משמרות כהונה חלק ג קג

שום הכרח ומטעם זה הוא דלא תי' אקושי' פרה א"כ מאי אהני דעדיפא ליה לשנויי הכי כדמוכחי קראי

תוס' בד"ה קלוט וכו' וא"כ ס' כר"ש וכו' עכ"ל וכ"כ הרב בש"מ שם ע"ש ומהר"ם לובלין הק' דנימא כאן איירי שהקלוטה שחטו אמה ואח"כ הוציאוה ומודה ר"ש במעי אמן ותי' דא"כ לא בעי שחי' כלל לא היא ולא אמה ע"ש ולפמ"ש הרב בש"מ בקמא דמ"א ע"א דבן פקועה דלא בעי שחי' מ"מ נחירה בעי ואם לא נחרוה הוי נבילה מדאורייתא ע"ש אם כן הדק"ל ועיין לה' פרשת דרכים שכ' מסברא דנפשיה ד"ז במחלוקת השבטים ויוסף שחשדם באמ"ה ע"ש. איברא דק"ל דא"כ מאי קאמר הגמ' לעיל דס"ט ע"א אי אליבא דר"י איסור יוצא ליכא וכו' וא"א גם יוצא ליכא דכיון דצריך נחירה סי' א"כ סי' אינם בחתוכין וכשהוא שוחטו מתיר גם האבר והיכי פסיק ותני איסור יוצא איכא. ולקושי' מהר"ם נ"ל דכיון דאם יצא לאויר העולם הוי טמא לא פריך הגמ' מידי דאה"נ דקלוט במעי קלוטה ליטמי וממתני' אין הכרח דאיכא למי' דנכלל טמאה דקתני מתני' כיון דאם יצא טמא הוא אף דהשתא במעי אמו טהור הוא: בד"ה חיה וכו' מיהו בלא"ה וכו' עכ"ל ק"ל דהרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' כלאים כ' גבי הרבעה חיה ועוף כמו בהמה ולוקה מן התורה וגבי הנהגה כ' כל העושה מלאכה בב' מינין בהמה וחיה וכו' מפני שחיה בכלל בהמה ע"ש הרי דאינו אסור מן התורה אלא בהמה וחיה בהנהגה וא"כ אמאי שביק הגמ' כאן הנהגה דלא נ"ל אלא משום חיה בכלל בהמה ונקט הרבעה דנ"ל מקרא אחרינא ועוד ק' דבקמא שם יליף הנהגה שור שור משבת וא"כ ע"כ אפי' חיה ועוף במשמע כמו הרבעה דנ"ל מבהמתך בהמתך ועיין להרא"ש בה' כלאים שכ' בהדיא גבי הנהגה נמי אף עוף אסור מדאוריי' וע"ש בברייתא דספרי שהביא שם ועיין למרן בב"ה בסימן רצ"ז והט"ז כ' שם אפי' עוף במשמע כדמשמע בקמא ע"ש: דף ע"א בד"ה ולרבנן וכו' לכ"נ כגי' הספרים וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דבהמה טהורה בכלל חיה טהורה לטומאת מקדש וקדשיו דלא כתי' בקרא אלא חיה בין טהורה וטמאה ובהמה טמאה כדנ"ל מג"ש ע"ש ולפמ"ש התוס' בשבועות די"ט ע"א דנ"ל מכל דבר טמא ומאי דאצט' למי' אקרא אני חיה משום דהו"א דאתא למילף דבעי' לידע אי בשרץ איטמי וכו' ע"ש. ליתא דא"כ בהמה טהורה נ"ל מכל דבר טמא וא"צ ללמוד מחיה ודע דמאי דהוכיחו התוס' שם משמעתין דמבהמה בכלל חיה הוא דנ"ל ולא מדבר טמא ע"ש אין להק' דנימא אף דא"צ מ"מ הגמ' קאמר כן וע"ד שכ' התוס' לעיל בד"ה חיה גבי הרבעה דהא ליתא דכיון דמקרא גופיה נ"ל ל"ש למי' הכי ול"ד להרבעה דמקרא אחרינא דבהמתך בהמתך הוא דנ"ל וא"ש ראייתם אפי' לפירש"י בשמעתין דמאי דפריך ורבנן על רבנן דריה"ג

בד"ה מי לא עסקי' וכו' וי"ל דודאי אליבא וכו' עכ"ל לפי"ז בגמ' דפריך אלא לבר פדא וכו' הומ"ל דבר פדא ס"ל כאביי אלא דמשני עדיפא מינה

