משמרות כהונה חלק ג קיג

וכו' עכ"ל נר' מריהטא דלישניה דמותר אפילו לכתוש ולכסות אף דכתישה אסורה מדאורייתא וס"ל דל"ד לשוחט בי"ט דאסור לכתוש משום דשחי' ביו"ט הותרה ולא דחויה אבל שבת אצל חולה דחויה היא ולא הותרה ולכך אמרי' שפיר כיון דניתנה שבת לדחות וכו' וכה"ג אמרינן במנחות בס"פ ר"י דהקטר חלבים ואיברים כשרין בלילה ועברי להו בשבת מטעמא דכבר דחתה שחי' את השבת ומשום דחביבה מצוה בשעת' ע"ש ועיין להריטב"א ז"ל בחי' ולפ"ז ס"ל לרש"י דשבת דחויה אצל פיקוח נפש ולא הותרה וכ"פ הר"מ ז"ל ברפ"ב מהלכות שבת ע"ש וכ' הכ"מ שם דד"ז תלוי בפלוגתא דתנאי בעלמא אי טומאה דחויה או הותרה ע"ש ולפי"ז ק"ל. מאי פריך בסוגיין לרב עינא מברייתא דר"י דכוי נימא דר"י ס"ל הותרה אבל רב עינא ס"ל דחויה ולכך אמרי' כיון דכבר דחתה שחי' וכו' שו"ר דבגמ' ביומא דף ח' מסיק הגמ' דר"י ס"ל טומאה דחויה ע"ש

בד"ה שודאה וכו' מה צרעת וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דפריך ליה להאי ק"ו ומסיק מקרא דביום אפי' בשבת וע"ש בתוס'

בד"ה אין ספיקא וכו' וחל ס' וכו' ביו"ט עכ"ל ממתני' דשבת אין ראיה לס' זמנה דז"ל דדוקא בשלא זמנה ודאי לא דחיא אבל בס' זמנה דחיא מס' אלא דס"ל לרש"י ז"ל כיון דמקרא דלבדו ילפי' דאין מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט אם כן גם ס' זמנה לא דחיא השמא שלא בזמנה היא ומחלל יו"ט ועיין במהר"ם לובלין ז"ל ומרן בש"ע סו' רס"ו פ' דס' זמנה לא דחיה אפי' יו"ט ב' של גליות והוא מתשו' הרא"ש ז"ל שהביא הטור שם ע"ש ותמהני דהרא"ש ז"ל לא איירי אלא בשלא זמנה ודאי אבל ס' זמנה אה"נ דדחיא כיון דס' דאורייתא דחי יו"ט ב' דרבנן והנה לפי מה שפ' מרן דס' לא דחי אפי' יו"ט ב' נר' דה"ה לענין כסוי בכוי אין מכסין אפי' ביוט"ב שהרי כוי דאין מכסין נ"ל מק"ו ממילא אם כן ילפי' ממילא גם ליוט"ב אבל לפי דעת הר"מ ודעימיה דמילה שלא בזמנה דוחה יוט"ב של גליות כמ"ש הש"ך שם נראה ודאי דגם גבי כסוי מכסין ביוט"ב מטעמא דאמרן ובסי' כ"ח גבי כסוי דכוי לא נתבאר דין זה ונ"ל דהדבר במחלוקת הוא שנוי וכדאמרן

דף פ"ה גמ' אלא ס' איש וכו' ור"י לטעמיה וכו' אין ראיה מכאן דמשיצא מותר לתקוע בחנם מדלא פריך מס' יצא ס' לא יצא די"ל דאין זה יוכיח דתקיעה שאני דגברא בר חיובא אלא דס' אי יצא אבל בכוי ס' אם הוא בר חיובא כלל והוא קיל והא דמיא לס' מילה שלא בזמנה דגבי זמנה ס' אם הוא בר חיובא איקרי ועיין להכנה"ג ולהפר"ח בא"ח סי' גבי ס' קרא ק"ש נתבאר חילוק זה ע"ש: גמר שפיכה שפיכה וכו' אע"ג דלכ"ע אין דנין חולין מקדשי' היינו דוקא אי איכא ילפותא מחולין אבל כי ליכא ילפותא אלא מקדשי' ילפי' שפיר לכ"ע

תוס' בד"ה דנין וי"ל כיון דילפי' וכו' תו אית לן למי' בכ"ד וכו' עכ"ל אפשר לצדד בכוונתם דילפי' בכ"ד בלא שום ילפותא ואין להק' א"כ אמאי אצט' בגמ' למי' דר"מ יליף שפיכה גבי כסוי הא כיון דילפי' באו"ב משחי' שחי' א"ל למי' כן נמי בכסוי דלא נילף מאשר יאכל ואין להק' איפכא למ"ל שחי' שחי' באו"ב נילף מכסוי די"ל דאצט' למיהב טעמא לר' דסתם כר"מ באו"ב אף דגבי כסוי לא ס"ל כר"מ ומ"מ נ"ל עיקר בכוונתם דר"ל כיון דא"ל בחד דשמא שחי' תו בפ"ב מה"ש דלדעת הר"מ דחש"ב דרבנן אמאי כ' דפטו' אית לן למילף בכל דוכתא אף דצא דמי ממש ולא למילף רדמי ליה לומר איפכא דל"ש שחי' ולעולם ילפותא בעו

