משמרות כהונה חלק ג קיח

בטמאה היינו דוקא אם יש בו כזית אבל אם אין בו כזית נוהג שפיר כיון דאיסור חל על ח"ש כאמו' זולת אם טעמ' דרבנן משום כל שבשרו כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אלא

גמ' כאן להלקותו כאן להעלותו פירש"י ז"ל דלא כתיב ולא יאכל המזבח וכתב מהרש"א ז"ל דר"פ כיון דבהעלותו ל"פ אמוראי גם תנאי ל"פ ע"ש ונר' דלא כ"כ אלא לל"ק דר"פ דכיון דמוקי מר בלהלקותו ומר בלהעלותו שהם ענינים אלוקים אי ס"ל דתנאי פליגי טפי עדיף לומר דפליגי בלהעלותו וה"ה דהומ"ל מדלא מוקי דל"פ וכאן לחלצו וכאן להעלותו כל"ב ומדלא מוקי בהכי ע"כ דס"ל לל"ק דאפילו לבדו שרי להעלותו דלא כתיב ולא יאכל המזבח והא דלא שרי לת"ק אלא במחובר עם הירך כמו שנר' מדברי רש"י ז"ל היינו משום דס"ל כרבי דאפי' דהתרה בפירש אסור ומ"מ לאו משום גיד דאיסור הוא וכל זה הוא בל"ק אבל בל"ב י"ל דס"ל דתנאי פליגי אלא דניחא ליה למי' דל"פ וכאן לחלצו וכו' וס"ל דפירש אסור משום מיעוטא דבשר ודם ולכך קאמר ר"י שפיר אחד קדשים וכו' איסור גיד נוהג בהן

ע"ב גמ' אלא גידי צואר אי לאו בשר וכו' ר"ל אלא בגידי צואר דנאכלין אלא דאורחייהו לשיירן דקשין קצת ולכך תני להו באנפי נפשייהו דלאו מקרי הוא ובעי שריפה דמ"מ יכול לאוכלן ופריך אי לאו בשר וכו' ר"ל למ"ד דס"ל דלאו בשר נינהו דהיינו דב בפ' כ"צ דפ"ג נשדינהו וע"ש בסוגיא ולפי"ז דברי הגמ' כאן מדוקדקים הדק היטב והנה רש"י ז"ל כ' ואורחא דתנא למתנינהו באנפי נפשייהו בעצמות נראה מדבריו דה"ט נמי דתני עצמות באפי נפשייהו וכ"ן מפירושו בפ' כ"צ בסוגייא דשמוש נותר ע"ש. וקשה דעצמות אצט' למתנינהו לאשמועינן דשמוש נותר מילתא היא או בו בכשר ואפי' בפסול ע"ש בסוגיא בפ' כ"צ ול' רש"י ז"ל שם אורחא למתנינהו בהדי עצמות אבל לשונו כאן ושם גבי עצמות קשה להולמו ונ"ל דבא ליישב דברי הגמ' שם דדייק ממתני' דעצמות שמוש נותר מילתא היא גם לאוקמתא דרב אשי דמוקי לה בשמנו של גיד דלר"א ע"כ דגם הגיד צריך שריפה אגב שמנו דאל"ה לא הוה קרי לשמנו גיר וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לעיל בר"פ ע"ש והיינו מטעמא דשמוש נותר כאשר דמיתי לעיל ע"ש וא"כ אמאי אצט' למתני עצמות הא מגיד ידעי' שפיר שמוש נותר ולהכי כ' אורחא למתנינהו באפי נפשייהו שם גבי עצמות וכן כוונתו כאן דב' בעצמות ר"ל כעצמות לאוקמתא דר"א ובהכי ניחא מאי דק' לדברי הרשב"א ז"ל מאי פריך הגמ' בסוגיין נוקמה בגידין שהבשר שעליהן נעשה נותר וקמ"ל דאפילו הגידין טעונין שריפה אגב הבשר לדברי הרשב"א ז"ל ועפי"ה ניחא דטעמא דצריכין שריפה משום שמוש נותר והא כבר שמעי' לה מעצמות ומעתה יש להוכיח דטעמא דגידין צריכין שריפה אגב השומן משום שמוש ניתר כמ"ש לעיל

דף צ"א ע"א אלא לשומנו וכו' עיין פירש"י ז"ל ומכאן ראיה למה שנסתפק המש"ל בס' תרומות בתרומה טמאה בטומאה דרבנן אי קרי' לה מחוללת מן התורה ע"ש

עו"ש גמ' ואי פשיט"ל אמאי לוקה מ' ותו לא הא דלא מוקי לה בבת אחת כי היכי דלא נפשוט בעיא דסומכוס לעיל וכמו שכ' התוס' בתא שמע קמא אבל לפירש"י דהוצרך לו' בראשונה מדנקט אכל מזה כזית ומזה כזית וכו' ק' כאן וי"ל

