משמרות כהונה חלק ג קד

מנבילה גמ' הוא דיליף לה אבל המק' ס"ל דרבה משום ביה"ס ולא יליף מנבילה וע"ד שכ' הרשב"א ומהרש"א בתוס' בדברי התרצן ולכך לא ק"ל אלא על דברי התרצן ואפשר לו' דאף המק' ס"ל דטעמא דרבא משום דיליף מנבילה ואתא לאשמעי' מקרא דאין מטמא אף במשא דכיון דיש לימוד מנבילה אה"נ דטומאת ביה"ס מטמאין במשא וניחא לפי"ז קושי' התוס' על רש"י מטו' משא

עובר סופו לצאת טבעת אין סופה לצאת אלא וכו' ק"ל אמאי נייד מתי' קמא דאה"נ טבעות כיון דסופן לצאת יש להם דין העובר וטמאים בב' טבעות ומאי דאשמעי' רבה הוא בב' חתיכות דאין סופן לצאת דאינו בהכרח דאפשר שיתעכלו וקמ"ל דלא מטמאה טמאה לטהורה שאצלה ואם הקיאה הרי היא טהורה כמו שהיתה דאי ממתני' דמקוואות היינו מטעם ביה"ס וכפירש"י ואם ב' לפנים טמאים קמ"ל רבה ולפי' התוס' י"ל קצת כיון דכשם דקאמר רבה אמתני' דמקוואות קאי א"כ ע"כ בטבעות איירי רבה אבל לפירש"י דכשם דקאמר אקרא קאי כפירש"י לעיל וכן מוכרח לשיטתו דמקוואות בביה"ס קשה וצ"ע

תוס' בד"ה כי קאמר רבה וכו' מי לא עסקי' וכו' אף לאכול בתרומה עכ"ל. הקושי מבואר דא"כ ק"ו דכ"ח למ"ל ומ"ש מהרש"ל ומהר"ם לובלין ז"ל דחוק דא"כ אמתני' דמקוואות היל"ל כן ולא אמילתא דרבה ועיין במהרש"א ז"ל ובמ"ב ולפ"ר י"ל מה שהק' התוס' לעיל בד"ה אנן וכו' נימא דיו וכח קושייתם מהגמרא דגיטין דפריך וליחוש שמא תסיטם וכו' ע"ש

והנה מדברי התוס' הללו למדנו דאפי' אחר שאכל תרומה והגיעה במעיו מוזהר עליה מלטמאה ויש לעמוד מ"ש מהא דאמרי' בפ"ק דכריתות ד"ז ע"א כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו של ישראל יתעגל בו ואינו חושש ומפרש הגמ' טעמא דאמר קרא ומתו בו כי יחללוהו וכיון דחלליה הא אתחיל ע"ש הרי אחר דסך בו נתחלל ולא נק' עוד עליו שם תרומה ומותרת לזר ואפשר לחלק בין סיכה לאכיל' ועיין להתוס' ביומא דע"ז שהביאו ראיה משם דסיכה מדרבנן ע"ש שכ' לשון לא היו מקילין וכו' ועיין בתי' שם ביומא דפ"א גבי זר שאכל שזפין של תרומה ע"ש ועיין להתוס' במנחות דס"ט ע"א בד"ה דבלע ודו"ק

גמ' להוציא עובר במעי אשה וכו' לפום פשטא דשמעתא לשי' רש"י ז"ל נר' דרבה דמטהר בב' טבעות כרי"ש ס"ל דלרע"ק טמא הוא ולפי"ז ק' למ"ל לגמ' לעיל למילף מנבילה ח"ל מעל פני השדה דחד במת וחד בנבילה וצריכי ועיין להרמב"ן ז"ל בחי' א"נ למסקנא א"צ להך ילפותא והקרא אינו מיותר דלגופיה אצט' וע"ד מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה כי קאמר רבה וכו' ע"ש ועיין להרשב"א ז"ל בחי' שנר' מדבריו דרבה אתי אפילו לרע"ק ודוקא בעובר דסופו לצאת הוא דמטמא רע"ק ע"ש

