משמרות כהונה חלק ג קטז

טמאין ושתה משקה טמאין ס' להקל עיין שם וכיון דמדאורייתא הוא ס' להחמיר כדקתני ברישא בטומאה חמורה ע"ש ועיין להתוס' שם ביומא ע"ש

דף פ"ח בד"ה משקה וכו' והך משקה ט"י ע"כ וכו' עכ"ל נראה דשללו דלא תימא דאתיא כר"מ דס"ל בפ' חטאת. העוף דט"י בשאר ב' עושה ג' בתרומה וד' בקדש אבל כרבנן דאבא שאול ודאי לא אתיא דקתני אין מטמאין הא מיפסל פסלי ולרבנן לא פסלי ודחו דמדמייתי לה על מ"ש אחרונה משמע דס"ל כן ומשמעות בעלמא הוא שהרי בתרומה ל"פ חורו אמשנה א' ועיין להר"ש ברפ"ב דט"י דלא נרגש מזה דנימא ר"מ היא ע"ש ועיין להחזו"ן שם מה שתמה ע"ד התוס' והר"ש דנימא רבנן היא ע"ש והוא תימה דהא קתני אין מטמאין הא מיפסל פסלי:

בא"ד וא"ת דהכא משמע דט"י מטמא חולין כקדשים עכ"ל כצ"ל וכן כתב מהרש"א ז"ל בשם מהרש"ל ז"ל דמדכ' דהכא משמע וכו' מוכח דק"ל אמתני' דהכא גופה ולא בצירוף סוגית הגמ' דנדה ובמתני' דהכא אי לא ההיא נדה מוקמי' לה שפיר בקדשים ועוד מדכ' ל' מטמא משמע בקדשים קאמרי דאי לתרומה לא הוי אלא פסול כמו דשאר טומאוח דבכוליה תלמודא נקט ג' בתרומה פסול אף. דעושה ד' בקדש כדתנן בטהרות וכמ"ש התוס' שם בפסחים והיינו משום דאינו עושה ד' במינו והכי ק"ל כיון דט"י מטמא ג' בקדש לעשות ד' אם כן ט"י הוי כשאר ב' דשאר טומאות ואם כן פוסל בתרומה וא"כ יש לו דין טמא ומאי קאמר דהוי פסול מאי נ"מ בשם כיון דס"ס עושה ד' בקדש כנ"ל דלא כמהרש"א ז"ל ובתי' בתרא נקטו כאבא שאול ולא כר"מ כדי ליישב גם סוגיית הגמ' דנדה

בא"ד ובהדיא תנן בפ' כשם וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' בפ' חטאת העוף דמסיק רבא דמתני' אתיא אפי' כאבא שאול ור"מ ופוסל מדאורייתא קתני וא"כ גם ההיא דרע"ק דהסולת והקטורת וכו' מיתוקמא שפיר כוותייהו ופוסל מדאורייתא קאמר ואפשר דהתוס' כאן מפ' דרבא מילתא באפי נפשה קאמר ולאו לאוקומי מתני' כוותייהו רלא כרש"י והתוס' שם ע"ש

בד"ה רבנן וכו' וי"ס דגרסי וכו' עכ"ל עיין במהר"ם לובלין ז"ל. ולפ"ד היה להם להתוס' לקבוע דבריהם בברייתא גופה כיון דלפי גי' בברייתא גופה ע"כ דפליגי ואף די"ל מ"מ נ"ל עיקר דבברייתא קמייתא לכל הגי' א' הן ואין ביניהם חילוק אלא בברייתא בתרייתא דלפי גי' בל' אחד הן התרתי ברייתות וא"כ גם ברשב"ג איכא למי' לפרש אבל להיש ספרים כברייתא בתרייתא ע"כ דפליגי

בד"ה ור"י וכו' ברחם הפוכה עכ"ל וה"ה דהומ"ל לפי האיבעית אימ' שם דלכולהו רובא משמע אלא ניחא להו למיפרך ס' הפיבית מיהו לתי' בתרא שכ' בס"ד ק' מה יענו באבע"א ודע דקו' זו דס' הפוכות אינה אלא לגי' הראשונה אבל להיש ס' שכ' בדבור הקודם אין קושיא אלא מדר"י אדר"י

