא דהחידוש חומרא לא ילפי' מניה קולא ודלא כמהרש"א ז"ל שם ומ"מ סוגיא דמ"ק וסוגיא דפסחים דלא כסוגיין שוב הראוני לה' נודע ביהודה מ"ב בחי"ד בהשמטות שנרגש מסתירת הסוגיות עש"ב

דמדאורייתא ברובא בטיל. פירש"י ז"ל אי לאו דגמרי' מכאן אבל אחר דגמרי' מזרוע בשלה הוי מן התו"ה בס' ומאה ולקמן דק"ח קאמר אביי דטעמו ולא ממשו מדאורייתא דגמרי' מבשר בחלב מיהו י"ל דאחר שדחה לו רבא שם קבלה מניה כמ"ש התוס' שם. מיהו מהא דנזיר ודפסחים גופה נר' דאביי גופיה יליף טעם כעיקר מגיעולי נכרים או ממשרת כמ"ש התוס' שם. ולכ"נ עיקר דאף דגמרינן מבב"ח או ממשרת וג"ע היינו לנ"ט אבל כאן גמרינן דבעי' ס' אף דפסיק טעמא כמ"ש התוס' בד"ה לחומרא והגמרא דנקט ברובא היינו במינו אבל בשא"מ הו"א בפחות מס' אי פסיק טעמא אי לאו דגמרינן מזרוע בשלה ולפי"ז גם בדברי רבא נוכל לומר כן ומ"ש רש"י דס"ל ט"כ לאו דאורייתא מדאמרי' ברובא בטיל הם דברים תמוהים כמ"ש ועוד דמ"מ ילפי' מזרוע בשילה לס' וא"כ אף אי הנהו קראי אסמכתא מ"מ אחר דגמרי' מכאן הוי דאורייתא וזו היא כוונת קושי' התוספות על רש"י בד"ה רבא וע"ש במהרש"א ז"ל ועיין בדברי הרא"ש ז"ל ולדעת רש"י נר' דס"ל דאף דגמרי' מכאן לס' מ"מ פעמים דנ"ט ביותר מס' ושרי כיון דליכא אלא ילפותא דזרוע בשלה וכ"כ רש"י לעיל דפעמים נ"ט בייתר מס' אבל התוס' ס"ל דאין לך באיסורין נ"ט ביותר מס' וכ"ב הר"ן בהלכות דאין לך נ"ט ביותר מס' ולפי"ז הגמרא בפסחים דפריך רע"ק ט"כ מנ"ל הומ"ל מזרוע בשלה לאוקמתא דרבא מיהו כבר כתבו התוספות דאסמכתא בעלמא היא

