משמרות כהונה חלק ג קיב

הכא דעיקר הלאו במסיג גבול ממש דאזלי' בתר עיקר הלאו ובזה ניחא מ"ש המש"ל בפ"ג מה' מו"ל ה"ד ע"ש ועיין להתוס' לקמן דק"ב ע"ב ע"ש

בד"ה ולאפוקי וכו' ולהכי לא מצי לאוקמה עכ"ל ץ עמ"ש מהרש"א ז"ל דכוונת התוס' לה"ר דר"י מחייב בזרעים דאי לא מחייב לא מחייב ב' לר"י והיינו לפי שיטתם שכ' לקמן להוכיח מהירוש' דאי לא מחייב מאי פריך וכו' ויותר נ"ל דכוונת התוס' דלפי' קמא דתרי מיני כלאים דקתני תרווייהו בכלאי הכרם ניחא דל"ק בזרע ג' בכ"א דניחא ליה למי' תרי מיני כלאי הכרם דתרווייהו לאפוקי מר"י אבל בג' מיני ליכא למי' לאפוקי מר"י אלא מדמחייב תנא דברייתא תרתי והא לא קתני לוקה ב' בהדיא אבל לפי' ב' דחדא זרעים וחדא כלאי הכרם ק"ל להתוס' דאם כן דליכא לאפוקי אלא מדמחייב תרתי אמאי ל"ק עדיפא מינה בג' מיני בב"א ותי' דר"י נמי וכו' כנ"ל

דף פ"ג ע"א גמ' אימא סיפא בשאר ימות השנה וכו' נראה דפריך מחלוקת אם מת וכו' דאי ממאי דאין משחיטין הטבח בע"כ לא פריך מידי דאף אם משך וקנה קנין גמור לא קנה אלא כנגד הדינר והוי כבהמה של ב' שותפין דיכול אחד מהן לעכב מלשחוט דאף שמכר לו ממנה לא מכר לו אלא אדעתא דימצא קונין להשאר ועיין להת"ח

בד' פרקים העמידו דבריהן ע"ד תורה וכו' בפרק חלון דפ"א תנן הנותן מעה לנחתום כדי שיזכה לו בעירוב ר"א אומר קנו לו מעותיו ופריך בגמ' הא לא משך ומשני עשאוהו כד' פרקים ומייתי כל סוגיא דהכא ופירש"י בד' פרקים דמוקי ר"י וכו' ע"ש מבואר מדבריו דאוקמתא דזיכה לו ע"י אחר. ליכא לאוקמא התם ונר' טעמא דמהני' איירי אף בעי' תחומין כדמוכח מסיפא וע"ת חוב הוא כדאיתא התם והשתא ק' לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מ"ה כדאי' במציעא דמ"ז במאי מוקי למתני' דהתם דאוקמתא דהעמידו דבריהן ליתא לדידיה דמעות אינן קונות כלל אפי' מ"ה ונ"ל דלעולם אוקמתא דזיכה ע"י אחר א"ש התם דמ"מ כיון דגילה דעתו דרוצה ללכת ברוח זה הוי שפיר זכות לענין זה דזיכה לו ע"י אחר ומאי דכ' רש"י אוקמתא דר"י משום לישנא דגמ' דקאמר עשאוהו כד' פרקים דלשון זה לא א"ש אלא אליבא דר"י דלאוקמתא דזיכה דינא הוא והגמ' דנקט האי לישנא משום דס"ל כר"י נקט כן

נאמר כאן יום א' וכו' פשטא דמילתא דג"ש גמורה היא וק' אמאי אצט' וי"ו מוסיף בריש פרקין לגלויי דלא הפסיק שור לגמרי דאי הפסיק לגמרי א"כ לא הוי בעניינא דקדשי' ואמאי אצט' ג"ש דיום א' וי"מ דאף אי הפסיק הענין לגמרי מ"מ הא כתי' בעניינא דקדשים אף שאין נוהג בקדשים ועיין בדברי רש"י ז"ל ואין להק' אמאי אצטריך שור להפסיק הא אי בקדשים לבד נוהג הא אין נשחטין אלא ביום ואמאי אצטריך ג"ש די"ל דנ"מ אי כבר נשחט דמשום מחוסר זמן אם עלה ירד א"נ נ"מ לבמה וכמ"ש התוס' לעיל דפ"א ע"א גבי לילה לקדושה יום להרצאה

