משמרות כהונה חלק ג קז

לקמן בסוגיא דמתני' אף ביש ולד חוששין לולד אחר אם כן יש ס' אחר להיתר שמא אין שם ולד אחר ואי אין מקצת שליא בלא ולד הוו תרו ס' נגד תרי ס' והוי ס' שקול ולכך אסורה אבל אי יש שליא וכו' הו"ל חלת ס' להיתר והוי צד ההיתר מרובה מצד האיסור ומותר ובהכי ניחא קושי' התוס' שם בקמא דר"א אדר"א דסוגיין ע"ש מיהו קשה לדברי הפר"ח אכתי מאי פריך בסוגיין למ"ל קרא נימא דאצטריך להיכא דיצא מקצת מועט כ"כ דליכא לספוקי אלא אם יצא ראשו וכמ"ש רש"י ז"ל במתני' דבמקצת לא חיישי' אלא לראשו ע"ש וכ"מ בגמ' לעיל בריש פרקין דמוכיח מהא דיצתה מקצתה דראשו הוי כילוד ע"ש

תוס' בד"ה הריני וכו' וכגון דהך בהמה הוי זכר וכו' אם לא היכא וכו' עכ"ל ל"נ הפי' אלו דכר"מ אתיא ק' דהא הוי ס"ס והתוספות שם בנדה שהק' מס"ס לפי' קמא ותי' כגון שיצא הב' ביום אחר ע"ש היינו דהבהמה וחיה וכו' זכרים וגם השליא לא מספקי אלא בזכר וליכא חששא דנקבה אבל התוספות כאן ס"ל דתנא דברייתא אוסר אפילו בס"ס ולא ק"ל בסה"ד על ר"א מכח ס"ס אלא משום דשמעי' ליה לר"א דשרי בס"ס בקמא וע"ש בתוס'

דף ע"ח ע"א תוס' בד"ה מנין וכו' וא"ת ומאי ס"ד וכו' עכ"ל לקמן דקט"ו ע"א פריך הגמ' אוא"כ ליתסר דהא תיעבתי לך הוא ומשני מדאסר מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וע"ש בתוס' והמש"ל בפ"ד מה' א"מ דין ח' פי' דמאי דאסר לגבוה היינו מקרא זה דדריש בבריית' לאוא"ב נוהג במוקדשין ע"ש ונר' דלפי"ז מאי דקתני ברייתא מנין לאוא"ב שנוהג במוקדשין היינו מנלן יתורא דקרא דאתי להכי כי. היכי דנילף מניה דאוא"ב שרי להדיוט דאל"ה ק' מאי קאמר מנין וכו' הא אי קרא בחולין לבר היו נאסרין מכל שתעבתי לך וא"כ הקדשים היו נאסרין מקרא דממשקה ישראל וא"כ ע"כ קאי אוא"ב גם אמוקדשין אלא ע"כ כדפי' וא"כ ניחא קושיית התוס' דאף דקרא סתמא וכולל חולין וקדשים מ"מ בעי' יתורא דקרא למשרי חולין באכילה מיהו לשון הברייתא לפי"ז ק' להולמו ע"כ נראה דהברייתא סמיך אשור הפסיק הענין כמ"ש התוס' בתי' וא"כ כיון דקרא גלי דלא איירי בקדשים א"כ שרי להדיוט דהשתא לגבוה שרי להדיוט מבעיא וכה"ג כ' התוס' שם גבי פירכא דחורש בשור וחמור ליתסר ע"ש וה"ק מנין לאוא"ב וכו' נימא שאינו נוהג ממיעוטא דשור הפסיק וממילא להדיוט שרי מיהו מ"ש התוס' כתי' א"כ לכתביה בעלמא וכו' לא יתכן לפי זה דהא בעי' מיעוטא למשרי דחולין באכילה דלא נילף מכל שתעבתי

בא"ד דס"ד דאתי עשה ודחי וכו' עכ"ל ק' לפי"ז דקמ"ל קרא דלא דחי נילף מינה בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ואמאי ילפי' מכלאים בציצית וכה"ג הק' התוס' בזבחים רצ"ז ע"ב ע"ש וצ"ל דש"ה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כמ"ש שם בגמ' בזבחים מיהו ק' אמאי אצט' הכא קרא נילף מקרא דהתם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וי"ל דהכא אצטריך דאפילו דהל"ת שייך גם בחולין לא דחי ובמ"א הארכתי בזה

