משמרות כהונה חלק ג קכא

דמאי דקתני לעיל בר"פ נוהג בשל ימין ושל שמאל מתורת ודאי הוא ולא מתורת ס' דהו"א מס' הוא דנוהג וכמו שצדד הגמ' לעיל בס' ר"י ע"ש ובבא דאכלו ואין בו כזית י"ל במה שי"ל במאי דקאמר הגמ' ור"י אכילה כתי' ביה נימא דלעולם בריא הוא ומאי דכתיב אכילה לפטור שלא בדרך אכילתו וכדאמרינן בפסחים דכ"ד דבכלאי הכרם דלא בתי' אכילה לקי עלייהו שלא כדר"ה ע"ש וי"ל כיון דאכלו ואין בו כזית חייב דלא בעי' שיעורא אפילו שלא כדר"ה חייב וכמ"ש התוס' בשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי לה ע"ש במהרש"ל ז"ל ובהמש"ל בה' יסו"הת ע"ש ולפי"ז י"ל דלכך הביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל דש"מ דשלא כדר"ה אסור. מיהו אכתי ק"ל בשמעתין כיון דלר"י ג"ה נאסר לב"נ ולא ניתנו שיעורין אלו אלא לישראל כמ"ש הר"מ ז"ל בה' מלכים ע"ש א"כ אכילה דכתי' ביה ע"כ לאו לשיעורא ואף דניתנה תורה אח"כ לא נכפלה האזהרה ועיין להתוס' בר"פ בד"ה אלא ונ"ל דמכאן ראיה למ"ש הרא"ם ז"ל על הסמ"ג בה' חמץ דשיעור אכילה בכ"ש ואתא הלכתא והעמידה בכזית וא"כ הו"ל כאלו נכפלה האזהרה

גמ' אכלו ואין בו כזית חייב רי"א וכו' ק"ל בגמרא בפ' כ"ש דכ"ג ע"ב דיליף ג"ה דשרי בהנאה מק"ו מחלב אמאי לא פרכי' מה לחלב שכן אינו חייב עליו אלא בכזית תאמר בג"ה שחייב בכ"ש וכה"ג פריך הגמ' ביבמות דקי"ד ע"ב מה לשרצים שכן במשהו ע"ש בתוס' ואף אי אמרי' דריה"ג שם ס"ל כר"י דבעי כזית מ"מ מאי פריך שם לר"ש דס"ל אסור בהנאה נילף מחלב נימא דס"ל כת"ק דר"י ואמאי עביד פלוגתא בינייהו באי מקרי חלב הותר מכללו ע"ש וצ"ל דר"ש דס"ל כ"ש למכות גם בחלב לקי עלייהו בכ"ש וליכא למיפרך מידי וכה הראוני להרשב"א ז"ל בתה"א דע"ח דכ' לישב דעת הר"מ דפ' ג"ה שרי בהנאה אף דפ' אין בגידין בנ"ט דנ"ל מק"ו ע"ש ועפי"ה הוא תימה דכיון דפ' אכלו ואין בו כזית חייב איכא למיפרך כדפרכי'

תוס' בד"ה מכלל וכו' וליכא אלא ב' מחלוקת עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל והוא דוחק ונ"ל דאף למאי דדחו הלכאורה משמע וכו' ואסיקו דר"מ ור"י ל"פ בדאורייתא הוי ג' מחלוקת דתנא דעל הכף ס"ל דוקא שעל הכף דאורייתא ובחטיטה ור"י ס"ל יותר ממה שעל הכף ולא בחטיטא ור"מ ס"ל דיותר ממה שעל הכף ובחטיטה אבל אי אמרינן דר"מ ס"ל דוקא שעל הכף ליכא אלא ב' מחלוקת ולכך מקשי' שפיר ולפי"ז דברי התוס' אתו כפשטן דלא ק"ל הלכאורה משמע וכו' אלא חדא דהיינו במאי פליגי אבל ג' מחלוקת לא ק"ל דס"ס כי כיילינן להו לדאורייתא ודרבנן הוו ג' מחלוקת ועוד י"ל דכוונתם במ"ש וא"ת וכו' היינו דלכאורה איכא למידחי עוד הלכאורה משמע וכו' דא"ה מנ"ל לבר פיולי דפליגי הכי והוו ג' מחלוקת נימא דר"מ ס"ל כתנא דעל הכף אלא ע"כ דל"ל הכי אלא דר"מ ור"י ל"פ בדאוריי' והשתא לא תקשה ליה נימא דר"מ ס"ל כתנא שעל הכף דמאי נ"מ כיון דס"ס ליכא אלא ב' מחלוקת ולזה כ' דליכא למדחי מכח זה הלכאורה משמע וכו' די"ל דס"ל דאין סברא וכו' ומה שהוכרחו לשמואל לומר לדידיה לא ס"ל הכל הוא לפי הלכאורה משמע אבל לקושטא דמילת' דאסקי דלא פליגי ר"מ ור"י בדאורייתא ל"ל למי' האי אין סברא שכ' בתי' ולפי"ז אתו דברי התוס' שפיר כס' הרמ' וכל הפו' שפ' כתנא שעל הכף ופ' בחטיט' ועיין להפר"ח בסי' ס"ה ונר' דגם לפ"ד מהרש"א ז"ל ולפי' הא' שכתבתי לפ' התוס' אבל הפו' דהנה הק' מהרש"ל ז"ל ביש"ש כמ"ש התוס' ות"ק דר"י ודאי אין מחמיר בחטיטה דהרי מתני' ס"ל דאכלו ואין בו כזית חייב דש"מ דדוקא שעל הכף כדאמרי' בגמ' וס"ל בחטיטה ונ"ל דתנא דמתני' כיון דקאמר פלוגתא דר"י בסיפא ולא קאמר דפליג ר"י באכלו ואין בו כזית ע"כ דס"ל דל"פ ר"י ופליג אתנא דברייתא וא"כ גם ד"י ס"ל שעל הכף ומ"ש דשמואל לא ס"ל היינו לקושטא דמילתא דשמעינן מברייתא דפליג ר"י דבהא ודאי נקטי' בברייתא דתנא דמתני' איכא למי' דלא שמיע ליה