דף פ"ג ע"ב תוס' בד"ה במוקדשין ואף ע"ג דהנוחר וכו' עכ"ל נ"ל לתרץ דבגמ' בנזיר דכ"ט מבואר דלר"ל דס"ל א"ש לעוף מה מליקה כשרה היא וא"כ א"ש דהכא פריך למ"ד א"ש לעוף מ"ה ולדידיה מתניתין דהנוחר והמעקר בחיה איירי כדאמרינן לעיל דכ"ח ע"א ואף דמסיק הגמ' שם תנאי היא היינו להך דמלק בסכין אכל מתני' דהנוחר אכתי קאי שינוייא דחיה כמו שנר' מדברי רש"י שם בד"ה מאן תנא והיינו משום דסתמא דמתני' היא ומוכרחים ליישבה לכ"ע או מאיזה טעם אחר וא"כ פריך שפיר ועיין למהר"ם לובלין ז"ל שם. ועוד י"ל דכיון דמסקי' לעיל ד"כ דבמליקה אף מחזיר וא"כ יכול להיות דמליקה כשרה במחזיר ומוליך ומביא ואף שהוכיחו התוס' לעיל דכ"ח דמ"ד מחזיר מוליך ומביא וגם מטעם מחובר נבילה היא ע"ש מ"מ י"ל ועמ"ש בי"ד סי' ך' וסי' כ"ז ועיין להרשב"א במ"ה דכ"ו ע"כ ע"ש ועמ"ש לקמן דף פ"ה ע"ב בד"ה וחכמים

בד"ה שחט וכו' תימה דלגרריה וכו' עכ"ל אע"ג דבכסהו הרוח אינו מחוייב לגלות ולבסוף אף דלא קיים המצוה כמ"ש התוס' בד"ה צריך מ"מ כיון דמכוסה בעפר המצוה נעשית מאליה אף דהוא לא קיים המצוה ולפי"ז אם כסהו הרוח בדבר שאינו מגדל צמחין שאינו ראוי לכסויי מחוייב לגלות ולכסותו ובקו' שנייה י"ל דבניתזו על הסכין גופייהו אינו מחוייב לגרר והגמ' ה"ק כיון דבידו לגרר הוי ראוי לבילה ואין בילה מעכבת בו וזה נ"ל דעת הכלבו הביאו מרן בב"י בסי' כ"ח ומה שהק' עליו מרן שם מסוגיין ע"ש לפי"ה ניחא ועיין להרא"ה בב"ה בריש ה' כסוי הדם ולהרשב"א במ"ה שם אבל דעת התוס' נר' דאף דהוי ראוי מ"מ כיון דבקל בידו לגרר לא סמכי' אראוי וכמ"ש מהרש"א ז"ל וע"ש במ"ש דאין סברא לחלק וכו' ועיין במ"ב בפירוש רש"י ולהריטב"א ז"ל בחי' ע"ש: ך בד"ה אין וכו' תימה והלא שנה וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל אמתני' גופה דאם לא בלל עיין התוס' במנחות די"ח רע"ב ע"ש ועיין עוד שם דבתרי מילי שינו דבריהם ממ"ש. כאן דבההיא דנדרים שם הקשו מהבעיין מאי מבע"ל והכא תפסו דבריהן כפשטן ובההיא דנגמר הדין הק' למ"ד חייב ע"ש מה שתי' והכא מדכ' צריך ליתן טעם אמאי בעי נר' דלמ"ד פטור ק"ל ונר' כוונתם דהגמ' שם קאמר טעמא דמ"ד פטור דבעי קרא כדכתי' ואמאי בעי קרא כדכתי' הא אפילו ס"ל דלא בעי קרא כדכתיב מ"מ נקטעה יד העדים פטור דבעי' ראוי אבל למ"ד חייב לא ק"ל דפשיט"ל כמ"ש במנחות ועיין למהר"ם לובלין ז"ל

הרמב"ם בפי"ד מה"ש כתב דאינו נוהג במוקדשין בין ק"מ בין קב"ה דאם עבר ושחטן פטור וע"ש להר"מ ולהלח"מ והרי"ף והרא"ש פ' להא דאינו נוהג במוקדשין שאין דרכם לפסוק מה שאינו נוהג בזה"ז ועיין להכנה"ג בהגה"ט אות ג' ובמ"א כתבתי בזה

דף פ"ד גמ' קי"ל חיה בכלל בהמה לסי' כתב מהרש"א ז"ל הא דל"ק חיה בכלל בהמה ליצירה משום דרבנן פליגי עליה דר"מ ע"ש ואע"ג דגם רבנן מודו דחיה בכלל בהמה אלא דמוקמי ליה לכדרבי וכמ"ש התוס' שם בפ' בהמה המקשה וע"ש למהרש"א ז"ל מ"מ לא מצי למינקט מילתא דשויא לכ"ע ולכך נקט חיה בכלל בהמה לסי' דאתיא לכ"ע

תוס' בד"ה בעי' וכו' דהכא איירי בעוף עכ"ל וי"ל דא"כ אמאי תנא א"נ במוקדשין הא אפילו במוקדשין מ"ל דנוהג בחיה ועיין להרשב"א ז"ל בחידושיו

ע"ב בפירש"י בד"ה לחולה וכו' דכיון דתנ' שבת לדחות אצל שחי'