בד"ה ואין וכז' ותימה דבפ' ח"נ וכו' עכ"ל לכאור' י"ל קושיא זו לפמ"ש התוס' בדבור הקודם לחד תי' רגלי לן בחד וכו' ע"ש נימא לר"ש דאין לומר דלר"ש ל"ל הכי כיון דבש"ת אית לן דשמה שחי' מדכתבו התוס' בדבור הקודם ול"ל דאדרבא נילף טביחה וכו' ועיין בחי' הריטב"א ז"ל ומ"מ י"ל:

ע"ב בד"ה אין וכו' ממתניתין דהכא וכו' עכ"ל אבל הרמב"ן ז"ל בחי' ב' דממתני' דהכא אין להוכיח דחש"ב דאורייתא דאף אי דרבנן מתנין לעקור דבר מן התורה בשוא"ת ע"ש ומאי דאמרינן בסמוך למ"ד צא טרוף מ"ט לא אמר צא נחור קסבד א"ש לעוף מ"ה דנר' דאע"ג דמדרבנן בעי' שחי' חייב לכסות היינו דטעמא דלא א"ל צא נחור דלא רצה לגרום לעקור ד"ת ואה"נ דאי עבר ינחר פטור מלכסות אבל ק' מגמ' לעיל דכ"ז ע"ב דפריך למ"ד א"ש לעוף מ"ה ממתניתין דהנוחר ומאי קושיא כיון דמדרבנן בעי שחי' פטור זנ"ל דע"כ לא כ"כ הרמב"ן ז"ל אלא בשחי' אלא שא"ר לר"ש כיון דטעמא דר"ש דבעי אשר יאכל דוק. וזה אינו נאכל אף דמדרבנן הוא לא איכפת לן וכה"ג צדד המש"ל בה' תרומות בתרומה טמאה בטומאה דרבנן הי קרי' ביה מחוללת ועומדת ואין בה באכילתה אלא עשה ע"ש אבל בנחירה לר"מ דלא בעי אשר יאכל לא מיפטר מכסוי אלא אי הוי נבילה מדאורייתא אבל אי מדרבנן היא חייב בכסוי כיון דלא בעי אשר יאכל דוקא ובי"ד סי' ד' הוכחתי דהרשב"א ס"ל כס' הרמב"ן ז"ל דאזלי' בתר דרבנן ע"ש ונ"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן וניחא מה שהקשה הלח"מ מכסוי ועפי"ה ניחא גם מה שהק' כיון דחש"ב דרבנן אמאי פ' בשוחט טריפה חולין בעזרה ואי דרבנן מ"ל ראויין מ"ל אינן ראויין כמו שנראה מסוגיין דפריך וס' ר"ש חש"ב דאורייתא ע"ש ל"ק דס"ל כמו שפי' הריטב"א בחי' דקושי' הגמ' וסבר ר"ש וכו' היינו דקאי אמאי דאמרינן מדי לאו, שחי' היא כלל ואי מדרבנן היכי ס"ד לו' כן ע"ש ולעולם דאף אי מדרבנן יש לחלק בין ראויין לאין ראויין גם מה שהק' מסוגיא דפסחים דכ"ב ע"ש י"ל דס"ל להר"מ דמאי דקאמר לאו דאוריתא היינו לענין איסור אכילה והנאה אבל לשחוט אסור מדאוריית' מקרא דכי ירחק וניחא בזה מה שכ' הר"מ דכי ירחק וניחא קושי' א' שהק' הלח"מ שם ע"ש אבל דעת התוס' בדבור זה נראה דאזלי' בתר דאורייתא ועיין למור"ם בהגה סי' כ"ח דין כ' דנראה מדבריו דדבר שהוא אסור מדרבנן לא בעי כסוי מיהו י"ל דלענין ברכה קאמר ועיין להש"ך שם והנה לפי מה שכתבתי בדעת הר"מ דחש"ב לאו דאורייתא אכתי ק' קושי' הלח"מ דאם כן אמאי חיה אסורה ע"ש ולכאורה י"ל דקושי' הגמ' היא אמאי דקאמר ר"ש בשריפה וכפירש"י והתוס' והר"מ פ' יקברו אלא דנ"ל פשוט דאי יקברו נמי ק' קושי' הגמ' אי מדרבנן אמאי יקברו דילמא אתי למיכל מניה היא גופה גזירה וכו' והתוס' ורש"י דנקטו שריפ' לאו דהול"ל יקברו אלא דהול"ל ישליכם ובהכי ניחא מה שמק' הא שריפה חמורה כדאיתא בסוף תמורה ע"ש והד"ק הלח"מ לדוכתה ועיין בכריתות דכ"ו ע"ב מאי תקבר מדרבנן וע"ש בפירש"י ונ"ל דקבורה ל"ד אלא דאסור בהנאה תדע דחטאת העוף הבא על הס' תנן בסוף תמור' בשריפה רי"א ישליך לאמה ע"ש ואי לאו פירש"י שם י"ל