משמרות כהונה חלק ג קכ

ודאי הא אי לא"ה הוי ס' וס"ל במקום שאין מכריזין איירי ולכך הוי ס' ובדברי רב פי' דהוי ס' והיינו דלא ס"ל טעמא מדחתכם וכו' ואם כן הוי ס' מן הדין ואי קשיא א"כ סיפא מאי אשמעי' דמותרות משום נבילה וכי ס"ד דבמקום שאין מכריזין הוי נבילה ודאי וי"ל דאתי לגלויי ארישא דאיברים נבילות בודאי הוא ולאו מס' כנ"ל בדעת רש"י וא"ש כל דבריו בדקדוק ועיין להריטב"א בחי' ובהכי ניחא מה שהק' הרמב"ן ז"ל במאי דדחי הגמ' פרוותא דנכרים הא רב קאמר מותרות משום נבילה ועפי"ה ניחא

עיין בתוס' בר"פ חומר בקדש ובריש' דמתני' דשקלי' ובדברי הירושלמי שם ודע דאי איירי בעומד ורואהו ליכא הסח הדעת ודלא כירוש' ובזה יש מקום לישב קצת ואכמ"ל

והנה הרא"ש כ' דרב אפילו בבהמה שלימה חייש לעורבים ע"ש ובהגהות דרישא סי' ס"ג הק' ממ"ש הטור בסי' א' דאם מצא בהמה שחוטה בשוק כשירה ברוב ישראל ע"ש ותי' דהתם במצא שלימה בראש דשחי' הוי סי' והש"ך סי' ס"ג כ' רלא דק דהטור בסי' קי"ח כ' בסתם דברי הרשב"א דשחי' לא הוי סי' ע"ש ונ"ל דאפי' דשחי' לא הוי סי' היינו ברוב גוים דמדינא אסור בלא סי' אבל בבשר שמן הדין ברוב ישר' דלכ"ע חומרא בעלמא היא אפי' לרב כמ"ש התוס' הוי שחי' סי' וסמכי' עלה ועמ"ש בסי' א' דין ד' לדברי הב"ח והמרדכי ע"ש ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה בחרוזים ע"ש ומה שתי' הש"ך שם והפרישה בסי' א' דהרא"ש ס"ל דלית הלכתא כרב אלא כי חזי' דנטלו עורב ע"ש אכתי קשה לרב גופיה דס"ל אסור בשר שמ"ה אפילו בביתו מברייתא דלעיל די"ב הרי שאבדו גדייו ותרנגוליו ע"ש ואף דאיכא לאוקמה במכירו עיין להט"ז בסי' א' מ"מ ק' מברייתא דאיתא שם מצא תרנגולת שחוטה בשוק דמותרת אמאי לא פריך מינה לרב

תוס' בד"ה אבל וכו' ור"ת היה מתיר וכו' עכ"ל מדבריהם נר' דר"ת ס"ל לחלק בין קדשים לע"א לשאר איסורין שהרי כבר הוכיחו דאפילו פירש מעצמו גזרינן שמא יטול מן הקבוע מההיא דע"א ולפי"ז ר"ת מתיר אפי' ע"י נכבשינהו וכ"כ הרא"ש ז"ל דר"ת מחלק בין ע"א וקדשים לשאר איסורין אבל הרשב"א כ' בשם ר"ת דלא גזרינן אלא בנכבשי' אבל בפי' לא גזרי' וכ"ס השאלתות ע"ש ועיין להטור ססי' נ"ז ולמרן בב"י שם וי"ל ממ"ש בש"ע ססי' י"ו גבי אוא"ב סי' בה"ג ע"ש ועיין בסי' ק"י דין ו' ובמ"ש הט"ז שם ע"ש

