משמרות כהונה חלק ג קיז

תנן לקמן שולח אדם ירך לנכרי דמוכיח מינה הגמ' בפ' כ"ש דכ"ב דג"ה מותר בהנאה באופן דאי ס"ל יש בגידין ע"כ דלא דרשינן האי דכל שבשרו וכו' ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א ז"ל מאי מק' התוס' בד"ה ואתי' וכו' נימא דטעמייהו מכל שבשרו כמ"ש התוס' בדבור זה ע"ש ולפי"ה י"ל דהתם קיימי התוס' אאוקמתא דיש בגידין בנ"ט וקושטא קאמרי דה"ט משום דאין איסור חל על איסור ועוד דאי טעמייהו מכל שבשרו ע"כ קושי' ר"י משום דלא פקע כמ"ש התוס' ואכתי עיקר טעמו דר"י לא הוזכר במתני' דהא איהו ס"ל אין איסור חל על איסור לקמן ד"ק והי"ל להזכיר טעמו במתני' משום דאיתוסף לב"נ כיון דרבנן ע"כ מדהוצרכו לכל שבשרו דס"ל אחע"א אלא ע"כ דה"ט דרבנן משום דאין איסור חל על איסור. אך מדברי התוס' לקמן בד"ה בולדות אין נראה כן ע"ש ולמה שהקשה מהרש"א ז"ל בגמ' אמאי לא מוכח לה מדקתני א"נ בטמאה דהא התוס' בד"ז הוכיחו ממנה ע"ש י"ל דכיון דאיכא פלוגתא במתני' לא איכפת לן והתוס' בד"ז קושייתם אפי' מדברי ר"י דהא דס"ל נוהג בטמאה קאמר טעמא משום דאיתוסף לב"נ הא לא"ה ליכא איסור גיד וע"כ דיש בגידין בנ"ט ותירצו דדברי ר"י מתפרשים משום דלא פקע ומה שכתבו התוס' ומה שמק' ר"י וכו' כ"כ כדי ליישב גם את זה אך מדברי התוספות בדבור הקודם נר' דגם מת"ק לחודיה ק"ל

בד"ה איסור וכו' דל"ל אחע"א וכו' עכ"ל ק' הא מסיפא דא"נ בטמאה מוכח דאפילו לרבנן אי נאמר לב"נ היה חייל אטמאה מיגו דאיתוסף איסורא לב"נ אע"ג דלא הוי אלא איסור חמור כמ"ש התוס' בדק"ב ע"ש וצ"ל דטעמא משום כל שבשרו ולתי' א' שכ' בדבור הקודם מקשים מיהו לפמ"ש מהרש"א בדיבור הקודם דקושטא הוא דלאו מטעמא דכל שבשרו ע"ש הדק"ל דנימא לכך לא עביד האי אוקמתא משום סיפא וצ"ל דלעולם רבנן ס"ל אין אחע"א באיסור חמור והא דקאמרי לישר' נאמר לדבריו דר" קאמרי ועמ"ש בדבור הקודם ועי"ל

בא"ד ובסו"פ וכו' אלמא וכו' עכ"ל הוכחה זו לא אתיא אלא למ"ד גיד אסור לגבוה דלמ"ד שרי הוי איסור מוסיף כשנתנבלה מגו דאיתוסף איסורא לגבוה גם לא אתיא אלא למ"ד לקמן דק"ג דלא ילפינן למיחל איסור טריפה אאבר משום דחל אחלב דשאני חלב דהותר מכללו אבל למ"ד דילפינן אין מקום להוכחה זו דשאני נבילה דהתורה אמרה לחול אחלב ואף דלקמן דק"א מוכח דלר"מ עולה חיילה אגיד מכל מקום התוס' לא הביאו אלא ג"ה של נבילה גם עיקר הוכחתם מדרב יהודה דאמר כן דר"מ מחייב וחכמים פוטרין ע"ש בגמ' וטפי הי"ל להוכיח מההיא דכריתות דמוכח שם דר"מ אית ליה איסור כולל ע"ש

בא"ד דאין נ"ל שתחלוק וכו' עכ"ל מה שמק' ממתני' דמכות דכ"ב דקאמר הגמ' איסור כולל ל"ל לק"מ דההיא בבא ע"י עצמו ועיין בשבועות דכ"ד דר"ל שאני ליה בין בא מאליו לבא ע"י עצמו ועיין להתוס' שם ועוד דהתם האי דלא חשיב שבועה משום דבפלוגתא לא קאמרי ואין הוכחה מאי ס"ל לתנא באמת משא"כ בההיא דכריתות ועמ"ש בתוס' בד"ה אלמא ע"ש

