משמרות כהונה חלק ג קיד

דקבורה משום חולין בעזרה עיין בהרמב"ם ז"ל

גמ' וחכמים אוסרין לפום פשטא דשמעתא נראה דחכמים היינו ר"מ דשחי' שא"ר שמה שחי' וכ"כ מדברי הלח"מ בפי"ד מה"ש שהבין כן ע"ש מיהו נראה לי עיקר דהא ליתא דא"כ לכ"ע בנחירה מותר בהנאה דאפי' ר"מ מודה דלא הוי שחי' וא"כ סוגיא דנזיר דכ"ט רע"ב דנראה דבמליקה איכא איסור חש"ב דלא כמאן ועיין להשע"ה בפ"ב מה"ש

צא נחור וכו' עיין לה' בית הלל בי"ד סי' כ"ח שהק' הא אסור בסחורה ול"ק דלגופיה בעי ליה ולא לסחורה גם לפמ"ש הפ"ח בסי' קי"ז דדם לית ביה איסור סחורה דאיתקש למים ניחא ולענין הגוף גופיה אם מותר למוכרו דהוי כנזדמנו גם לענין בל תשחית עיין להט"ז בסימן קי"ז עיין שם

דף פ"ו ע"א גמ' ואתי למיכל משחיטתן כ' הב"ח סימן כ"ח. דאסור לכסות מטעם זה ע"ש ותמהני דטעם זה לא קאי במסקנא דמסקינן דטעמא דרבנן משום ה' לחומרא וטעמא דר"מ משום דרוב מעשיהם מקולקלין ולכ"ע לא גזרינן דילמא אתי למיכל מניה ומש"ה לא אמרינן בגמ' דטעמא דר"מ משום דאתי למיכל כרבנן לה"ד ורבנן לא גזרי ונ"ל ראיה לזה מגמרא דפ"ק דביצה ד"א דאמרי' טעמא דכוי משום התרת חלבו ובחול לא גזרי' דאמרי מס' אמרי רבנן לכסייה ואי איתא דלמסקנא גזרי' הכא ק' מסוגיא דביצה מיהו י"ל דהכא דוקא גזרי' משום דידעי אינשי דרוב מעשיהן מקולקלין ואי מחייבי' בכסוי אמרי אינשי דע"כ אחרים עפ"ג היו והש"ך הביא דברי הב"ח וכ' דכ"מ מדברי התוס' בד"ה סיפא ע"ש ואיני רואה שום משמעות דכוונת התוס' פשוטה לפניה דדוקא בדבר שמן הדין פטור ומכח חומרא הוא דמחמרי' אז יש לנו לפוטרו משום גזירה דאתי למיכל מניה והפר"ח כ' דכ"מ מדברי התוס' בריש מכילתין בד"ה שמא ע"ש ואין משם ראיה דהכא דוקא במסקנא לא גזרי' משום כסוי אבל התם מהיכ"ת למסור לו לכתחילה לשחוט והתוס' מייתו ראיה מס"ד דהכא דאיכא הך גזירה בעולם באופן דאין שום משמעות דאסור לכסות ואדרבא מדלא מוקי טעמא דר"מ משום גזירה ומפשטא דסוגיא דביצה נראה דאין לגזור ועמ"ש לקמן בגמ' בד"ה הואיל די"ל מאי דלא קאמר דר"מ משום גזירה ומ"מ אם שחטו חש"ו ביו"ט נר' דאסור לכסות וכמ"ש בכוי בפ"ק דביצה שו"ר להתה"ד סי' קפ"ז שכ' דההיא דביצה דוקא בס' שקול הוא דחייבוהו ע"ש ול' הגמ' שם מס' אמרי רבנן לכסייה

תוס' בד"ה סיפא וכו' מ"ל דאו"כ וכו' עכ"ל אין סתיר' מכאן למ"ש דטעמ' דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבילה משום דנבילה חייב על כל כזית וכזית וא"כ לאו דאו"ב קיל מלאו דנבילה די"ל דהכא שאני דלגבי נבילה איכא תרי ספיקי שמא לא אתי למיכל ואת"ל אתי למיכל הוא בעצמו ס' נבילה אבל לגבי או"ב ליכא אלא חד ס' וכן מדוקדק בדברי התוס'