תוס' בד"ה גזירה וכו' ורע"ק ל"פ אלא בהוציא ידו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ר י"ל דרי"ש נמי מטמא אם נגע ביד ולא מטהר אלא אם נגע בעובר בפנים וניחא דברי התוס' לעיל ד"ע בד"ה שברכתו ועמ"ש שם ועיין להתוס' בסמוך בד"ה וחכמים ע"ש מיהו דבריו תמוהים דלפ"ד צ"ל דיכול להכניס ידו בפנים ולא יגע ביד היוצא והתוס' בדבור הנז' ב' דמתני' דרועה ע"כ בלא הוציא כלל איירי ע"ש: דף ע"ג ע"ב גמ' חד לבשר הפורש וכו' ק' דאכתי תנינא בריש' דמתני' שם דקתני צריכין הכשר במקומן ופירש"י ז"ל דלא חשיב סופו לטמא טומאה חמורה דאפשר ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול וא"כ תנינא דשחי' עושה ניפול ואין לומר דאפילו עושה ניפול כששימש מעשה עץ שמש דהתם מחוברין הן ולא אמרי' מעשה עץ שימש אלא בפירש כמ"ש רש"י והתוס' ז"ל בסוגיין ונר' דלא כ"כ רש"י ז"ל אלא למסקנא דאין שחי' עושה ניפול אבל אי עושה ניפול י"ל דמה שצריכין הכשר משום דאפשר יחתכנה לחתיכות בשר מחיים ולא יבוא לידי טומאה חמורה אלא דק' לפי"ז לקמן דקכ"ח אמאי חשיב. הגמ' הזרעים סופן לטמא טומאה חמורה מכיפת שאור שיחדה לישי' דטמאה מדרס הא אפשר שלא ליחדה ולא תבא לידי טומאה חמורה אלא ע"כ דדוקא בשחי' הוא שכ' רש"י כן משום דסוף בהמה לשחי'

פירש"י בד"ה קמ"ל וכו' ונ"מ וכו' עכ"ל הא דל"ק נ"מ בשחטם ולא יצא מהן דם כדתנן לעיל דל"ג משום דר"י ס"ל דלר"מ שחיטה מכשרא וכמ"ש התוס'

תוס' בד"ה הוכשרו וכו' וא"ת וכו' עכ"ל דבריהם סותרין למ"ש בדקכ"ו ע"ב ע"ש ועמ"ש בזה בי"ד סי' ס"ב דין ג' ע"ש: דף ע"ד ע"א גמ' כי אמרי אנא במיתה וכו' אין להק' מאי קמ"ל תנינא וכדפריך הגמ' לעיל די"ל דגמ' לעיל סמיך אסיפא דשחי' דמרישא דמתה י"ל ר"מ היא ורבנן פליגי עליה אבל כיון דר"מ בשחי' ס"ל דאין עושה ניפול בסיפא ואפי"ה במיתה ס"ל דעושה ניפול י"ל כן ג"כ לרבנן וכמבו' כ"ז בפירש"י לעיל וא"כ אחר דמשני דסיפא דשחי' לאו אאבר קאי ובשחי' אפשר דר"מ ס"ל עושה ניפול לה שמעי' מרישא דמיתה עושה ניפול לרבנן ועיין במהרש"א ז"ל במ"ב

עו"ש הושיט ידו וכו' ושחט בן ט' חי וכו' כתב רש"י ז"ל אבל בבן ח' תנן במתני' דאין שחי' מטהרתו וכ' במ"ב דא"צ לזה דבאיסור אכילה כ"ע מודו דאסור ועיין בשבת דקל"ו דאביי ס"ל הא בהא תליא ולמ"ד שחי' מטהרתו ס"ל חי הוא ומותר באכילה ע"ש וא"כ ניחא שפיר דברי רש"י ז"ל

עו"ש תני שנוצרה וכו' הא דלא מוקי לה בנטרפה בעודה כן ח' משום לישנא דמתניתין תני נולדה משמע אפילו שעה א' ואי תני שנוצרה משמע בבעלת ה' אבל בכן ח' צריך להגיה הרבה בל' דמתני' ואמתני' גופה דלא תני בנטרפה בן ח' י"ל משום דלא ידעי ביה אימת נטרף דאפילו נטרפה אמו אינו נטרף העובר אפי' למ"ד עובר ירך אמו דעובר יש לו חיות בפ"ע וכמ"ש בתוס' לעיל דנ"ח ע"א פ"ש וכנראה שלזה נתכוון רש"י ז"ל בד"ה נבעלת שכ' דהאי טרפות ודאי הוה ביה משנוצרה ומזה יש לפשוט מה שנסתפק הט"ז בסי' ע"ט כשנדרסה האם אי מזיק לעובר ע"ש דאי איתא דמזיק אמאי לא קתני בנדרסה האם בעודו בן ח' מיהו י"ל דדרוסה גופה מס' היא דאסירא שמא הגיע הארס עד לפנים

תוס' בד"ה נ"ל וכו' ומיהו סוגיא דהתם וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהר"ם לובלין ז"ל ועפי"ר ניחא לי דברי רש"י ז"ל שם שכ' טריפה דלא מטהרתה שחיטה מכי ימות מן הבהמה ע"ש ולכאורה לפום סוגיא דהתם דבן ח' אין במיני מקרי ילפי' שפיר