משמרות כהונה חלק ג קט

דמרבי' כמו ח"ש שהרי לרבנן דאסרי חלבו מס' ע"כ דאינו לוקה ואי לר"א לוקה מכל חלב א"כ הו"ל לאפלוגי עלייהו למלקות אלא ע"כ דאתרבי לאיסורא כמו ח"ש ומכאן מסייע' ליה בססי' ס"ב ואף לדברי הפר"ח שם מ"מ לכ"ע אין בו כרת כדקתני רישא דבריי' שם ביומ' ואין חטאת בא לא על דבר שזדונו כרת ומאי דמחייב ר"א אשם תלוי ע"כ בצבי הבא על התיישה ומשום דמספק"ל או חוששין ולמ"ש התוס' בוכ"ת דלר"א אפי' מקצת שה מיתוקמ' בתייש הכא על הצביה והתוס' שכ' דאתרבי מכל היינו אי ס"ל ולא מקצת שה ובתייש הבא על הצביה

וראיתי להשע"ה כה' כלאים דף שתמה עמ"ש התוס' בקושי' משמע דר"א אסר חלבו דבהדיא ר"א מחייב אשם תלוי ע"ש ואתמהה דהתם איירי בצבי הבא על התיישה אבל התוס' הוכיחו ממשנה גופה דאיירי בה דמוקמי' לה בתייש הבא על הצביה לר"י ואפ"ה לר"א אסור חלבו וראיתי להתוס' שם בכריתות בדי"ח סע"א שכ' דבההיא דכוי גרסי' ר' אלעזר ולא ר' אליעזר ע"ש וא"כ אין להכריח משם דלר"א מספק"ל וניחא דברי מהרש"א ז"ל אבל תמיה לי דפלוגתא דר"א ורבנן במתנות היא מתני' בפ"ב דבכורים ושם מוכח בהדיא דספיקא הוא דקתני טומאתו בס' ואין מכסין ביו"ט וכיוצא וא"כ אפי' לתי' הב' שכ' התוס' דגבי חלב גלי קרא הדבר ממקומו מוכרע דלר"א מספק"ל אי חוששין ועמ"ש לקמן בע"ב

והנה ממ"ש התוס' בתי' הא' דלר"א מספק"ל אי שה אפי' מקצת שה יש להוכיח דס"ל להתוס' דס"ס לא יהבי' ליה דין רובא דלא כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' ק"א דס"ס עדיף מרוב ע"ש שהרי בתייש הבא על הצביה וגבי כהוי הוי ס"ס לחיוב ס' שמא אין חוששין והוי כולו צבי ואת"ל חוששין שמא צבי ואפי' מקצת צבי וא"כ אמאי אין מכסין אותו כיו"ט ואמאי יהבי' ליה דין הספיקות ועמ"ש לקמן בע"ב

ע"ב גמ' וליפלגו בחוששין לזרע האב וכו' מקשים לדעת הרי"ף ז"ל דאף דקי"ל דס' הוא אי חוששין לזרע האב מ"מ באו"ב קי"ל דא"נ בזכרים משום דגלי קרא בנו מי שכרוך מאי פריך נימא דס"ל א"נ בזכרים לכ"ע ונר' דכיון דגלי קרא בנו שכרוך א"כ ילפי' מינה דבאו"ב אין חוששין והו"ל להתיר בתייש הבא על הצבייה דנהי דלא ילפינן מינה לדעלמא מ"מ באו"ב גופיה ילפי' לדעת הרי"ף ז"ל. והא דתנן כיי אין שוחטין הק' הרשב"א ז"ל נוקמה כמ"ד כוי בריה בפ"ע דהא ר' יוסי קאמר לה ע"ש ותמהני דהא מתני' מתניא במסכת בכורים פ"ב בפלוגתא דר"א ורבנן ובודאי רבנן דר"א קאמרי לה ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה עייל דר"א אמתנות הוא דפוטר כדקתני המע"ה א"כ גם ר"א אית ליה הא דכוי והגמ' דקאמר מדספק"ל לרבנן פשיט"ל לר"א ופריך ממתנות. ה"ה דהול"ל לר"א בכסוי אלא דעדיפא מינה פריך ולמסקנא אתיא ככ"ע אלא דלרבנן בחד גוונא ולר"א בחד גוונא ועיין למהרש"א ז"ל מ"ש בשמעתין שנר' שנעלם ממנו מתני' דבכורים ועיין בפירש"י לקמן ד"פ ע"א בד"ה לענין מיהו ק"ל בשמעתין כיון דבמתני' גופה דבכורים אסר חלבו ואף לר"א ע"כ דאסור מרבויא דכל במ"ש התוס' לעיל מאי פריך מכסוי נימא דאה"נ דהו"ל לשחוט ולכסות אלא גזירה משום התרת חלבו וכמ"ש בגמ' בביצה ד"ח ע"ב ע"ש וצ"ל דסוגיין אזלא כמ"ד התם משום ס' הוא דאין מכסין ול"ל גזירת התרת חלבו ולמאן דא"ל גזירת התרת חלבו איכא לאוקמה דרבנן פשיט"ל חוששין לזרע האב בודאי ולר"א א"ל אין חוששין בודאי ולכ"ע שה ואפילו מקצת וכדאוקימנא מעיקרא וניחא הכל שפיר ועיין להלח"ם בפי"ב מה"ש שכ' לישב דעת הר"מ דדעתו ז"ל דחוששין לזרע האב בודאי ומתני' דכסוי כמ"ד בריה בפ"ע ע"ש וגם נעלם ממנו מתני' דבכורים ולדעת הר"מ י"ל דרכו של הלח"ם דסוגיין כמאן דל"ל גזירת התרת חלבו וכמ"ש שו"ר להשע"ה שדרך בדרך זה דהתרת חלבו ע"ש מיהו עיקר דברי הלח"ם תמוהים טובא דבפ"ט מה' כלאים מבואר דפ' דמספק"ל אי חוששין לזרע האב ממ"ש דפרד שאמו חמור אסור להרכיבו על פרדה שאמה סוס ע"ש ופרד שאמו חמור ע"כ אביו סוס מדקרי ליה פרד ופרדה שאמה סוס מדקרי לה פרדה ע"כ שאביה חמור וא"כ לכל א' יש ב' צדדים ואסור והיינו ע"כ משום דמספק"ל דלחנניה מותר וכמ"ש בגמ' לעיל דחנניה פליג על ר"י בפרדות גם מ"ש משום התרת חלבו י"ל דע"כ לא אמרי' כן בביצה אלא לעקור ס' מ"ע ולא לודאי ועיין בתוס' שם בד"ה הני ויש להוכיח מדבריהם דס"ל ס"ד לחומרא מדאורייתא מיהו י"ל דש"ה דא"כ נתיר חלבו מכח ס' והוו תרתי דסתרן וכמ"ש התו' בקמא דף י"א ע"א ע"ש