בד"ה מ"ט וכו' וי"ל דמספק"ל אי רוב מעשי' וכו' עכ"ל בודאי כיון דמספק"ל אי רוב מעשי' מקולקלין או רוב מתוקנים מספקי' נמי שמא פלגא ופלגא ולפי"ז ק"ל אמ"ש התוס' לעיל דכ"ח ע"ב משם הר"ש דה"ט דלמ"ד מע"מ כרוב משום שמא שחט רובא ואפי' פלגא רחמנא אמר לא תשייר רובא וא"כ ה"נ שמא רוב מקולקלין ואפי' פלגא הא סמוך פלגי לחזקה והו"ל להתיר לשחוט אחריהם וי"ל דלפי' הר"ש ס' הוא אי רוב מתוקנין או פלגא ולא מספקי' ברוב מקולקלין והתוס' הכא דנקטו רוב מקולקלין דלא כהר"ש אזלי א"נ דהתם דוקא משים דדומה לנו שום מע"מ וכמו שכן מדוקדק בדבריהם שם ובהכי ניחא מאי דק' על הר"ש מגמרא בבכורות דכ"ה בלוקח ציר מע"ה דלקדירה מצא מין את מינו וכו' וכ' התוס' שם פלגא ופלגא נמי מהני השקה וא"כ איכא רוב: ומחצה להתירא והו"ל רובא להיתירא ואפי' בס' טומאה ברה"י אילו בתר רובא ואמאי אסור לקדירה ולפי"ה ניחא

בא"ד והשתא לא מהני חזקה מידי עכ"ל נראה מדבריהם דבס' בשחי' אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ומותר לשחוט אחריהן ודוקא הכא דמספקי ברוב מתוקנין ולא שייך לסמוך לחזקה ודלא כהט"ז בסי' ט"ז שכ' מסברא דנפשיה דבס' כשחי' אסור לשחוט אחריהן

גמ' הואיל ורוב מעשיהן וכו' מאי אירייא רוב וכו' מק' דר"מ ס"ל לקמן דק"ב אמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה וא"כ שט"פ דליכא אמ"ה לית ליה חזקת איסור לדעת רש"י דהחזקה היא חזקת איסור אמ"ה ונ"ל דרש"י ס"ל דלעולם טעמא דר"מ בכסוי הוא משום גזירה דילמ' אתי למיכל מניה ומ"מ באו"ב לא גזרו דמ"ל איסור אוא"ב מ"ל איסור נבילה וא"כ טעמא דרוב מעשיהם א"צ אלא לאו"כ דא"נ אלא כבהמה אלא דלפי"ז ק' קושית התוס' בד"ה סיפא דא"כ מאי פריך סיפא נמי ונ"ל דהכי פריך סיפא נמי וכו' וכיון דס"ס כי חזו דאו"ב נוהג בו אמרי' שחי' מעלייתא ואכתי יש לגזור א"כ אמאי פטרו מכסוי כיון דאכתי חיישי' חששא זו ולעולם באוא"ב פשיט"ל דלא גזרי וכקושי' התוס' אלא דהקושיא על הכסוי אמאי פטרי וא"כ לר"מ דמתיר באוא"ב א"ש דבכסוי גזרי' הן אמת דלפמ"ש התוס' בד"ה סיפא אפילו בכסוי אין לגזור אלא בהצטרפות דרוב מעשיהן אלא דהתוספות לשי' דהחזקה היא חזקה שאינה ואכתי ק"ל בשמעתין לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לעיל די"ב ע"ב וכן לקמן בתוס' בד"ה סמוך דמאי דקאמר הגמ' מתני' כר"ן דלא בעי כוונה לשחי' דדייק מדקתני שמא יקלקלו אבל כוונת אחרים הוי כוונה א"כ נימא דטעמא דר"מ משום דבעי כוונה ואין לו' משום דקי"ל כר"ן כדאיתא לעיל וקי"ל כר"מ כדלקמן דאי טעמא דר"מ משום כוונה אה"נ דלא קי"ל כר"מ וכרבי ועוד דא"כ מאי פריך מאי אירייא רוב וכו' הא לא קי"ל כר"מ דחייש למיעוטא ונ"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דנהי דבעי כוונה מ"מ יצתה מכלל נבילה והוי כמו טריפה דס"ל לר"מ לעיל שחי' שא"ר שמה שחי' בכסוי ואוא"ב אכל מדברי התוס' לעיל ד"ב ע"ב שכ' טעמא דנכרי פסול מקרא דוזבחת ותנן בפ"ק שחי' נכרי נבילה נר' דגם הכוונה דנ"ל מוזבחת כן הוא

תוס' בד"ה וכו' עיין מה שהק' מהרש"א בפ"ב דקדושין ועמ"ש בחידושי' במסכת טהורות בפ"ג

ע"ב תוס' בד"ה סמוך וכו' וי"ל דרוב לא דרוב גמור עכ"ל ה"נ גבי רוב מעשיהן וכו' לאו רוב גמור שהרי רבנן מספק"ל כמ"ש התוס' בר"ה מ"ט ולכך פריך הגמרא נימא סמוך וכו' ועיין במהר"ם שיף ז"ל ובנה התוס' בקדושין דף הק' לר"מ מההיא דיבמות וכ' וכ"ת דטעמא משום דאין בו דעת לישאל וכו' שהרי אמרי' עשאוהו וכו' ודבריהם תמוהים וכבר עמדו ע"ד מהרש"א ז"ל שם ונ"ל דס"ל דאי אמרי' לר"מ איתרע אז לרבנן י"ל אף דלא חיישי