משמרות כהונה חלק ג קה

מבה"ט ועפי"ד מהר"ם ניחא ועיין במהרש"א ז"ל בפירש"י במתני' לעיל דע"ב ע"ש: ע"ב ואר"א אר"א מחלוקת וכו' הא דהוצרך לאתויי הא דר"א משום די"ל דפלוגתייהו בבן ח' ור"י אינו מתיר אלא בבן ח' ור"מ אוסר אפילו בן ח' ורישא דמתני' דקתני מוציא דמו ולא קתני חלבו משום דמילחא דפסיקתא נקט ובפלוגתא. לא קמיירי ועיין למהרש"א במ"ב מה שתי' ועיין להרמב"ם בפי' המשנה

עו"ש לא יהא אלא דם התמצית איכא למידק אמאי נקט רש"י ז"ל במתני' לא גרע מדם איברים בפשי' הול"ל לא גרע מדם תמצית דמבואר כן בגמ' וי"ל דדוקא בבן ט' הוא דלא גרע מדם התמצית אבל בבן ח' גרע ורש"י גבי בן ח' כ"כ ובהכי ניחא דלכאורה נר' דרש"י לא פי' כן במתני' כר"י דקי"ל. כוותיה דלדידיה ענוש כרת אלא דס"ל דר"י לא ענש כרת אלא בבן ט' אבל בבן ח' לכ"ע לאו הוא דאיכא ועוד י"ל דרש"י ס"ל דטעמא דר"י דענוש כרת משום דס"ל דלא גרע מדם התמצית ולא מקיש דם וכל דם וא"כ לדידן דלא קי"ל כרבי יאודה בדם התמצית ליכא כרת ורש"י פי' במתני' אליבא דהילכתא וכן כתב הר"ן בתי' בשם הרמבן ז"ל דטעמא דר"י משום דס"ל דלא גרע מדה התמצית ע"ש אבל הרמב"ם בפ"ו פ' כר"י דענוש כרת ואפי' בבן ח' וא"כ ס"ל דטעמא דר"י משום דס"ל דלגבי דם הוי בהמה מעלייתא ועיין לה"ה והלח"ם שם ולפי מה שיתבאר רש"י חולק על הרמב"ם בחדא מינייהו ומדברי התוס' שכתבו דהא דלא מוקי לה למעוטי דמו משום דקאמר עסקי שחי' ע"ש נראה דס"ל דטעמא דר"י משום דהוי בהמה מעלייתא כהרמב"ם דאי משום דלא גרע מדם התמצית לא הוה מצי למימר למעוטי דמו דאם כן לא קמ"ל ר' אושעיא מידי דלר"י דמחויב בדם התמצית ודאי דחייב בזה דהא פשיטא דלא גרע מדם התמצית כדפריך לר"ל ועיין מהרש"א שם

מהו למנות בו ראשון ושני פירש"י ז"ל בבן ט' חו' וכתב מהרש"א ז"ל דנקט כן אליבא דרבנן וה"ה בבן ח' לכ"ע מדפריך ר"ל לר"י מד"מ דמגע נבילה דלרבנן י"ל משום חיבת הקדש ע"ש ולפי שיטה זו מר"מ כי משני בשחי' נ"ל ג' מחלוקות בדבר דלר"מ שחי' ודם מכשירין דהתנן בהעור והאוטב דקכ"ז ר' מאיר אומר הוכשרו בדמיה ולר"ש בשחיטה ולא דם ולרבנן דם ולא שחיטה ולפי"ז מ"ש רש"י בד"ה בשחי' כר"ש דשחי' ולא דם קשה אשר ע"כ נ"ל דלשי' רש"י בבן ט' דוקא מבע"ל אבל בבן ח' לכ"ע חד גופא וכי פריך ממתני' לאו מר"מ דהא י"ל בבן ח' אלא מדרבנן פריך ומשני ס"ל כר"ש והשתא אצ"ל ג' מחלוקות בדבר ומ"ש המאור חיבת הקדש כבר כ' הרמב"ן ז"ל בחי' דל"ש כאן חיבת הקדש ע"ש הטעם ועוד דמתני' איידי בעובר חולין וממע טריפה לטמויי קדשים ול"ש חיבת כקדש אלא בקדש המקבל טו' שא"צ הכשר אבל אי המטמא חולין ודאי דצריך הבשר להטמא אעפ"י שהמקבל קדשים ולפי שי' זו ניחא מה שהקשה התוס' לעיל בדע"ג בד"ה הוכשרו לר"י דר"מ כר"ש אמאי קאמר ר"מ הוכשרו בדמיה כיון דשחי' מכשרת ע"ש ועפי"ה א"ש ועיין במ"ש בי"ד סי' ס"ב דין ג' שהרמב"ם ז"ל קאי בשי' זו ע"ש מיהו אכתי קשה במ"ש רש"י בבן ט' חי דנראה דבן ט' מת לכ"ע חד גופא לכ"ע וא"כ מאי פריך ר"ל לר"י ממתני' נוקמה במת ונ"ל דר"י ור"ל ס"ל כר"ח לעיל דאמר מחלוקת באבר דעובר חי אבל באבר דעובר מת לכ"ע שחי' עושה ניפול וא"כ מתני' איירי בחי אבל לרבא לעיל דאמר בין בזה בין בזה מחלוקת א"צ לאוקמה כר"ש ועיין להמאור ובהכי ניחא דהרמב"ם ז"ל בה' ט"א פסק כחכמי' דמתני' מגע טריפה אף דפ' דלא כר"ש ועפי"ה ניחא

