משמרות כהונה חלק ג קח

דכולהו ילפי' ועיין למהרש"א ז"ל בדבור הקודם ועפי"ה ניח' גם מה שמק' על תי' הא' מגמ' בקמ' דס"ז ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' אלא לחנניה דלא מייתר וכו' כ' מהרש"א ז"ל אע"ג דילפי' מבנו לכרוך אחריו מ"מ ממשמעותיה משמע חד ומ"מ כרוך ילפי' מדהול"ל בן דמשמע נמי חד וכתיב בנו משמע כרוך ע"ש ואע"ג דהתוס' לקמן בד"ה לחנניה כ' דמבן נמי משמע כרוך ואע"ג דאצט' לחד י"ל דה"ד אי לא כתיב לא אותו ולא בנו דאו גם דרשא דברוך אתיא ממשמעות כמו דרשא דחד אבל אחר דכתי' אותו דמשמע בזכרים אז לא ילפי' מבן לברוך דבעי' יתורא לאפוקי משמעות דאותו

תוס' בד"ה זה וכו' ועו"ק דתשלומי ד' וה' ובאוא"ב נמעט טריפה מבנין אב עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל ביומא דמ"ט נימא דכי היכי דמרבינן כלאים מאו ה"נ מרבי' טריפה ע"ש ולזה י"ל דהתוס' מק' לס"ד דגמ' אדפריך מכלאים ניפרוך מטריפ' ממתני' דלקמן דמחייבי רבנן בטריפה באו"ב ואמאי פריך מכלאים מברייתא מיהו לפמ"ש מהרש"א ז"ל כאן דקושי' א' דפריך הגמ' מענינא דקדשים ל"ק מטריפה ע"ש י"ל משום דקושי' קמייתא בכלאים לכך הק' גם קושי' ב' מכלאים וה"ה דק' מטריפה ועי"ל דניחא למפרך מכלאים משום דאז ק' גם לר"ש דפוטר מתשלומי ד' וה' ומאו"ב בטריפה וכמ"ש במקובצת בקמא שם ועי"ל בסוגיין דקושיא קמייתא ל"ק ליה מטריפה דס"ל כשמואל בתמורה די"ז דאמר המקדיש את הטריפה קדוש קדושת הגוף ואף דלא קרבה לא איכפת לן כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אי ע"ש וניחא גם קושי' מהרש"א ז"ל כאן מיהו הא ליתא לשי' התוס' דלפי מאי דמתרצי דבנין אב לא אתא לכלאים ולא גמירי הכא ג"ש לטריפה וכו' תקשה להו למסקנא מטריפה לפוטרו באו"ב מענינא דקדשי' לרבנן ול"ל דמרבינן מאו דא"כ נימא או אתא לרבויי טריפה וכלאים ממעטי' משום זה בנה אב כיון דעדיפי כלאים מטריפה משום הבנין אב אלא עכ"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל כאן דקושי' קמייתא ל"ק מטריפה משים דקדשי' איתנהו בטריפה בהקדישה ואח"כ נטרפה לכ"ע

בא"ד ולא אצטריך דמשאר קדשים נפקא עכ"ל אף דבפסח מצרים כתיב דאכתי לא נאמר דין קדשים מכל מקום השתא דכתיב קדשים פסח מצרים דכתיבא באורייתא מיותר כ"כ התוס' ביומא שם ע"ש

בד"ה או וכו' אמאי אצט' או לרבות עכ"ל לשון אמאי אצט' אינו מדוקדק דהיכי משכחת לה הול"ל דכיון ומ"מ ק' לפמ"ש מהרש"א ז"ל בדבור הקודם דמ"ל כלאים בקדשים למ"ד במעי אמן קדושין וכ"ה בגמ' בתמורה די"ז מאי מק' התוס' וי"ל ודוק. ואין להקשות לפמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל בד"ה מנין דהמק' דפריך ואימא חולין אין לא ידע דרשא דאו א"כ מאי מק' התוס' במאי דפריך ואימא במוקדשין אין הא לא ירע דרשא דאו די"ל דקושי' התוס' למסקנא דדרשי' או לרבות כלאים למ"ל שור להפסיק הענין הא מרבי' חולין מדכתי' או לרבות הכלאים אלא דלכאורה שור לא מייתר דהא אי לא כתיב שור. ע"ב למכתב אותו דהיכי לכתוב ואם כן מנ"ל לחלק וע"כ למכתב שור כי היכי דלהוי אותו מיותר לחלק וא"כ ע"כ דרשי' להפסיק הענין אף דלא מייתר שור וא"כ אין מקום להק' למ"ל שור להפסיק אמנם אין זה מוכרח ועמ"ש לקמן בדע"ט בתוס' בר"ה ולחנניה ע"ש. כתב מהר"ם שיף בקושי' התוס' י"ל אצט' לראשון חולין וב' קדשים וראשון כלאים ע"ש וי"ל דלא ניחא להו להתוס' בהכי דא"כ ידעי' דאף בנו ואותו ול"ד אותו וא"ב דהא ראשון הוא הבן דהוא כלאים והב' אינו כלאים וא"כ אמאי אצטריך לא תשחטו לרבות בנו ואותו כדאיתא לקמן בפרקין ע"ש: גמ' ואם נפשך וכו' הרי הוא אומר בנו נר' דהשתא דדרשי' בנו שכרוך אחריו א"צ לאותו דמגופיה דקרא דרשי' דוקא כרוך ולכך קאמר הגמ' לעיל לרבנן אותו מיתר לחלק והא דלא קאמר הגמ' דפי' ואם נפשך לומר היינו דאצט"ל אותו לחלק היינו משום דרשא דאחר ולא ב' היא עדיפא מלחלק כיון דס"ל וי"ו מוסיף ולחנניה דדריש אותו לזכרים ולא דריש ליה לאחד ולא ב' משום דכיון דדרשי' בנו כרוך א"צ לאותו