איברא דהגמ' לעיל דצ"א פריך ואי פשיט"ל אמאי לוקה מ' ותו לא ומשני דר"י ס"ל אכלו ואין בו כזית פטור ע"ש הרי דבס' תנא דמתני' מסיק דר"י ס"ל פטור אך הגמ' שם לא הוכרח לזה אלא דלא ליפשוט בעיא דסומכוס דאל"ה איכא לאוקמא בב"א וכמ"ש בחי' לעיל ע"ש ואם כן לבר פיולי ולשמואל דקאי כוותיה דעובדא דבר פיולי קמיה דשמואל היא ס"ל דתנא דמתני' פליג אברייתא וס"ל דלא פליג ר"י ולא כ"כ התוס' אלא לבר פיולי ושמואל אמנם למסקנא דגמ' לעיל דטעמ' דלא לקי פ' משום דר"י ס"ל אכלו ואין בו כזית פטור בהכרח הוא דאין לו האי אין ס' שכ' התוס' מכח תנא דמתניתין וכקושית מהרש"ל ז"ל ונקטינן במסקנת דגמ' לעיל כנ"ל

בד"ה מ"ט וכו' וא"ת לר"ש וכו' היאך תרומה עולה בק"א וכו' אבל תרומה מותר עד שימרח וכו' עכ"ל והא דחשיב לה ר"ש בריא גבי טבל היינו לענין דהוי משהו אבל לענין ביטול לא החמירו אלא באסורה מתחילתה ואין זה סותר למ"ש הפר"ח בסי' ק"א סקי"ט דבריה דסרסא לא בטלה כמו לענין מלקות שכ' הר"מ דלוקה עליה ע"ש דבערך מהותה אי חשיבא בריה ודאי דדין שניהם שוה אבל לענין דבעינן תנאי אחר לענין ביטול לא איכפת לן דר"א הוא שגרם לה וכן ראיתי להרשב"ש סי' תרי"ג שכ' אם נחסר אבר מהבריה אם דין בריה יש לו לענין ביטול נלמד מבעיא דנזיר דבעי לענין מלקות ע"ש ובמ"ש התוס' בטעמא דגיד דהו"ל כאלו פי' בין גדול בין קטן עמ"ש לעיל דס"ד ע"א בתוס' בד"א שאם ע"ש

כתב הרשב"ש ז"ל שם דמשמע מדברי התוספות דמכות דחטה כשנחלקה אין שמה עליה ע"ש ותמהני דאדרבא משם נראה דשמה עליה שהרי כ' דלרבנן העיקר תלוי בשמה עליה ואין שמה עליה וסיימו דרבנן ה"ק לדידן אפי' אית בה נשמה לא הוי בריה וכו' וע"כ ה"ט משום דאין שמה אובד וכמ"ש מקודם

ע"ב מתני' ירך שנתבשל בה ג"ה עמ"ש בי"ד

סי' צ"ח דין ב' ע"ש שהוכחתי מכאן דגיד עם בשר הוי מב"מ כס' הפר"ח ושומן הירך עם בשר הוי מב"מ כס' האגור ע"ש

תוס' בד"ה עד וכו' ואפי' כדי נטילה וכו' ק"ק דבפ' כ"צ תנן נגע בחרסו של תנור הרי דבצלי כדי קליפה וע"ש בתוס' שהשוו נגע בחרסו לצלי דעלמא ואף למ"ש התוס' דמאי דלא פריך מרישא דאפי' תתאה גבר בעי קליפה דנראה דא"ש רישא דמתני' בחרם צוננת מ"מ היינו לס"ד אבל למסקנ' דמוקי לסיפ' בחרם רותחת גם סיפא כן הוא דאל"ה ליפלוג וליתני בדידה ונ"ל במ"ש הגהמ"י בפט"ו והובא בב"י סי' ק"ה דכ' דבצלי בעי ס' ומתני' דפסחים ש"ה דבשעת מועטת היא ול"ד לצלי ע"ש וא"כ י"ל דאף אי צלי בעי נטילה