בא"ד דשור הפסיק הענין משמע למעוטי מוקדשי' עכ"ל הא דהוצרכו לו' משמע למעוטי וכו' משום דפשטא דגמרא דמשני שור הפסיק היינו כיון דהפסיק הו"ל כאלו כתיב בעלמא ולא בענין זה וכי כתיב בעלמא סתמא בחולין לבד איירי אבל לפ"ד שכ' דכי כתיב סתמא כולל חולין וקדשי' לא יתכן לו' כן וע"כ דהוי מיעוטא ואז הוק"ל לפי"ז דהוי מיעוטא נימא דלא אתא אלא דלא נימא בקדשי' לבד אבל אי אמרינן דהוי כאלו כתי' בעלמא אין מקום לקושי' זו דמשמעות דקרא הוא ולא דרשא ואה"נ דקושיא זו קאי גם על פירכת הגמ' דפריך ואימא בחולין דוקא אלא דלא ק' אלא לפי' שי' דמיעוטא הוא ולא משמעות ועיין למהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה ועוד וכו' ואמאי לא גמרי' שור שור משבת וכו' עכ"ל דקדק מהרש"א ז"ל במ"ב דא"ב אמאי אצטריך או לרבות את הכלאים ע"ש ונר' דאצט' משום זה בנה אב כ"מ שנא' שה וכו' דכיון דכתי' שה להא מילתא לא ילפי' מסיני ובתי' שכ' כיון דלא ילפי' בהמה טמאה ה"ה דהומ"ל כיון דלא ילפי' כלאים וחדא מנייהו נקטו

בא"ד וי"ל כיון דלא מצינו למי' אף בהמה טמאה וכו' עכ"ל ק"ל דבפ"ק דכריתות ד"ג אמרי' אי כתי' שור הו"א נילף שור שור מסיני אף דלא מצינו למילף בהמה טמאה דלקמן דקי"ז תנן חלב א"נ אלא בבהמה טהורה בלבד ופירש"י דכתי' כל בהמה אשר יקריבו וכו' ע"ש ונ"ל דקרא דאשר יקריבו גבי כרת כתיב ובגמ' שם בכריתות ס"ד מעיקרא דלא ילפי' דבר הלמד מענינו לאו מכרת ע"ש בהסוגיא וא"כ גבי לאו בי ילפי' מסיני ילפי' גם בהמה טמאה וגמ' דנקט גם חיה ועוף ה"ה בהמה טמאה ותרתי מתלת נקט ולמסקנ' דהתם לרבנן דלא ילפי' דבר הלמד מענינו ממעטינן בה"ט מדכתי' שור וכשב ועז ועיין למרן בב"י בי"ד רסי' ס"ד. מיהו קשה דהא אין איסור חל על איסור ואיסור חלב היכי חייל אבהמה טמאה דהא איסור טומאה ממעי אמו חייל כדאי' לקמן ד"ק ע"ב ואיסור חלב לא חייל עד לידה כמ"ש התוס' לעיל דע"ד ולקמן בר"פ גיד הנשה וא"כ בלא שום לימוד א"נ בבה"ט והיכי ילפי' שור שור משבת לחיה ועוף לפ"ד התוס' אלו וצ"ל כיון דשור מייתר ולא מצינו למי' מסיני לחיה ועוף עד דילפינן בה"ט בע"כ ילפי' גם בה"ט ונימא דכאן גזה"כ דאחע"א דכה"ג אמרי' בפ' כל הבשר דקי"ג ע"ש ועפי"ז י"ל מאי דקשה בסוגיא דכריתות מאי קאמר הוה ילפי' שור שור מסיני אי איתא דילפי' אמאי אצטריך שור כלל נכתוב וכדאמרי' שם מעיקרא ועפי"ה ניחא די"ל דקרא דשור אתא לאגמורי על בהמה טמאה דהו"א אין אחע"א. מיהו אכתי י"ל בדברי התוס' כאן דמנ"ל דאוא"ב א"נ בבהמה טמאה דע"כ לאו משום שחי' שא"ר דאכתי תקשה קושייתם לרבנן דס"ל שמה שחי' ואי מדכתי' שה א"כ מאי ק"ל חיה ועוף מנ"ל נימא מדכתיב שה וכדאי' בכריתות שם דשה ממעט חיה ועוף וכמו שתי' באמת בתי' הב' והיא גופה קשיא כיון דמבואר בכריתות שם. דשה ממעט חיה ועוף מאי ק"ל וצ"ל דהתם בכריתות משום דשה יתירא הוא דבה"ט ממעטי' משום דאין אחע"א כיון דבאמת לא ילפי' שור שור מסיני וע"כ שה למעט חית ועוף אבל הכא ס"ד דשה ממעט בה"ט וא"כ חיה ועוף מנ"ל ותי' בתי' הב' דאי ילפי' שור שור מסיני למ"ל דכתי' שה וכיון דממעטינן בה"ט נמעט גם חיה ועוף באופן דאף לתי' הא' ס"ל דממעטי' בה"ט מדכתי' שה וכ"נ מדברי מרן בש"ע סי' ט"ז דין ז' ע"ש. ועי"ל דלתי' הא' ממעטי בה"ט מדכתי' בענינא דקדשי' וס"ל כיון דאיכא ג"ש דשור שור לא ילפי' מדכתי' בענינ' דקדשי' אלא חד מילתא דהיינו בה"ט ובתי' הג' הוסיפו