איברא דהר"מ השמיט דין דבעיין דמהו למנות בו ראשון ושני ונ"ל טעמו דהנה קשה למאי דקאמרי חכמים לקמן כל שהוא חי אינו מקבל טו' היכי מ"ל פלוגתא דמנין א' וב' שהרי בשעה שנטמאת האם אכתי חי הוא ואינו מקבל טו' וכשמת ע"כ דמקבל טו' מבהמה והיכי מ"ל דנטמ' עם אמו ולשי' המאור שכתבתי דהבעיא היא גם בכן ח' ניחא דחכמים לא אמרו דהוי חי אלא בבן ט' כמבואר בדברי הר"מ דפ' כחכמים וכ' בבן ט' אבל לשי' רש"י דדוקא בבן ט' היכי מ"ל וצ"ל כריה"ג ס"ל ולכך השמיטה אלא דאכתי קשה דהא נ"מ לענין הכשר וכדקאמר לר"ל בשלמא לדידי איתכשר בדמא דאימיה וי"ל

ודע דלמאי דפריך ד"ל לר"י ממתניתין צ"ל דר"י דאמר מנין בו א' וב' בקדשים דוקא איירי דאל"ה תק"ל בלא מתני' לר"י גופיה במאי אתכשר

דף ע"ה ע"א ואזרא ר"י לטעמיה איכא למידק מהיכן משמע ליה דר"י דמוקי לה בריה"ג סבר דרבנן דריה"ג כחכמים דמתני' דילמא כר"מ ס"ל ומאי דמוקי לה כריה"ג לאפוקי בית הלל דדגים וי"ל דא"כ הול"ל בב"ש דפליגי אב"ה מיהו קשה בדברי רש"י שכ' בד"ה מטמא וכרבנן דמתני' לא אוקמה דקס' ר"י וכו' דאמאי הוצרך לזה דאפילו אי ר"י ס"ל דחכמים דריה"ג ס"ל כר"מ לא מצי לאוקמה כרבנן דמתני' דאיכא למי' דס"ל לחכמים דמתני' כב"ה וצ"ל כיון דחכמים דריה"ג כר"מ אית לן למי' דאפי' ב"ה מודו בשליל דמין הטעון שחי' וכשנשחטה אמו כאלו נשחט הוא ול"ק ב"ה אלא בדגים דלאו בני שחי' נינהו ולא קאמר ר"י ריה"ג וב"ש אמרו ד"א אלא אחר דאיכא חכמים דפליגי אריה"ג דס"ל אפי' גבי שליל דהוי כחי ועיין להמאירי

אלא לדידך ליקרב. עמ"ש מהרש"א ז"ל בדברי התוס' דעיקר הפירכא היא מר"מ עיין שם ונראה דלשי' דש"י ז"ל לעיל גבי שה שה מפסח דבכה"ג הוו יוצא דופן לא יתבן לומר כן דבשלמא אי הקושיא מרבנן שפיר מק' ליקרב דכיון דאינו טעון שחי' הוי כא' מאיבריה אבל לר"מ דטעון שחי' וא"כ הו"ל בהמה בפ"ע ולא כאחד מאיבריה והוי כמו שוחט את החטאת ומצא בה שליל דאפי' לר"מ כן הוא עיין בתמורה דכ"ה ע"ש וא"כ מאי פריך ליקרב הא הו"ל יוצא דופן גם אי ברייתא כר"מ אמאי אצט' קרא למעוטי הא הו"ל יוצא דופן וי"ל ומ"מ נראה עיקר דלא כ"כ מהרש"א ז"ל אלא לשיטת התוס' דבכה"ג לא הוי יוצא דופן: דהוי מחוסר זמן מכאן מבואר דאפי' כלו חדשיו בעי' ח' ימים בבהמה וכ"כ התוספות בקמא די"א בד"ה בכור שנטרף והוכיחו כן מגמ' במס' ר"ה ולא הוכיחו מסוגיין ועיין להמש"ל בפ"ד מהל' איסורי מזבח דין ח' ע"ש: ע"ב תוס' בד"ה דנפל וכו' וב"נ דלא על חנם וכו' עכ"ל קצת מוכח מכאן דס"ל להתוס' הילכתא כת"ק דר:פ א"ט דדרוסת הזאב אפילו הגהה דאי לר"י כיון דדוקא בדקה הו"ל להגמרא לבאר דבן פקועה. דדקה הוה כיון דנחית לאשמועינן דינא דטרפות גם מוכח מדבריהם דר"י אינו מפרש דברי