משמרות כהונה חלק ג קכג

מ"ח וז"ל אבל במאי דבלעה קדירה מרוטב של היתר לא דהא לא ידעי' מה בלעה ועוד דכמו כן בלעה מן האיסור וכו' ע"ש

תוס' בד"ה כל וכו' דגיד לא יהיב טעמא כולי האי וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ אמאי שרי במתני' הירך כבשר בלפת ליתסר משום שמנו ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה שאני דאין להחמיר בשמנו יותר מגיד ניחא אבל לתי' קמא ק' וצ"ל דמתני' דלא כר"מ אלא כר"י דס"ל לעיל שמנו מותר והתוס' לעיל לא ק"ל אלא לשמואל מנ"ל דנצלה שרי נימא דר"מ היא ואפילו נצלה ולפי"ז ניחא מה שהק' התוס' בריש פרקין מנ"ל דס"ל לתנא דמתני' יש בגידין בנ"ט נימא משום שמנו קאסר ליה ע"ש די"ל דחי משום שמנו לא הוה משער ליה כבשר בלפת בס'

ודע דהתוס' כאן משמע להו דר"ן דקאמר גיד בס' על הגיד עצמו קאמר וס"ל לר"ן יש בגידין בנ"ט אבל לפמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' דר"ן אשמנו קאי י"ל דבשר בלפת הוא בפחות מס' ומשום דגיד לא יהיב טעמא ובצל וקפלוט הוא ס' ור"ן אשמנו קאי דהו"ל כשאר איסורין ועיין להרשב"א ז"ל בחי' במימרא דר"ן וזה נ"ל דעת התוס' במס' מ"ק די"ג ע"ב שכ' מסוגיין דבצל וקפלוט הוא ס' ע"ש ומהתימא על הריטב"א ז"ל דאיהו גופיה לקמן דצ"ט ע"ב כ' כדברי התוס' בדיבור זה ע"ש

גמ' דאי במאי דנפיק מנא ידעי' לכאורה הא יכול להיות דידעי' כגון שבשעה שנפל היו בו ב' זתים ועכשיו זית א' וידעי' שפיר דנפיק מניה זית א' וצ"ל דאפשר דיצא ממנו זית יותר וחזר ובלע ונתפטם מן הנותר וכה"ג כ' ס' התרומות סי' מ"ח ע"ש ומכאן ראיה להפר"ח סי' צ' סק"ו ועיין להעה"ש בסי' צ"ט ע"ש ועיין להלח"מ בפ"ט מה' מ"א דין י"ג ע"ש

עו"ש גמ' ביצה בס' וכו' פירש"י ביצת עוף טמא והוא דלא כמסקנא בסמוך וי"מ דס"ל כס' בעה"ת שכ' הטור סימן פ"ו דאפילו דעוף טמא אסורה והגמ' שינוייא בעלמא ע"ש וליתא דרש"י גופיה לעיל דס"ד בברייתא דגיעולי בצים פירש דהיינו מאי דאמרי' מיא דביעי מיא בעלמא ע"ש

תוס' בד"ה וכחל עמ"ש בי"ד סי' צ"ב דין ד' ע"ד התוס' הללו עש"ב

בד"ה אלא וכו' ועוד דמס' לא היה אוסר קדירה אחרת עכ"ל מוכח מדבריהם דא"ש דמס' משערי' בכוליה אלא דלא היה אוסר קדירה אחרת והיא גופא קשיא כיון דטעמא דאינו אוסר קדירה אחרת משום ס' דרבנן לקולא א"כ לא היה לנו לשער אלא באומד מאי דנפיק מניה והשאר הוי ס' דרבנן ולקולא והרשב"א ז"ל בחי' הקשה אמאי משערי' בכוליה הא הו"ל ס' דרבנן ותירץ כיון דצריך לשער אם יש בו יותר מחר בדידה משום ס' דאורייתא צריך לשער גם לספק דרבנן וכיון דבאיסורא דאורייתא אמרי' כן גם בכחל דרבנן השוו מדותן ודוקא בנשפך דליתיה קמן הוא דשרי' ע"ש ולפי"ז גם לענין שאוסר קדירה אחרת כן הוא ומ"ל אותה קדירה מ"ל קדירה אחרת ונ"ל דבאותה קדירה ליכא אלא חד ס' שמא יצא כולו אבל בקדירה אחרת הו"ל כמו ס"ס שמא יצא כולו בקדירה הא' ואת"ל לא יצא כולו שמא מה שנשאר בו יש כנגדו ס' בקדירה זו ובדאורייתא גופה יש להקל בזה. ועיין לה' פלתי סי' כ"ב סק"ד מה שהוכיח מדבדי התוס' הללו דאזלי' לקולא באיסו' דרבנן אף בקדירה הא' ועפי"ה דבריו תמוהים גם מ"ש דם שמלחו דרבנן ודמי לכחל עיין בגמ' לקמן דקי"א ע"א דאמרי' דם דאורייתא כחל דרבנן וע"ש בתוס'. ועפי"ד הרשב"א הללו ניחא שפיר לשי' רש"י לעיל גבי משערינן במאי דבלעה קדירה שכ' כיון דאיסורא דאורייתא וכו' ע"ש והיינו משום דעיקרו דאורייתא כמ"ש הרשב"א לעיל ולכאורה קשה מאי שנא מנשפך וכמ"ש לעיל ועפי"ז ניחא דשאני נשפך דליתיה קמן מיהו ק' דהרשב"א גופיה לעיל פ' דמשערי' במה שבלעה קדירה משום דספק דרבנן לקולא ע"ש ואמאי לא אמרי' כיון דצריך לשער יותר מעל חד בדידיה צריך לשער ס' מבוררין וכמ"ש הוא גופיה בשמעתין ונר' דיש לחלק בין ס' דמציאות לס' דפלוגתא דס' דפלוגתא דלישני כמו ההיא דמשערי' במה שבלעה קדירה שאני כיון דיש לו על מה לסמוך וכה"ג כ' התה"ד סי' קע"ט גבי ס' איסור דאסו' למוכרו לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל אע"ג דהוי ס"ס אבל בס' דפלוגתא דרבותא מותר למוכרו לנכרי ע"ש טעמו