והנה לענין הלכה הר"מ והרי"ף ז"ל פ' כרב וכ"פ מרן בש"ע אבל רש"י ז"ל פ' כלוי ועיין להרא"ש ז"ל משם רשב"ם ונר' עיקר בכוונתו דבמקום שהניחו אפילו ברוב נכרים שרי וכי חזי' דאתא עורב אפי' ברוב ישראל אסיר אבל בנאבד לו ומצאו דמסתמא לא במקומו מצאו או במצא בשר בשוק אז הדבר תלוי ברוב אנשי המקום והשתא ההיא דדיו אסור אף דאיירי ברוב ישראל כמבואר שם בגמרא ע"ש. והנהו עובדי דלקמן דבעי טביעות עינא או סי' בנאבד לו וברוב גוים אבל במצאו במקום שהניחו בכ"מ שרי דלא קי"ל כרב והנהו עובדי דגדי ופרגיות בפ' אלו מציאות שמצאן בשוק והתירן ברוב ישר' איירי ולכך התירו באבד וההיא עובדא דכבדא וכולייתא דלקמן איירי דגם במקומות הקרובים רוב ישראל כמ"ש התוס' וכ"מ בדברי הרא"ש ז"ל שם בפ' א"מ וכן הבין הדרישה בסי' א' אלא דמה שנר' מדבריו שם דמ"ש רשב"ם והנהו עובדי ברוב גוים קאי על ההיא דפ' א"מ דפריך והאמ"ר בשר שמ"ה אסור ע"ש הא ודאי ליתא דבגמרא שם מבואר דברוב ישראל איירי ע"ש אלא דקאי רשב"ם על הנהו עובדי דלקמן דבעי סי' ודברי הטור בסימן ס"ג לצדדין קאמר כמ"ש הדרישה שם ודלא כהב"ח שם דלפ"ד קשה ההיא דגדי ופרגיות דפרק א"מ ועיין להרא"ה בב"ה דקכ"א ע"ב ולהרשב"א במ"ה שם ע"ש גם מ"ש הב"ח שם דההיא דכבדא וכולייתא במצאן במקום שהניחם ע"ש נר' שהבין דהא דשרי ליה כבדא וכו' לאו הנהו שהביאו העורבים שא דשלו הוא דהתירום והוה חושש שמא חלפום העורבי' כיון שראו עורבים דמייתי וכו' והתיר לו את שלו כיון שמצאן במקום שהניחם מיהו הרא"ש גופיה בפ' א"מ מפ"ל כדברי התוס' וכן מסקנת הש"ך וכדברי הדרישה דלא כהב"ח ומדברי הלבוש נר' בהב"ח דבמקום שהניחו בעי' רוב ישראל ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה לא וכו' דדילמא רוב טבחי וכו' עכ"ל משמע דאי ס' רב בשר שמ"ה אסור א"ש הכא אפי' ברוב טבחו ישר' ומכאן מוכח דס"ל אפי' בבהמה שלימה חיישי' למאן דאסר בשר שמ"ה וכמ"ש הרא"ש ז"ל ע"ש ועיין להב"ח בסי' ס"ג שכ"כ בשם התוס' והרא"ש ועיין להכנה"ג שם ודע דלפ"ד התוס' אלו צ"ל דההיא מימרא דרב דמותרות משום נבילה ואסורות באכילה לאו משום בשר שמ"ה אלא דבמקום שאין מכריזין וחששא דנכרים וכמ"ש לעיל לדעת רש"י דכל התי' שכ' הרמב"ן ז"ל בחי' לעיל לא יתכנו לדברי התוס' אלו דאי ס"ל כתי' הא' שכ' הי"ל לקבוע דבריהם לעיל ולפי התי' הב' גם קושייתם הכא ל"ק

בד"ה בחרוזים וכו' דהכא סמכי' בדבר מועט עכ"ל פי' דהכא בבשר שמ"ה ברוב ישראל דליכא אלא חששא דעורבים דמדינא שרי ומכח חומרא הוא דאסור כמ"ש התוס' לעיל בדבר מועט תלי' אפי' לרב ומ"ש התוס' בפ' אלו מציאות דכ"ג דלא קי"ל כרב רצו להכריח דהכא קי"ל אפילו לרב דהא בהא לא קי"ל כוותיה דרב אפי' דברוב נכרי אסור וע"כ דקי"ל הוא ואית לן למי' ג"כ לרב גופיה דהא מימרא דחרוזים היא מימרא דרב גופיה ועיין להכנה"ג בסימן ס"ג ומכאן סיוע למש"ל בישוב קושי' הש"ך על הדרישה

דף צ"ו בד"ה פלניא וכו' וכן אם נשאת ע"פי עד אחד לא קטלי' וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דלא ס"ל כס' הר"מ בפ"ג מה' שגגות שכ' אם עד אחד העיד על החתיכה שהיא חלב והוחזקה ע"פי העד ואח"כ בא אחד ואכלה חייב עליה ע"ש ובמ"ש התוס' וגם צרתה אסורה נראה דס"ל דכי התירו ב"ד להאשה לינשא ע"פי ע"א צרתה אינה ניתרת מאליה אלא עד שיתירוה ב"ד וס"ל דהא דמיא להתירוה לינשא וזינתה דחייבת שלא היתרוה אלא לינשא כמ"ש בגמ' בפ' האשה רבה הרי שאינו ניתר ממילא אלא מי שהתירו ב"ד בהדיא הוא דמותר ועוד דטעמא דניתרת אשה על פי ע"א משום דדייקא ומנסבא וא"כ צריך בצרתה גופא שתהא דייקא ומנסבא ולא תסמוך ההיתר האשה גופא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל: מתני' אכלו ואין בו כזית חייב אכל מזה כזית וכו' הרי"ף והרא"ש ז"ל העתיקו משנה זו והכנה"ג בסימן ס"ה תמה דאין דרכם להעתיק מה שאין נוהג בזה"ז ע"ש ונראה דבבא רמזה כזית וכו' אתא לאשמעי'