משמרות כהונה חלק ג יא
Mishmerot Kehunah part 3 11 · משמרות כהונה חלק ג · free full Hebrew text
Open in the reader →לגמרי משא"כ בק"ו דעביד הגמ' דמקיים ההיקש בשלא לשמו ע"ש נעלם ממנו מאי דאמרי' בגמ' לקמן דצ"ח ע"א דדרשי' מה שלמים מפגלין וכו' ודריש להו לכולהו היקישי דכתיב בקרא דזאת התורה ע"ש
דף י"א ע"א גמ' ורבנן למאי הילכת' איתקש וכו' לפמ"ש הרא"ש בפי' בנדרים ד"ג לענין כ"ת באשם דנ"ל מהיקישא דכחטאת כאשם ע"ש הו"מ הגמ' למי' דלרבנן מבע"ל לבת איברא דדברי הרא"ש תמוהים דאכתי עולה ושלמים מנ"ל דנ"ל בפ"ק דר"ה דף ה' עולה ושלמים מהיכא דנ"ל חטאת ואשם וכבר תמה עליו בזה ה' טורי אבן שם ע"ש
ע"ב תוס' בד"ה אי איפלוג וכו' ותימה השת' נמי וכו' עכ"ל. לכאו' י"ל דבן בתירא ליכא לאקשויי ליה דהו"ל לאפלוגי וכו' דאיהו אדברי ר"י קאי דשמעיה לר"י דנקיט מילתיה בשלא לשמן ואפליג עליה. מיהו נראה דקושית התוס' היא דהו"ל למסדר המשנה לגלויי לן טעמא דבן בתירא כי היכי דלא נטעה והשתא א"ש מה שתי' התוס' כיון דאין הלכה כבן בתירא לא חייש מסדר המשנה לשלא נטעה
דף י"ב ע"א גמ' כין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות ל"ל וכו' ק"ק דאפי' למסקנא דטעמיה דבן בתירא משום דמקצתו ראוי קשיא בין הערבים דקטורת ונרות ל"ל כיון דמקרא דמערב עד בקר ידעי' זמנייהו ויש ליישב
גמ' ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה וכו' תהא לאחר חצות ובחל י"ד להיות בשבת מותר להקדישו בשבת כיון דחובות הקבוע להם זמן הוא כדמסיק בפ' שואל דקמ"ח ע"ב דהא דתנן אין מקדישין בשבת דוקא בסוכות שאין קבוע להם זמן הוא והא דלא הוכיח הגמ' שם דינו של ר"י דאמר מקדיש אדם פסחו בשבת מבן בתירא משום די"ל דלבן בתירא כיון דא"א להקדישו מאתמול הוי דבר שא"א לעשותו מע"ש דדוחה שבת אפי' מלאכה גמורה אבל לרבנן דיכול להקדישו מאתמול ס"ד דאינו יכול להקדישו בשבת כיון דאפשר לעשותו מע"ש ואשמועי' ר"י דמקדיש דמעיקרא לא גזרו רבנן במקדיש פסחו ול"ד לשאר מלאכות
תוס' בד"ה לילה וכו' אבל קודם לכן לא וכו' עכ"ל עיין להמש"ל בפ"ד מה' א"מ שהוכיח דאסור להקדיש מחוסר זמן ואם עבר והקדישו קדוש ע"ש לפ"ז ל"ק קושית התוס' דהכא לענין דאסור להקדיש מיירי אבל אם עבר והקדיש קדוש
בד"ה יום וכו' תימה ת"ל וכו' עכ"ל עיין להתוס' בחולין דפ"א ע"א ובמ"ש שם בחי'
בד"ה ש"מ וכו' הא אמרה ר"י חדא זימנא וכו' עכ"ל ר"ל דאמר ר"י הלכה כסתם משנה דלא כהח"ן
בד"ה וש"מ וכו' דאין תמורה בעופות וכו' עכ"ל עיין להתוס' בקדושין ד"ז ובמ"ש בחי' שם
דף י"ג ע"א פירש"י בד"ה אמר רע"ק וכו' רע"ק לא מ"ל וכו' עכ"ל. לפ"ז הא דתניא בת"כ ר"פ אמור בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים אתיא כת"ק ודלא כרע"ק אע"ג דסתם ספרא ר"י וכולהו אליבא דרע"ק
