משמרות כהונה חלק ג קיט

מטעם דהוי חלב אלא דכיון דקרב לא ממעטי' מקרא דאשר יקריב כמו חלב דפנות ומתרצים משום דל"ד וצ"ל לפי"ז דהגמ' בשומן האליה דקאמר הטעם משום דלא מקרי חלב סתמא לאו מטעם זה לחוד שרי אלא בצירוף טעמא דלא דמי וכל זה לשי' מהרש"א ז"ל דכ' דחלב דפנות לא מקרי חלב סתמא. מיהו נ"ל עיקר דחלב דפנות מקרי חלב סתמא ודוקא חלב אבר מיוחד דלא מקרי חלב סתמא והרא"ם לא שני ליה בין סתמא ללא חלב סתמא ולכך יליף חלב היותרת מהדפנות מטעם דתרווייהו לא דמו לחלב ומק' התוס' ע"ז משומן האליה דשרי ליה משום דלא מקרי חלב סתם ומ"ש מחלב היותרת ומפרשי' דתרווייהו שרו משו' דל"ד והא דלא כ' דתרווייהו שרו משום דלא מקרו חלב סתם משום דבעו לשנויי גם לרב זביד בס"פ כ"ה דמשני שינויא אחרינא גבי אליה ע"ש ודע דקושי' מפ' כ"ה היא מאוקמתא דר"א אף דאיתותב לאו מה"ט איתותב והא דלא מוכחי מקושי' המק' מעיקרא ע"ש משום דאי לא מיקרי חלב לא ק"מ מידי דהוה אכוליא דשרי אף דקריבה

בד"ה חתכיה וכו' מכלל דעד השתא וכו' עכ"ל הו"מ לאוכוחי ממילתא דר"י בסמוך ה' חוטי הוו וכו' למאי נ"מ וכו' דאמאי לא קאמר נ"מ לצלי אי איתא דצלי לא בעי חתיכה ומליחה מיהו בלא"ה הומ"ל נ"מ לחיה דאי משום חלב שרו ודמשום דם אסירי וכמ"ש הכנה"ג בסי' ס"ד ע"ש

ע"ב גמ' רישא בכבשא וכו' א"ד וכו' עמ"ש בי"ד סי' ס"ט ע"ש

עו"ש כזית אפי' בב' וג"מ וכו' עמ"ש מהרש"ל ז"ל ולדבריו דחיק לישנא דב' וג' מקומו' דכי נחלק הכזית לג' מקומות איכא בכ"מ יותר משעורה ובמה שהוצרכו בגמרא לפסוק הלכתא וכו' עמ"ש הרשב"א והריטב"א ז"ל בחי' ע"ש

תוס' בד"ה רישא וכו' משמע דלא אסיר וכו' עכ"ל דאי מח אסור מדם שיש בו היה גם הראש נאסר דאין בו ס' נגד מוחו אבל נגד הקרום יש בו ס' ועיין לה' בעי חיי סי' ק"ה וק"ו

דף צ"ד תוס' בד"ה טרפה וכו' וי"ל דמ"מ איכא למידק וכו' עכ"ל ולעיל באוקמתא דשמא יתננה בפני ישראל י"ל דיודע השתא דאסור לגנוב דעתו של גוי אלא דלא ניחא לאוקומי טעמא דמתני' משום גניבת דעת דפשטא דמתני' משמע דמשום איסור גיד נגעו בה וכן ראיתי להר"ן בהלכות שכ' באוקמתא זו דמאי דגזרי' הוא משום דאסור לגנוב דעת ע"ש. אבל לקמן בפיר"ת קאמר בהדיא דס"ד דשרי גניבת דעת ולכך מוקי' לה כצנעא ע"ש ועיין במהרש"א ז"ל ולפ"ד צ"ל דמשמע להו להתוס' דעובדא דמברא באמר לו בהדיא איירי

ע"ב בד"ה אמר וכו' ומפ' ר"ת וכו' אבל שלימה הא חזי לה נכרי עכ"ל לפ"ז בשלימה לא חיישינן שיקנה ישר' דלא זבין לה ישר' משום חשש טרפות וא"כ מתני' בשולח שלימה דנקט טעמא דמקומו ניכר הול"ל טעמא משום חשש טרפות ונ"ל דמתני' איירי אפי' במקום שמכריזין ולא הכריזו דליכא חשש טרפות אלא דהדיוק דחתוכה במקום שאין מכריזין וה"ק דוקא שלימה שרי בכל ענין אבל חתוכה אסור