עו"ש בשלמא לרבנן מאי חייב בחצי מתנות י"ל בזה מ"ש מס' ויבם בנכסי סבא בפ' החולץ דל"ח וע"ש בתוס' ובתוס' בבתרא דקנ"ח ע"ש

דף פ' ע"א גמ' מדמתרגמינן תורבלא וכו' מבואר מסוגיין דלרבנן דשור הבר בהמה תאו הוי בהמה וליכא אלא שש חיות והר"מ בפ"א מה' מ"א פ' כרבנן וכ' שבע חיות ועיין לה"ה ונ"ל דבירושלמי הביאו הר"ש ז"ל בפ"ח דכלאים מפ' טעמייהו דרבנן דשור הישוב וברח ע"ש וכ"פ הרע"ב שם ע"ש וא"כ לפי"ז ע"כ תאו לאו שור הבר דכיון דהוא גופיה שור הישוב אמאי איכפל קרא לאשמועינן ותפס הר"מ שי' הירוש' משום דק"ל קושי' התוס' ודילמא ומכח ס"ל דמאן דמותיב ס"ל כשי' הירוש' ולכ"ע תאו חיה

תוס' בד"ה זה וכו' דא"כ ת"ק היינו רשב"ג עכ"ל מכאן נ"ל להוכיח דהתוס' דס"ל כמ"ש התי"ט בספ"ח דכלאים דליכא נ"מ בפלוגתא דרבנן ור"י דשור הבר לענין כלאים דכל ב' מינין אסורין ע"ש דנר' דשור הבר ושור הישוב כלאים זב"ז דאי איתא דס"ל דלא הוו כלאים מאי מקשי' היינו רשב"ג הא טובא א"ב דלת"ק דזה איל הבר מותר עם איל הישוב ולרשב"ג דהוי מין בהמה אסור דשמא מין שור ועז אלא ע"כ דס"ל דהוו כלאים כדברי התי"ט והש"ך סי' רצ"ז סק"ו דחה דברי התי"ט בב' ידים ע"ש מיהו לכאורה אכתי קשה הא טובא א"ב דלת"ק מותר להרכיב הכוי עם איל הבר דחדא מינה ולרשב"ג אסור וי"ל

בד"ה הראשון וכו' דלא כר"י וכו' עכ"ל. כתב מהרש"א ז"ל דר"ל דלא כתי' דמתני' דמגילה ר"י ע"ש ונראה לפי"ז דבתי' בתרא דשני ר"א התם זה עיקר זדונו וכו' ניחא נמי הכא דמתניתין עיקר חיובו אתא לאשמועי' דקודם שלקה חייב כרת ומלקות וכשלקה נפטר מ"ב ועכ"ל כן דאל"ה למה לא נקטו התוס' אלא תי' דר"י ובהכי ניחא פסקי הר"מ דפ' דין משנתנו ופ' כרחב"ג דכשלקו נפטרו מידי כרת דפ' כתי' דר"א ועיין להתי"ט ועיין למהר"י כולי ז"ל בס' מש"ל בפי"ז מה סנהדרין דין ז' ע"ש ומה שיצא לידון בדבר חדש הוא נגד סוגיא זו דמכות ובעיקר קושי' התוס' י"ל במ"ש רש"י