משמרות כהונה חלק ג קב

תוס' בד"ה רב וכו' שכבר יצא רוב הראש וחזר עכ"ל הקושי' מבואר' ומהרש"א ז"ל כ' דאי מיעוט הראש הוא דיצא מותר להטיל בפנים אבל בההיא דתמורה אי יצא המיעוט א"כ גזרי' כמו אימרא ומאי קאמר קמ"ל דל"ג ע"ש ונר' לדעתו אי איירי ההיא דתמורה בלא יצא כלל א"כ בגזירת שמא יצא מיעוטו סגי שהרי חזר אותו המיעוט לרחם ובי. מטיל מום בפנים א"א להטיל אלא במקום המיעוט ההוא שיצא וחזר וכי מטיל בהמיעוט. ההוא אפי' בפנים הוי כמו שמטיל בחוץ אבל באימרא המיעוט שיצא עדיין הוא בחוץ וא"כ כשמטיל בפנים הוא מטיל המקום שלא יצא כלל ולכך שרי אי לאו דגזרי' שמא יצא רוב ראשו וכה"ג בהדיא גזרי' נמי שמא יצא רוב ראשו ועיין במ"ב ע"ש ובמ"ש התוספות. לחלק בין מכירה לשאר דברים עיין בתוס' בתמורה שם מבואר החילוק ועיין להרב הלכות יו"ט ז"ל שם בבכורות

דף ע' ע"א גמ' לא כגון שיצא רובו במיעוט אבר מפשטא דשמעתא נר' דביצא רובו במיעוט אבר פשיט"ל וביצא חציו ברוב אבר בעיא דלא פשיט"ל וכ"פ תר"מ והפו' אבל הלבוש בסי' י"ד כ' דתרוייהו ס' נינהו והכנה"ג כתב בהגה"ט דכ"נ מדברי הרז"ה בס' המאור ע"ש ונר' אף לפי שי' זו אם ב' בהמות א' יצא רובו במיעוט אבר וא' יצא חציו ברוב אבר ואכל כזית מזה וכזית מזה לוקה דממ"נ אחד מהן הוי כילור ובדידיה איירי. מתני' דיצא רובו וניחא לי לפי שי' זו מאי דק"ל כיון דלא בעי למי' נעשה דשנויי דחיקא כמ"ש רש"י ז"ל א"כ מאי דאוקים בהני גווני הוא ניחא טפי מנעשה הגמ' לעיל דפריך לד"ה ליפלוג וליתני בדידיה מאי סריך נימא דבעא לאשמועי' דין זה דיצא רובו במיעוט אבר או חציו ברוב אבר דלא שמעינן ליה ממחתך דלאו אורחא דגמ' למיפרך ליפלוג ולתני בדידה אלא אי שמעי' סדין דקתני בסיפא מההוא דינא דדיוקא דרישא כמ"ש ז"ל ועפ"י שי' זו ניחא דניחא ליה למי' נעשה כי היכי דלא נפשוט לשום אחד מהני גווני כי היכי דליהוו תרוייהו ס' ואם אכל מזה ומזה אינו לוקה אבל הגמ' כאן כיון דקאמר תחילה פשיטא אוקמה בהך פשי' ולפום קושטא דמלתא אפילו הך פשי' אכתי מבע"ל וכמ"ש הכנה"ג שם ע"ש ולפום הגמרא כאן דדחיקא ליה נעשה אם אכל כזית מזה ומזה לוקה. והנה הרז"ה ז"ל פי' בעיא זו למ"ד אין לידה לאברים וכ"כ הרמב"ן בתי' בשם ז"א ונראה שזה דעת רש"י ז"ל במס' כריתות די"ד שכ' דהך בעיא דהלכו באברים אחר הרוב דמייתי הגמ' שם היא הבעיא דסוגיין ע"ש כיון דהבעיא היא בחציו א"כ העובד במאן דליתיה והוי עיקר הבעיא באבר גופיה אי שדי' מיעוט אחר רובא אבל התוס' שם הק' על רש"י דהבעיא היא אי הוי כילור ואינה ענין לשם ע"ש ונר' דמס' הבעיא אפי' למ"ד יש לידה לאבריה שאני גבי בכור דבעי' קדושת רחם למחשביה לידה כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ז"ל בחי' ע"ש ולכך כ' שפיר לדחות פירש"י ז"ל