בד"ה אם וכו' וק' לפי' וכו' עכ"ל והרשב"א ז"ל בחי' תי' דשאני התם דכולל הגיד והשומן דאם הגיד צריך שריפה אגב שומן ע"ש ונר' דה"ט משום ששמשו נותר ועיין בפסחים דפ"ג ע"א ומדמה הרשב"א ז"ל שומן שעל הגיד למוח שבעצמות ועמ"ש לקמן ד"צ ודקכ"ה ע"א בתוס' ע"ש: בד"ה והא וכו' ורישא בשלא נשחטה וכו' והרשב"א ז"ל בחי' תי' דאי נשחטה מותרת א"כ לא חייל איסור גיר קודם שחי' כיון דיש לו תקנה כשחי' לא חל עליו שם איסור והביא ראיה מגמ' לקמן דק"ג בחלב מן החי מן הטריפה דבהדדי קאתו והא איסור חלב ממעי אמו ע"ש ועיין להתוס' שם ואני תמיה בס' זו דא"כ אמאי אמרינן שם למ"ד לאיברים עומדת חל איסור אבר מחיים הא אפשר שתשחט ולא יאסר כלל ועיין להתוס' בדבור הקודם שתי' דלר"מ בלא נשחטה איכא איסור גיד וכשנשחטה מותר ואפי"ה חייל מקודם

דף צ' ע"א בד"ה אלמא וכו' ואע"ג דהשתא וכו' עכ"ל לכאורה נראה דלא ק"ל אלא לפירש"י אבל לפיר"ת כיון דלא הוה גיד כלל מתחי' א"כ לא הוי אמ"ה דבעי בשר גידין ועצמות וכשמת לב"נ איסור אמ"ה וגיד בהדדי אתו. מיהו קשה דמדכ' ואע"ג דהשתא וכו' משמע דלפי המסקנא דאיסור גיר חייל אמוקדשין דחמיר דחייל בב"נ חייל נמי אאבר ואמאי הא אבר נמי אסור לב"נ אפילו האידנא ועדיף מגיד ואפשר דמ"ש אע"ג דהשתא אתו לאפוקי אי הוה חייל אמוקדשין משום מגו דאיתוסף איסורא לגבוה כמ"ש התוס' לקמן הוה חייל נמי אאבר משום דלגבי גבוה אחע"א דאיכא למ"ד בסוף דם שחיטה דס"ל דבקדשים אחע"א וכל דלגבי גבוה מוקדשין נינהו וא"כ אמרי' מגו דאיתוסף איסורא לגבוה איתוסף להדיוט אבל השתא דלא חייל אמוקדשין משום דס"ל דגיד נמי מותר לגבוה אם כן היכי חייל אאבר והתוס' לעיל בד"ה ואתי הומ"ל דמוקדשין חייל אגיד משום דבקדשי' אחע"א אלא דבלא"ה. משנו שפיר וניחא לפי"ז מה שמק' בדברי התוס' לעיל בד"ה איסור ממתני' דמכות והבאתי דבריהם לעיל דההיא אינה סותרת למתני' דכריתות דאיכא למימר בקדשים דוקא אחע"א מיהו קשה בדברי התוס' בדבור זה אי איתא דקושי' מכח אמ"ה מאי קושי' הא משום. אבר א"ח עד שיאכל בשר גידין ועצמות ומשום גיד חייב אגיד לחודיה א"כ חייל שפיר ואין לו ענין לאחע"א ע"כ נר' פשוט דקושייתם היא היכי חייל גיד אבשר מן החי ואף לפיר"ת קשיא להו ובשר מן החי אינו אסור לב"נ למאן דנ"ל לקמן דק"ב בשר מ"ה מובשר בשדה טריפה ואם כן אי חייל גיד אמוקדשין חייל נמי אאבר דגיד חמיר דאסיר לב"נ וכיון דקיימי' השתא דיש בגידין בנ"ט גיד עצמו לבדו אסור משום במ"ה. מיהו אכתי קשה מאי ק"ל נוקמה כרבנן לקמן דצ"א דס' בגיד חייב עליו אפי' אין בו כזית וא"כ איסור גיד איכא אם אין בו כזית דאיסור חל על חצי שיעור כמ"ש התוס' בשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי ע"ש. מיהו בהא י"ל דדחיקא להו למי' דהכתוב לא אסר הגיד אלא אם אין בו כזית אבל בגמ' גופה ק"ל אמאי לא מוקי מתני' בגיד דאין בו כזית וחל שפיר אמוקדשין לפ"ד התוס' בשבועות ואפשר דלר"ל דס"ל ח"ש מותר מ"ה מילתא דפשיטא דחל ולא אצט' למתני' ודחיקא ליה למי' לאפוקי מר"ש דאמר כ"ש למכו' דלא הו"ל למיתני בכה"ג אי נחית לאפוקי מר"ש ובזה י"ל פסקי הרמב"ם בפ"ח מה' מ"א דפ' נוהג בקדשים ופ' במעי אמן קדושים וא"כ איך חייל איסור גיד אמוקדשין והו"ל לפרש במבכרת וכבר עמדו בזה ועפי"ה ניחא דלר"י דקי"ל כוותיה איכא לאוקמא באין בו כזית דחייב כמ"ש הר"מ שם ומן האמור למדנו דהא דתנן לקמן א"כ