בא"ד ועוד נראה לפרש וכו' עכ"ל לפי פי' זה ל"ק קושי' הוא"ת שהק' התוס' בד"ה וכחל ע"ש. והנה הר"מ בפ"ט דין י"ג כתב דמשערי' כמות שהוא לפנינו לא כמות שנפל וכ' ה"ה דזהו פי' מ"ש כנגד כולו או במאי דנפיק מניה דר"ל כנגד מה שהוא עכשיו או אף במאי דנפיק מניה ע"ש ולפי זה קושי' אלא מעתה וכו' לא מייתבא שפיר והלח"מ כתב דמפ"ל כפי' זה של התוס' ע"ש והוא תימה דלהרמב"ם ז"ל דס"ל דטעמא דכחל מן המנין משום דאיסורא דרבנן הוא א"כ אה"נ דהוי חתיכת נבילה ולכך אי נפל לקדירה אחרת אוסר ומאי דהוי מן המנין משום דהוי איסורא דרבנן גם מ"ש על מרן בב"י דהר"מ לא פ' כההוא עובדא דלקמן וכו' ע"ש ליתא כמו שמבואר בפ"ט דין ט' ועיין להלח"מ גופיה בפ' ט"ו ובמ"ש לעיל בד"ה א"ד במאי דבלעה קדירה ע"ש

דף צ"ח גמ' ועוד האר"י ח"ש אסור מ"ה וכו' מכאן מוכח דרב אשי ס"ל ח"ש אסור מ"ה ועיין להתוס' בשבועות דף כ"ב ע"ב ועיין להר"ש בפ"ג דט"י שהוכיח מכאן דח"ש אסור אפי' ע"י תערובת ועיין להתוס' בפ"ק דביצה דף ד' ע"ב ע"ש ובמ"א כתבתי בזה

תוס' בד"ה ואבעיא להו וכו' אבל הכא מדקאמ' בס' וכו' עכ"ל לכאורה הול"ל מדלא קאמר בס' והיא וכמ"ש בתחי' הדיבור גם ק' לפמ"ש מהרש"א ז"ל דריב"ל גופיה מבע"ל לא היו צריכין לכל זה וצ"ל דהשתא דאתו עליה ממימרא דריב"ל דלקמן דכל איסורין בס' תו ליכא להוכיח מידי מדל"ק בס' והיא די"ל דסמך עצמו אמימרא דמשמיה דבר קפרא וכיון דליכא למיטעי לא איכפת ליה למינקט בס' והיא וא"כ א"ש כפשוטו דב' גדולי הדור הוא דמבעיא להו ולכך הוצרכו להוכיח מדנקט בס' ועיין למהר"ם לובלין ז"ל: ע"ב גמ' ומי ילפי' מניה והתניא וכו' מה שהק' מהר"ם לובלין ז"ל אמאי לא פריך אר"ן ושאר אמוראי דלעיל דס"ל בס' אף דלא ילפי' מהכא מ"מ ברייתא קתני דדוקא כאן ע"ש ל"ק דלשאר אמוראי א"ש בפשי' כר"י דמין במינו ל"ב אבל המק' הכא סמיך אפירכ' א"ה למאה וס' נמי לא נילף שהיא עיקר קושייתו

והנה מבואר מסוגיין דאי החידוש הוא קולא לא ילפי' מניה קולא אבל חומרא ילפי' מינה וזה הפך מאי דאמרי' בגמ' בפסחים דמ"ד ע"ב דבעי למילף