ע"ב גמ' אי ר"ש מאי אירייא וכו' ה"ה דהומ"ל הא ר"ש מודה בחטאת הואיל וא"א לבטלה כדלקמן ואין לו' דהשתא לא ס"ל כר"ל אלא דס"ל כיון דעיקר פיגול משלמים ילפינן וכיון דבשלמים לא פסלה הולכה גם בחטאת אין לפסול הא ליתא דאם כן טבילת אצבע לא פסלה אפי' לרבנן כיון דלא שייכא בשלמים וכדלעיל והח"ן כתב דאפי' לר"ל לא מיפגלא אלא מיפסלא וכדלקמן ע"ש וליתא דלא מוקי לה הכי לקמן אלא מכח פירכא מדאמר ר"ש כל שאינו על מזבח החיצון וכו' והשתא דלא ס"ד מהאי מימרא דא"כ מאי אירייא טבילת אצבע ודאי דאפי' חיובי נמי מחייב כיון דבחטאת א"א לבטלה ועיין להמש"ל בפי"ז מה' פיסולי המוקדשין דין ג' ע"ש:
דף י"ד ע"א תוס' בד"ה תוך וכו' וצ"ע דלקמן דק"ך מבע"ל עלו מהו שירדו וכו' עכ"ל כצ"ל והיא גי' רש"י שם ע"ש ועיין להח"ן
ע"ב בד"ה והא וכו' משום דמקבלה ואילך וכו' עכ"ל הקשה הצ"ק הא נתינת אש דמקבלה ואילך היא ואמרי' ביומא דכ"ז דאי לאו דכתי' בה כהן לא הוה בעיא כהונה משום דל"מ כפרה וה"נ הולכה ועוד מאי פריך לר"ש נימא דאית ליה טעמא דמקבלה ואילך אלא דבהולכה הוי כמו נתינת אש ע"ש ול"ק דל"ד הולכה דבעבודות דם היא לנתינת אש דעבוד' דהקטרה היא דהא הקטרה גופה ל"מ כפרה והנה מפירש"י מבואר דטעמא דרבנן הוא משום דא"א לבטלה והוא תימה דלעיל ד"ד פריך הגמ' מה להנך שכן א"א לבטלה ועיין להמש"ל פ"א מהלכות פיסולי המוקדשין דין כ"ג
בד"ה אבע"ל וכו' ויושב פסול היינו כי לא תיקנה וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מאי פריך לקמן לעולא מנשפך הדם נימא מאי דאמר עולא פסולה היינו אי לא תיקנה וי"ל
גמ' והרי הולכת איברים לכבש וכו' מקשי' דמבריית' דמייתי הגמ' בפ' הזרוע דקל"ג דכל כהן שאין מודה בעבודה וכו' מבואר דהולכה לר"ש בעיא כהונה ע"ש בפירש"י ואמאי לא פריך הגמ' מינה וכבר כתבתי לעיל ד"ד דאחר דמרבי' כל העבודות מוקמינן ליה בקבלה דמסתבר טפי לאוקומי בקבלה והשתא הולכה לא כתיבא. איברא דק"ל אמ"ש התוס' במנחות די"ח ע"ב בד"ה מנין וכו' דלא חשיב הולכה דר"ש לטעמיה דאפשר לבטלה ע"ש ותימה דכיון דקאמר מנין לרבות הקבלות ע"כ קרא בהולכה כתיב כפירש"י. ואין לומר דהתוס' מפ' דקרא בזריקה מיירי דהא זריקה כתיבא הזורק את דם השלמים וכדאמרי' בגמ' לעיל ד"ד ונ"ל דהתוס' גרסי בגמ' לקמן בהולכה זוטרתי כ"ע ל"פ דפסולה ע"ש בפירש"י וא"כ כל כמה דלא מרבי' שאר עבודות מוקמי' ליה לקרא בהולכה זוטרתי
דף ט"ו ע"א גמ' איתיביה ר"נ וכו' עיין מה ך שהוכיח מכאן המש"ל פ"א מה' פיסולי המוקדשין דין כ"ג ע"ש
ע"ב תוס' בד"ה אלא וכו' וק' לרבינו וכו' הלא ההוא קרא גופיה בנותר משתעי וכו' עכ"ל אינו ר"ל דנילף מבני ישראל דהאי קרא גופיה דלמעיט עכו"ם מנותר דא"כ מנ"ל זר כיון דאצט' למעוטי עכו"ם לענין נותר אלא ר"ל כיון דבהאי קרא נכלל גם נותר נילף בהיקישא דאיתקש נותר לטומאה ולא אצט' ג"ש דחילול חילול ואכילה בטומאה מקרא שני נפיק ופיגול יליף עון עון מנותר ולא הוי דבר הלמד בהיקש דא"ח ומלמד בג"ש כיון דילפי' גם דינין דכתי' בגופי' ופי' דנותר לפיגול מהאי ג"ש והוה הימנו וד"א: