משמרות כהונה חלק ג קי

ז"ל שם במכות בתי' דר"א אית דמפרשי זה עיקר זדונו קודם שלקה ודחה דא"כ יש עליו שניהם ע"ש ור"ל ואמאי מתני' דמגילה לא תני המלקות וע"כ פי' דהיינו בלא התראה ע"ש וא"כ י"ל דבמשנתנו כיון דקתני תרוייהו פשיט"ל לכ"ע די"ל בעיקר חיובו איירי ואה"נ כשלקה נפטר מב' ולא ק"ל אלא אמתני' דמגילה דלא קתני אלא כרת והוכרח ר"נ לשנויי כר"י ור"א משני בלא התראה והתוס' דלא ניחא להו בהכי נראה דמפ' כאית דמפרשי שהביא רש"י ז"ל וכ"פ הריטב"א ז"ל בחי' ע"ש

ע"ב בד"ה שחי' וכו' ואין נראה וכו' עכ"ל י"ל לדעת רש"י ז"ל כיון דלא ידעינן דבקדשים נוהג אוא"ב אלא מייתורא דוי"ו מוסיף סגי לן לומר לפסול הוא דרבי ולא למלקות ומנ"ל לו' גזה"כ ובהכי ניחא גם מה שהק' הראשונים לשי' רש"י ז"ל אמאי ל"ק דלא כר"ש ארישא דמתני' דנוהג בקדשים גם מגמ' לקמן דאמרי' אטו אוא"ב בקדשים מי לא נהיג ע"ש בדבריהם אבל מדברי רש"י ז"ל בפ' תמיד נשחט דס"ג פ"א במתני' דקתני רש"א הפסח בי"ד לשמו חייב דכ' משום דפסח עצמו כשר ע"ש נר' דלא מסתבר ליה לומר גזה"כ דאי איתא אפי' יהיה הפסח פסול הרי גזה"כ הוא והתוס' שם הוכיחו דהפסח עצמו כשר מהתוס' ע"ש דהא דלא מוכחי לה מקרא גופיה דא"א דהפסח פסול אמאי עובר בבל תשחט לר"ש דס"ל שס"ר לא שמה שחי' משום דאזלי לשי' כאן די"ל גזה"כ

בא"ד לב"נ דלא מוכח וכו' עכ"ל והא דקא' לקמן אין מלקות וכו' התראת ס' היא וכו' מ"ב מוכח לה כדכ' מהרש"א ז"ל וכ"כ הרשב"א. ז"ל בחי' דעיין להתוס' בקמא דע"ו בד"ה כל וכו' ודלא כמהרש"ל ז"ל והא דלא אמרי' גזה"כ דלקי משום דלא שייך בזה גזה"כ דאף אי כתי' בלשון לאו אין מוכרח להיות לקי עליו דכמה לאוין כתובין בתורה דלא לקי עלייהו וכתבינהו רחמנא לי' דע"ע בלאו וה"נ דכוותה כיון דהתראת ס' היא ולא קשיא להו לשי' דש"י ז"ל אלא אמ"ש דאינו עובר עלייהו כלל ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה דכמה וכו' מוקי לה כר"ל עכ"ל אף דהתוס' מסקי בסוף הדיבור דלמסקנא ר' אושעיא לא מוכח אלא מדסופ"ג מ"מ התוס' הכא רצו לתרץ לס"ד דגמ' מתני' דהתם אף דהתם לאו מתניתין היא בהדיא אלא מכח קושי' מוקמי' ר"ש קאי אמילתא אחריתי ע"ש אבל התוס' שם תי' עוד דר' אושעיא ל"ל גם כל העומד לפדות ע"ש ולפי"ז לא מצי לאוקמה מתניתין אפי' כר"ל דר"ל גופיה צ"ל כל העומר לפדות כפדוי כמבואר שם בסוגיא ע"ש והיינו דס"ל כיון דלמסקנא לא אמר ר"א כן לא קשה כ"כ לס"ד דגמרא ממתני' דהתם כיון דהתם לא מתני' בהדיא. וכמ"ש והתוס' שם בחר תי' שכ' כמו כאן לא סיימו דמוקי כר"ל כדכ' בסוגיין בא"ד שחי' ראויה דכזרוק וכו' עכ"ל הייני הראשונה אבל בשניה לא אמרי' בזרוק כדמסקי התוס' משום דמחוסר זמן הוא וטפי הול"ל משום דנשחט ונזרק כהלכתו וכ"כ בקמא ע"ש

בא"ד וי"ל דלא השיב וכו' אלא לאו דאו"ב עכ"ל ק' דבגמ' בסמוך קאמר הגמרא כל היכא דליכא או"ב קחשיב לאוי נכראי אפי' גבי ב' דהא קאי על פירכת כ' דקדשי' בחוץ ונ"ל דהתוס' מפ' הכי כל היכא דליכא או"ב ר"ל בראשון דליכא בשום ענין לאוי דאוא"ב קחשיב לאוי כראי אבל היכא דאיכא או"ב ד"ל בב' דשייך ביה אוא"ב אף דבענין זה ליכא או"ב כיון דשייך גבי ב' לאוי דאו"ב בשום פעם לא חשיב לאוי נכראי: בד"ה ולילקי וכו' תימה היכי לילקי וכו' עכ"ל נ"ל ץ דלגבי מחוסר זמן לא הוי לאו שבכללות כיין דכתיב ביה לשון הרצאה ומיום הח' ירצה והכא כתיב לא ירצה סברא הוא דקאי עליה ולא הוי לאו שבכללות אלא גבי שאר פסולין וכה"ג כ' התוס' לקמן דק"ב ע"ב ע"ש

דף פ"א ע"א בד"ה יום וכו' להכי צריך קרא וכו' ואם עלה ירד עכ"ל מכאן נר' להוכיח דאף שכלו חדשיו שיצא מכלל נפל בעי' סי' להקרבה וגזה"כ היא שהרי בליל ח' יצא מכלל נפל דכששלמו לו שבעה ימים יצא מכלל נפל כדאמרי' בשבת דקל"ו אי אתרחיתו עד לאורתא אכלי' מניה וכו' ע"ש ואפי"ה בעי' יום ח' דוקא וכל ליל ח' עדיין מחוסר זמן דאם עלה ירד מיהו יש לצדד דדוקא בהקרב' גזה"כ הוא אבל בהקדיש כיון דלא אסיר להקדיש בליל ח' י"ל דטעם דקרא דאסר להקדיש משום נפל הוא ואם כלו חדשיו יכול להקדיש ומניה הוא דילפינן בשבת דקל"ה דכל שלא שהה ח"י בבהמה נפל הוא והגמ' לעיל דע"ה וגמ' בר"ס ד"ה דמוכח מנייהו דאף שכלו חדשיו אסור היינו בהקרבה אבל בהקדש כי כלו חדשיו יכול להקדיש אפי' ביום א' ועפי"ז נדחית ראיית התוס' בקמא די"א ע"ב בד"ה בכור שנטרף ע"ש ועיין להמש"ל בפ"ד מה' איסורי מזבח דין ח' והדבר צריך תלמוד ועפי"ז ניחא מס שהק' המש"ל מגמ' דמעילה דף י"א דמשמע דמותר להקדיש מח"ז ע"ש דהתם בעופות מיירי דלא שייך בהו נפל ועי"ל דבעופות שרי להקדיש כיון דאיסור ההקדש נ"ל מקרא דבע"מ כדמשמע מדברי רש"י כאן ולעיל גבי מאי דפריך וללקי משום מח"ז ע"ש ובעוף לא פסיל מומא ואפי' מחוסר אבר יש לספק אם אסור להקדיש ועיין בעיית הגמ' במנחות דפ"ה ע"ב איברא דדברי רש"י כאן תמוהים מגמ' דיומא דס"ג ע"ב ע"ש

ע"ב בד"ה כיון וכו' אלא משום דגבי מזיד איכא קראי וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל גריס ומיהו גבי מזיד וכו' ופי' דהגמ' כאן לא הוצרך למעבד צריכותא אחרת דבחד צריכותא סגי משא"כ שם דאיכא תרי קראי ועפי"ז הוכרח לפ' בתירוצם דה"ט דגבי ממון דוקא משום דחד בגופיה וחד בממוניה דאל"ה אמאי הוצרכו למעבד צריכותא הכי ואמאי לא סגי להו באידך צריכותא דעביד בגמ' דחד בגופיה וחד בממוניה וכו' אבל גי' הספרים אלא משום דגבי מזיד וכו' ונר' דר"ל דמכח קושיא זו דאמאי לא עביד צריכותא דחד בגופיה וכו' ע"כ דבעי למעבד צריכותא חדשה דהך צריכותא כבר גלי קרא דלא אמרי' האי סברא א"כ האי צריכותא דפירש"י נמי ליתא וע"כ הוצרכו בתי' למעבד צריכותא חדשה בין מלקות לממון דכממון גלי קרא וכו' ועיין למהר"ם לובלין

דף פ"ב ע"א בד"ה והתנן וכו' דלא מסקי

אדעתייהו שימצא ההורג עכ"ל אבל התוס' בכריתות שה חי' דע"ע כיון דבאה על הס' הוי כמו אשם תלוי ע"ש ועפי"ד התוס' אלו יישב מרן בכ"מ בפ"י מה' רוצח פסקי הר"מ הפ' דמשעת ירידתה לנחל איתן אוסרתה ופי' מתני' דנמצא ההורג דס"ל דהגמ' ה"ה דהומ"ל לשנויי אדעתא דהכי לא אקדשוה וכקושי' התוס' ע"ש ונ"ל במ"ש שם בגמ' לעיל מזה דפריך אמאי דקתני באשם תלוי יצא לבית השריפה אסיפ' דאשם ודאי דיקבר ומשני ש"ה דלבו נוקפו ופריך אשם ודאי אאשם ודאי ומשני תברא וכו' ור"א