תוס' בד"ה רבא וכו' דפעמים דהזרוע ומקצת מן האיל חוץ לרוטב עכ"ל עיין להתוס' לעיל דצ"ו ע"ב אמתני' דירך שכ' פי' ר"י דמקצת החתיכה ברוטב מפעפע בכל החתיכות וא"צ לניער וכיסה אלא בכולה חוץ לרוטב וסיימו דלפי"ז מתניתין דקתני אם יש בה היינו ביש בה ובכל הרוטב וכו' ע"ש ויש להבין דאמאי לא אוקמה בכולה חוץ לרוטב ולכאור' י"ל דס"ל דבכולה חוץ לרוטב דינה כמו נצלה ובנטילה סגי אלא דלפי זה דבריהם כאן קשין להולמן דבמאי עסקינן אי במקצת האיל חוץ לרוטב היינו בחיתוך לחתיכות וחתיכה א' כולה חוץ לרוטב והיא הסמוכה לזרוע א"כ בנטילה סגי וא"צ לשיעור נ"ט ואי במקצת החתיכה ברוטב הכל מצטרף לבטל לפיר"י וא"כ צריך לדחוק ולפ' דהכא אזלי' בשיטת רש"י ז"ל דאף במקצת החתיכה ברוטב בעי' ניער וכיסה ע"כ נר' עיקר דלפי' ר"י בכולה חוץ לרוטב נאסרת כל החתיכה ול"ד לנצלה כיון דמונחת בתוך הקדירה ומעלה הכל וכמו טי' חלב שנפלה על החתיכה ול"ד חלב דמפעפע וכמ"ש הר"ן ז"ל בהלכות בס"פ כל הבשר וש"מ דאפי' באיסור גוש אמרי' כן וכ"נ להדיא מדברי התוס' לקמן דף ק' בד"ה חתיכה שכ' בכולה חוץ לרוטב נעשית נבילה ובעי' ס' ע"ש ודלא כהש"ך בסי' צ"ב שכ' דהר"ן מודה באיסור גוש דהוי כנצלה ומאי דלא אוקמוה התוס' למתניתין דירך בכולה חוץ לרוטב משום דמשמעות מתני' דהירך לבדה נתבשל' ולא עם חתיכות אחרות וא"כ ע"כ הירך מקצתה ברוטב ואף דהתוס' כ' בתחי' הדיבור חתיכות אחרות ע"ש במהרש"א ז"ל אינו מוכרח דמתני' איירי בהכי ואם כן איירי שפיר הכא בכולה חוץ לרוטב וכפי' ר"י אבל התו' בע"א דס"ז כ' בזרוע ומקצת האיל ברוטב שאין ס' לבטלו שאין כ"כ מן האיל וכו' וע"ש במהרש"א ז"ל ויש להבין כיון דבמין במינו עסקינן מה צורך לס' ונ"ל דהרוטב הוא מין ושא"מ עם הבשר לרבא דאזיל בתר שעה כמ"ש הרשב"א ז"ל באוקמתא דאביי ע"ש ולכן הוצרכו למי' שאין שם ס' ומ"ש שאין כ"כ עמו מן האיל מילתא אחריתי דאו יש במקצת האיל רוב כנגד הזרוע הוה אמרי' סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו וכדאמרי' בגמ' ד"ק לר"י סלק את מינו ה"נ לרבנן סלק את שאינו מינו וכמ"ש הרשב"א בת"ה ופסק מרן בש"ע בסי' צ"ח ע"ש ולכך צ"ל שאין ברוטב ס' ואין במקצת האיל רוב ויותר נר' להגיה ואין כ"כ עמו מן האיל במקום שאין כנ"ל פשוט בכוונתם ולפי"ז אוקמתא דרבא כאן דקאמר ל"נ אלא לט"כ א"ש בפשיטו' דבענין שא"מ איירי דשרי כאן רחמנא ט"כ ממש

בא"ד ורבא ל"פ אר"י דמשרת וכו' עכ"ל בירושלמי שהביאו התוס' בסה"ד נר' כן לפרש פשוטו דר"י מוקי משרת לט"כ אבל בגמרין בפסחים ונזיר נר' בהדיא דר"י מוקי למשרת להיתר מצטרף לאיסור ע"ש ויש לדחוק בכוונתם

דף צ"ט בא"ד וליכא אלא עשה דתעבירו באש עכ"ל והא דמוקמי' למשרת להיתר מצט' לאיסור ולא מוקמי' ללאו משום דכיון דאיכ' עשה לא מוקמי' ללאו כל היכא דאיכא למידרש וכמ"ש התוס' במכות די"ז ע"ב בד"ה איסירא ע"ש

בא"ד וי"ל דהתם איירי במינו עכ"ל וההיא דקדירו' ותבלין דאיתא שם י"ל דהוי מין במינו כיון דהתבלין עשויין למתק הקדירה וכמ"ש התוס' בביצה דט"ל גבי דבר שי"ל מתירין ע"ש

ע"ב גמ' והא מדרישא וכו' לפי פי' רש"י ז"ל הא דאמרי' כל איסורין שבתורה במאה הוא לבד מאיסור כמו למ"ד בס' שהוא לבד מאיסור כמ"ש התוס' לעיל בד"ה ואבעיא ע"ש ולהכי כי משני לא במאה בהכרח הוא דמאי דקתני אין בו להעלות בק"א היינו ק"א דהיתר לבד מאיסור ופריך מרישא דברישא ע"כ דבק"א דהיתר מתבטל דבק"א דהיתר לא אפשר