דף צ"ב ע"ב גמ' ואמר ר"א אר"א וכו' לפי דפלוגתייהו היא פלוגתא דתנאי ולמ"ד יש בגידין בנ"ט פשוטו נ"ל משום דכל ברייתא דלא מתנייא בי ר"ח ור' אושעיא משבשתא וכל ברייתא דמק' הגמ' מינה קי"ל דמתניא בבר"ח ור"א וכל היכא דאיכא מילתא דר"א על ההיא ברייתא מביא אותה הגמ' דאז בודאי מתניא ולכך מיתי הכא מילתא דר"א

תוס' בד"ה גוממו וכו' אבל הל' קשה וכו' עכ"ל טפי הו"ל להק' לפירש"י ז"ל מאי דאמרי' מאי לאו ר"מ היא וכו' אלא משום דאיכא לפרושי מאי לאו אפי' ר"מ ולעולם דאתיא נמי כר"י אבל רש"י ז"ל פי' מאי לאו ר"מ אבל ר"י אפי' מנהגא ליכא והן נסתר מחמתו וצ"ל דלפי מאי דמוקי לה כר"מ פי' גוממו הוא אגיד ולא אשומן ולא פירש"י השומן נמי לא לפום מאי דאמרי' דלר"מ מדאוריי' לר"י מדרבנן וגוממו אתרווייהו

בד"ה עולא וכו' לא הוי כפלוגתא דרב ועולא אלא קס' וכו' עכ"ל והרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דוקא קנוקנאו' ולמ"ד אין בגידין בנ"ט הגיד עצמו אסרה תורה ודחה לזה מעובדא דלקמן דצ"ט ע"ב דאתא לקמיה דר"ח דבמ"ע אי נתבשל גם בקנוקנאו' הא אסירי מדרב לכ"ע ומ"ט מאן דשרי ואי לא נתבשל בקנקונאות הא בגידין עצמו לכ"ע אינו אוסר דאין בו בנ"ט ע"ש ולפמ"ש התוס' בדיבור שאח"ז דלעולא גופיה קניקנאות שרי אפי' מדרבנן ניחא דמאן דשרי ס"ל כעולא אלא דהרשב"א לשי' אזיל ע"ש ועפ"י שי' זו ניחא מאי דק' דר"י אדר"י דר"י ס"ל לקמן דיש בגידין בנ"ט דמחייב כ' באוכל ג"ה של בה"ט ובר"פ העור והרוטב תנן דהגידין ואלל אין מטמאין טו' נבילות דלאו בשר נינהו ופליג ר"י באלל מכלל דמודה בגידין ואיהו ס"ל יש בגידין בנ"ט וכבר עמד בזה השע"ה בה' מ"א ועפ"י שי' זו ניחא דלמ"ד יש בגידין דוקא בקנוקנאות אבל בגידין גופייהו ס"ל דאין בהם בנ"ט וגם לשי' התוס' אליב' דרב ניח' ול"ק אלא לעול'

בד"ה כוותיה וכו' אסרי' קנוקנאות מדרבנן עכ"ל לפי"ז ההיא דלעיל ד"צ ע"ב דהגידין נשרפין בי"ו איכא לאוקמא שפיר בקנוקנאו' והגמ' דלא מוקי לה בהכי ס"ל כרב או כעולא גופיה גם ההיא דר"פ דדייק הגמ' ממתני' דירך דיש בגידין בנ"ט איכא לאוקמה בקנוקנאות והגמ' שם ס"ל כרב או כעולא גופיה ואה"נ דלאביי דקי"ל כוותיה דקנוקנאות אסירי מדרבנן מוקמי' למתניתין דהתם דאיסור גיד לבדו קתני כדמוקי לה מעיקרא והיינו לפמ"ש התוס' שם בקשי' שמנו דלא קרי ליה גיד ע"ש ונראה שזו דעת הרמב"ם ז"ל שהעתיק המשנה כצורתה אף דפ' דבמעי אמן קדושין עיין להשע"ה בה' מ"א

בד"ה אמר וכו' וצריך ליתן טעם מ"ש זה מזה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דלא ק"ל אלא לפירש"י אבל לפי' ניחא וצ"ל לפ"ז דר"י דקאמר לקמן אנא לאו טבחא וכו' הא דאיתמר בי מדרשא הכי הוא כדי לתרץ קושיא דשמואל אדשמואל אבל לר"י גופיה א"צ לזה ועיין להרשב"א ז"ל בחי' ועיין להתוס' לקמן דצ"ז בד"ה כוליא ובעיקר קושי' דמ"ש זה מזה י"ל דחלב דכוליא שאני דקרב וכמ"ש בסמוך להרא"ם והגמ' הו"מ לדחויי כן

דף צ"ג בא"ד וא"כ חלב היותרת וכו' עכ"ל

פי' משום דיש להתיר חלב היותר' משום דלא איקרי חלב סתמא לכך יליף לה מחלב הדפנות דגם הוא לא מיקרי חלב סתמא ואפי"ה הוה אסרי' ליה ומק' לזה מחלב האליה דאף דלא מקרי חלב סתמא מ"מ ליתסר כמו חלב דפנות ומ"ש מטעם דקרב לד' דהאיסור