תוס' בד"ה מי וכו' וא"ת א"כ למ"ל וכו' עכ"ל ץ נ"ל לתרץ דלקמן דק"מ קאמר הגמ' דבקורא נקבה לכ"ע חייב בשילוח אף דרובץ על ביצי דאחריני ע"ש וא"כ איכא למפרך מה לאו"ב שכן אינו נוהג אלא בבנו ממש : דף ע"ט ע"א בד"ה ולחנניה וא"ת ולשתוק וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שיף ז"ל דהא אצטריך אותו כי היכי דלהוי שור מיותר להפסיק ע"ש ולא ידעתי אמאי לא ק"ל בגמרא לעיל דקאמר הניחא לרבנן דמייתר אותו הא לא מייתר דאצט' ליתורי שור להפסיק גם תירוצו הב' לא יתכן בקושי' זו ועכ"ל כתי' הא' דמ"מ שור מיותר דהו"ל למכתב אותו ולא הוה דרשי' לה לזכרים דלא דרשי' לזכרים אלא היכא דמייתר ועמ"ש לעיל בד"ה או

גמ' אלמא קס' אין חוששין לזרע האב עיין להרשב"א ז"ל דמשמע ליה אין חוששין בודאי והוק"ל דילמא מספק"ל ע"ש וי"ל דאי מספק"ל אמאי אמר ליה עיין לי הא שרי מכח ס"ס דס' אי חוששין וס' אי דמיין להדדי ונר' דדעת הרשב"א ז"ל דכל דאיכא לברורי לא סמכי' אס"ס ומ"ש הר"ן בס"פ הביאו הש"ך סי' י"ו סק"ז דלא בעי לשיולי היינו בתלתא ספיקי אבל בתרי ס' בעי לברורי ועיין להש"ך בדיני ס"ס ולפמ"ש הר"מ בפ"ט מה' כלאים דמן התורה אינו אסור בהנהגה אלא טמאה וטהורה אבל ב' מינין טמאים מדרבנן ע"ש ניחא דאי מספק"ל אי חוששין הו"ל ס"ס בדרבנן ואפילו איכא לברורי שרי אלא דק"ל לדעת הר"מ מאי קאמר וסי' דאוריות' מהיכא משמע ליה הכי דילמא הכא שאני דהוי דרבנן ובודאי דסי' דרבנן אהנו לאיסורא דרבנן ועוד ק' לדעת הר"מ דחומר הספיקות הוא מדרבנן דמן התורה כל ס' שרו מאי קאמר סי' דאורייתא

תוס' בד"ה עייל וגו' ומשום דמספק"ל לר"א וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דממאי דאסר בחלב ע"כ דמספק"ל והיינו לתי' הא'אבל לפמ"ש בתי' הב' דחלב גלי רחמנא נוכל לגמר דלר"י ס"ל דלר"א פשיט"ל דאין חוששין ע"ש ועפי"ד ניחא מה שהקשה הרשב"א ז"ל לס' הרי"ף דאף דמספק"ל לר"י אי חוששין מודה דגבי אוא"ב א"נ בזכרים כלל כרבנן דחנניה דנ"ל מקראי לכ"ע מספק"ל אי חוששין ומאי קאמר רב משרשיא לעיל דס"ט לדברי האומר חוששין הא לכ"ע חוששין ותולד אין לו תקנה לכ"ע ע"ש מה שדחק ועפי"ה י"ל דה"ל כתי' ב' דהתוס' וק"ל לר"מ כר"י דלר"א פשיט"ל אין חוששין ברם בכריתות די"ז ע"ב חמא ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי א"כ ע"כ דמספק"ל לר"א ואי קשיא למ"ש התוס' דחלב גלי קרא א"כ אמאי איני מביא חטאת הא ל"ק דכי מרבי' ליה מכל לאיסורא הוא