דף פ"ט ע"א תוס' בד"ה והתניא וכו' ל"ד כסוי לחליצה וכו' עכ"ל נקטו חליצה טפי. מלולב ושופר משום דודאי כסוי ל"ד ללולב ושופר דהוו צורך גבוה ומילי דריצוי אבל חליצה וכסוי דמו אהדדי דאי לא חיישינן למיאוס בחליצה גם בכסוי כן הוא וכ' דכסוי גרע מחליצ' ועיין להריטב"א ז"ל בחי' ועיין להתוס' ביבמות דנקטו גם לולב ע"ש. והא דלא ק"ל להתוס' כן אלא לשי' ר"ת נראה דלשי' ראשונה דעיקר החילוק הוא בין ע"א של ישראל לע"א של נכרי הא דלכתחילה. לא תחלוץ משום דע"כ איירי במנעל שאינו שלו. כמ"ש התוס' ובמנעל שאינו שלו לכתחילה לא תחלוץ כדאיתא בגמרא בפ' מצות חליצה דק"ג ע"ב אבל בכסוי אפי' לכתחילה ועוד נראה דלשי' ראשונה כיון דקודם ביטול איירי ע"כ צריכין לטעמא דמצות לאו ליהנות ולכתחילה לא שרי משום ה"ט ובכסוי דשרינן לכתחילה מה"ט משום דאפריעיר הנדחת דאסיר אינו אלא מדרבנן כאפר ע"א דמדרבנן הוא כמ"ש השע"ה בה' חמץ בדע"ג ע"ב ע"ש ובדרבנן סמכי' אמצות לאו ליהנות כמ"ש השע"ה בפ"ח מה' לולב ועיין להכנה"ג בסי' כ"ח בסוף הגהב"י ע"ש

ע"ב גמ' אלא הכא בוולרות קדשים וכו' וקסבר וכו' הא דלא מוקי דקסבר בהווייתן הן קדושים וא"נ בשליל דבהדי הדדי קאתו משים דקתני סתמא נוהג בשליל משמע דהכי סבירא ליה לתנא דמתני' אבל הריטב"א ז"ל בחידושיו באוקמתא דלקמן דמבכרת ובאבע"א פי' דס"ל א"נ בשליל ובהדדי קאתו דלא פירש"י ז"ל ע"ש וצ"ל לפי' דהא דמייתי הגמ' מירך שנתבשל בה ג"ה משום דליכא פלוגתא במתני' אבל בהא דא"נ בשליל כיון דהפלוגתא מוזכר במתני' לא איכפת לן וכן לקמן דקאמר והא מתני' דלא כר"י דקתני נוהג בשל ימין ושל שמאל וניחא השתא קושית התוס' לקמן בד"ה והא

תוס' בד"ה ואתי וכו' דחמיר דאית ביה כרת וכו' כדפירש"י וכו' עכ"ל לא הוו צריכי להביא כלל פירש"י דגמרא קאמר בהדיא לקמן במוקדשין דאיסור כרת מי שמעת ליה גם לא הוו צריכי לחומרא דכרת דבל"א איסור כולל הבשר גם איסור מוסיף דהנאה

בד"ה אלא קס' וכו' מי שגידו אסור ובשרו מותר וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דרבנן מודו בהאי ס' דקאמר דלא פקע דקאמר להו ר"י לא דס"ל דבמקומו נכתב ולא נאמר אלא לישראל וק"ל דלקמן דק"ב ע"א ס"ל לרבנן דר"י דאמ"ה א"נ בטמאה וקאמר הגמרא דטעמייהו דדרשי מי שבשרו אסור ע"ש והשתא הא אמ"ה נאמר לב"נ והיה נוהג אף בבהמה טמאה ותו לא פקע ולוללי דבריהם י"ל דקושי' ר"י הא היא דכיון דקרא דג"ה לא נשנה בסיני וליכא אלא ההוא קרא דנאמר לב"נ א"כ לא שייך למידרש כל שבשרו אסור דהא ב"נ לא נאסר להם שום בשר וא"כ ע"כ קרא לאו הכי מדריש משא"כ באמ"ה דנשנה בסיני ולדברי התוס' צ"ל דרבנן ל"ל האי ס' דפקע ופליגי אר"י בס' זו והא דקאמרי לישר' נאמר וכו' לסברתו דר"י משיבי ובהכי י"ל מה שהקש' מהרש"א ז"ל בגמ' לקמן דקאמר מאן שמעת ליה האי סברא ר"י וכו' דהו"ל לאוכוחי מטמאה גופה דר"י הוא דס"ל נוהג בב"נ ומתני' קתני א"נ בטמאה דלא ס"ל לב"נ נאמר ע"ש די"ל דטעמייהו דרבנן משום כל שבשרו ואפילו נוהג בב"נ א"נ בטמאה ואף דס"ל באמת לרבנן לישר' נאמר מ"מ סתמא דא"נ בטמאה מיהא אינו תלוי בזה אמנם נ"ל עיקר דלא כתבו התוס' די"ל דטעמייהו דרבנן משום שכל בשרו אלא השתא לאוקמתא זו דקיימי' בה דס"ל אין כגידין בנ"ט אבל: לפי. מאי דמסקינן דס"ל לתנא דמתני' יש בגידין בנ"ט אי איתא דס"ל כל שבשרו וכו' הוה ק"ל למ"ל קרא הא אין איסור חל על איסור ואיך חייל איסור גיד אטמאה הא ליכא לא כולל ולא מוסיף ואין לו' דס"ל ג"ה אסור בהנאה כר"ש ואיכא מוסיף דהא