בא"ד ובית הבליעה היה רחב וכו' עיין ברש"י לעיל ד"ך ע"ב בד"ה מלק שכ' ולא זו משם עד שבלעה ונר' דדבריו אזלי אליבא דרבא ונתכוון לתרץ הברייתא אליבא דרבא והוא ע"ד מ"ש התוס' ומיהו וכו' והרא"ם כ' דגזירת הכתוב היא ע"ש ומהרש"א בנדה הוכיח מסוגיא שם דלא כהרא"ם דקאמר נ"מ לטמויי במשא ע"ש ונראה דאליבא דרבא דמקום בית הבליעה בית הסתרים אה"נ דנבלת העוף אינה מטמאה במגע דמהיכ"ת לומר גזה"כ כיון די"ל דבמשא משתעי קרא ואליבא דאביי כיון דבלוע הוא וצ"ל גזה"כ יטמא אף במגע דמהיכ"ת לחלק בין מגע למשא והגמ' דקאמר נ"מ לנבילה היינו נבלת העוף ומשום דנמשך ממנה לכדאמרן אלא דמגמ' לעיל דל"ד ע"א נר' דלכ"ע גזירת הכתוב וע"ש בפירש"י

פירש"י בד"ה בוקעת וכו' אלמא אפי' בליעת קרקע וכו' עכ"ל עיין מהרש"א במ"ב במה שדקדק מדבריו דקרקע מצלת על טהרות ע"ש ועיין בפ"ג דאהלות במתני' דביב והר"מ והר"ש שם ומה שדקדק במ"ב אמאי לא יליף בגמ' מקרקע י"ל משום דכלי חרס חמיר תוכו שמטמא מאוירו וכדקאמר בגמ' מתוכו קאמרי' דחמיר תוכו וכו'

ע"ב בד"ה דלמטה וכו' וכגון שהיה תחוב בשפופרת וכו' עכ"ל. ק' אמאי לא מפרש לה בטבל למגע וכמו שאמרו בנבילה גבי בלוע שלמעלה י"ל דא"כ החתיכה מעכבת הטבילה דחציצה הוא והא דתנן בסוף מקוואות חץ התחוב באדם בזמן שאינו נראה טובל ואוכל בתרומתו ע"ש היינו אם תחוב בבשרו אבל בתחוב בבית הריעי דמקום דבעי' ראוי לביאת מים הוא ודאי דחוצץ

תוס' בד"ה אטו וכו' וי"ל דאדם נמי עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ודבריו נראין עיקר ודלא כמו שפי' מהר"ם לובלין ומ"ב דתוכו דאדם מגב כ"ח הוא למד דא"כ מ"ש בגמ' אנן מתוכו קאמרי' היינו תוכו דאדם וא"כ מאי קאמר תוכו חמור דמטמא מאוירו דהוא בכ"ח תוכו דכלי חרס מה ענינו לכאן

גמ' כי קאמר רבה וכו' לפירש"י אין טעם לחלק בין טבעת א' לב' טבעות אלא דאי הט' משום ביה"ס ב' טבעות טמאים ואי הטעם משום בלועה ב' טבעות וטבעת א' שוין וכן לטומאת משא ורבה תרתי אשמעי' בטומאה בלועה אשמעי' דאפי' נבילה דטמאה מצד עצמה אינה מטמאה אפי' במשא בבלוע ואכתי י"ל דה"מ כשנטהרה היא מבחוץ אבל כששניהם בפנים מטמאה לזה אשמועינן דטהרה בלועה טהורה וע"כ דהיינו לב' טבעות דאי טבעת א' תנינא ול"ל דאשמעי' בלועה דמאי נ"מ בטהרה בלועה אי הטעם משום בלוע או הטעם משום ביה"ס אי לאו ב' טבעות דהא ל"ל בזה טומאת משא אתייא לאשמעי' עי' כדאמרי' בטומאה בלועה וא"כ רבא אשמעי' במאי דקאמר טו' בלועה טומאת משא ובמאי דקאמר כך טהרה אשמעינן ב' טבעות ועיין להרשב"א בחי':

דף ע"ב והא עובר וחיה דכב' טבעות וכו' כ'

במ"ב דהא דתלי הקושי' בשינוייא דב' טבעות משום דבדברי רבה גופיה י"ל אפי' אי הטעם משום בלוע יש לחלק בין ב' טבעות לטבעת והמק' ס"ל לחלק כן ע"ש ולפי"ז לפי ס' המק' מתני' דקתני האשה טהורה י"ל שפיר הטעם משום בלוע דהיינו טבעת א' ורש"י כ' הטעם דאשה טהורה לס' המק' משום ביה"ס נר' דס"ל דס' התרצן אכתי קיימא דאי הט' משום בלוע אין לחלק בין טבעת א' לב' טבעות ע"כ נ"ל דבדברי רבה לחוד י"ל דמאי דקאמר טו' בלועה וטהרה בלועה היינו ביה"ס גופיה ואין עדיפות בבלוע ומאי דיליף