ודע דלפיר"ח דדוקא באומר לו הוא דחיישי' לגניבת דעת בברייתא דלעיל דלא יפתח חבית המכורה לחנווני אף דלא אמר בהדיא מ"מ אסור כיון דלא הו"ל לאורח לאסוקי אדעתיה וכו' וכמ"ש התוס' לקמן בד"ה אינהו ע"ש: בא"ד וא"ת וליפלוג וכו' דבהכי איירי רישא לאביי עכ"ל לר"א ניחא דאתא לאשמעי' דלא אמרי' להשביח מקחו וכמ"ש מהרש"א ז"ל מיהו הול"ל לרבא נמי ונר' דלרבא לא ק"ל דרישא איירי במקום שמכריזין והכריזו דאיכא טריפה ואז אפי' אומר ישראל בהדיא דכשירה היא לא אתי ישראל אחר לזבוני דכיון דאיכא טריפה חיישי אינשי דמשקר ישר' וכ"מ ממאי דלא אוקמה רבא למציעתא בהכריזו דאיכא טריפה ברישא ממש אלא דאיירי באומר בפי' ורישא בסתם אלא ע"כ בהכריזו דאיכא טריפה אף דאומר כשירה לא אתי לזבוני מינה ורישא דמוקמי' לה בסתם לרבא כי היכי דלא ליתסר מכח גניבת דעת הוא וא"כ ליכא לאפלוגי בדידיה ובהכי מקום אתנו ליישב לשי' רש"י ז"ל אוקמתא דלעיל דאוקי במקום שאין מכריזין ר"ל דמוקי לבריית' במקו' שמכריזין והכריזו וס"ל גם לרש"י כיון דאיתחזק טריפה לא מזבני אינשי ואצ"ל דפליג אברייתא כמ"ש התוס' מיהו מדברי הריטב"א ז"ל בחי' בתחי' הסוגייא נראה דאף דהכריזו טריפה חיישינן באומר לו ע"ש ומה שהק' מהרש"א ז"ל לשי' רש"י ע"ש לק"מ דדוקא במוכר טריפה בדמי שחוטה הוא שכ' דאיכא גניבת דעת כיון דהגוי פורע דמי שחוטה אכל בגיד ליכא יתור בדמים בשביל נטילת הגיד וגבי גיד אף במוכר שרי ומ"ש התוס' בעיקר החילוק אבל שולח דורון וכו' היינו שולח דורון בשר טריפה בחזקת שחוטה

בד"ה והא וכו' וא"ת והא אין זה טעות וכו' עכ"ל נ"ל דיש לחלק בע"א דאף דבלא"ה פותחין לו לא יאמר לו בשבילך אני פותח אף דבלאו מכורות היה פותח והכא ר"ן אמ"ל למ"ל לרבנן לאטרוחי כולי האי ואי הוו שתקי שתיקה כהודאה והו"ל כאמ"ל בפי' שבשבילו יצאו כנ"ל

דף צ"ה גמ' וההוא טריפה הוה א"ד וכו' נ"ל לשי' רש"י ז"ל דבל"ק איירי במקום שאין מכריזין ולא זבני מניה אלא דגזרי' שמא ימכרנה בפני ישר' כאוקמתא דר"א לעיל ולכך לא הו"ל למוכרה לגוי ועשה שלא כהוגן אלא די"ל דדילמא כשימכר לנכרי אמ"ל בפי'. שהיא טריפה דשרי בפני ישראל וכסיפא דברייתא דלעיל וע"כ למי' דהכא במכרה לו כדי למוכרה במקולין ול"ל דאמ"ל טריפה היא ובזה מדוקדקים שפיר דברי רש"י ז"ל בד"ה שעשה ולל"ב איירי במקום שמכריזין ולא הכריזו וכמ"ש רש"י ז"ל וה"ט דחיישי' שמא משקר אבל לל"ק לא חיישי' למשקר מכח דלא הכריזו דבמקום שאין מכריזין איירי ודע דמבואר בדברי רש"י בד"ה אנו דשרי ליקח מכאן ולהבא וה"ט דלא ליתסר משים קבוע משום דמעורב או משום דליכא איסור ודאי ומדברי התוס' בד"ה טעמא נראה דבל"ב טעם האיסור משום קבוע ולא כמ"ש רש"י ז"ל דחיישינן שמכר להאחרים ועיין להרשב"א והריטב"א ז"ל בחי' מיהו קשה בשמעתין אמאי מהימנינן ליה במה שאמר שמכרה לגוי הא קאמר בגמ' דעשה שלא כהוגן וק"ל אין אדם משים עצמו רשע אפי' באיסורי דרבנן כמ"ש ה' תומים בסי' ס"ה ע"ש וצ"ל דפלגינן דיבורי' דלא מכרה לגוי הוא אלא אחר ומ"ש בגמ' עשה שלא כהוגן אמי שמכרה לו קאי

נמצא בגבולין איברים נבילות חתיכות מותרות וכו' פירש"י ז"ל גבי נבילות שכן דרך וכו' למיהב טעמא כי היכי דליהוי נבילות ודאי וגבי חתיכות פירש מדחתכם וכו' למיהב טעמא דלהוו מותרות מתורת