והנה התוס' בעירובין דט"ו ע"ב בד"ה פרוץ הביאו ראיה מסוגיין ממעיא דיצא חציו ברוב אבר דקי"ל אפשר לצמצם דאי א"א לצמצם מאי קמבע"ל ממ"נ טעון קבורה שמא יצא רובו ע"ש וה' תיו"ט ז"ל דל"ה ע"ד חמש דלעולם הוי ס' אלא דהבעיא הוא דאי אמרי' שדי מיעוט אתר דלבו הני ילוד מתורת ודאי אבל אי לא אמרי' שדי הוי ס' נ"מ ביולדת תאומים לפטור הבא אחריו ע"ש ונר' דסמכו עצמם על מאי דפשיט ממתני' ובעי לאוקמה בחציו ברוב אבר וקתני יקבר אלא שדי ואי איתא אפי' לא אמרי' שדי שפיר קתני יקבר והו"ל להגמ' להביא סיפא דמתני' דנפטרה מן הבכורה לפשוט מינה בעיין דמרישא אין לפשוט כדכתי' אבל ק"ל לפמ"ש הפר"ח בסו' י"ד דאי רוב העובר בפנים ויצא מיעוט העובר ברוב אבר וכשאנו אומרי' שדי יהא רוב בחוץ ודאי דלא אמרי' שדי דאדרבא שדי' ליה בתר רוב העובר בפני' ולא איבעיא לן אלא בחציו ע"ש והשתא הו"ל. להתוס' להוכיח עדיפא מינה דכי פשיט ובעי לאוקומי מתניתין בחציו ברוב אבר היכי קתני סיפא נפטרה מן הבכורה שמא רובו בפנים ולכ"ע לא אמרינן שדי וא"כ הוי ס' אלא ע"כ דקי"ל אפשר לצמצם ומדלא כ"כ יש להוכיח הפך דעת הפר"ח והרא"ש כ' כיון דלא אפשי' בעיין אזלי' לחומרא והק' ה' הלכות יו"ט שם לפי מאי דפ' דביש' א"א לצמצם אמאי פ' לחומרא הא איכא שמא יצא הרוב ואת"ל חציו שמא שרי' והו"ל ס"ס ואמאי פ' לחומר' דהבא אחריו בכור מס' ע"ש ולפ"ד הפר"ח ל"ק דהא איכא ס"ס כנגדו שמא רובו בפניה ואת"ל חציו שמא לא שרי' והוי כס' השקול ועפי"ז י"ל מה שהוכחתי מדברי התוס' הפך דברי הפר"ח והוא דהטעם דנפטרה מן הבכורה משום דכיון דנקטי' שדי בודאי ולא מספק"ל א"כ איכא ס"ס ס' רובו בחוץ ואת"ל חציו הא אמרינן שדי וליכא כנגדו אלא ס' א' שמא רובו בפנים כיון דלא מספק"ל אי אמרי' שדי ולכך נפטרה מן הבכורה אלא דלפי"ז ק' דגם ראיית התוס' אזדא לה דשפיר קמבע"ל להגמ' דכי לא אמרי' שרדי לא יקבר דאיכא ה"ה להקל ס' רובו בפנים ואת"ל חציו הא לא אמרי' שדי בחציו לא הוי כילוד וצ"ל דל"ד דכי אמרי' שרי שפיר הוי ה"ה דהס' הא' שמא רובו בחוץ וכשאנו אומרים חציו היה לנו להתירו אלא שמצד אחר יהיה אסור מצד הדין דאמרינן שדי ושפיר אמרי' את"ל חציו שמא שדי והוי ס"ס משא"כ בשאין אומרים שדי ליכא ס"ס להקל דחציו ורובו חדא היא וכשאנו אומרים שמא רובו בפנים אין יכולים לומר את"ל חציו והוי אסור יהיה מותד מכח דלא אמרי' שדי דמהיכ"ת לומר שדי ולכך ל"ל את"ל חציו ולא מקרי ס"ס אלא אם לפי האת"ל היה מועיל אי לאו דמצד אחד יהיה בסתר והכא ל"ל הכי דהא לפי הצד דלא אמרי' שרי יהיה מצד הודאי כן ולא מספק"ל וניחא שפיר ראיית התוס' ואין מדבריהם סתירה לדברי הפר"ח ומ"מ יש להוכיח מדבריהם דלא ס"ל כה' הר"ש שכ' התוס' לעיל דכ"ח ע"ב בד"ה לפי' ע"ש דא"ה אזדא לה ראיית התוספות:

תוס' בד"ה כרבתו וכו' דאל"כ נטמא במה שיצא עכ"ל ואין זה סותר למ"ש הפוס' לקמן דע"ב ע"ב בד"ה גזירה דסתם באשה איירי כמ"ש דגזה"כ היא מעל פני השדה דאיירי בטומאת מת אבל בבהמה דלא גלי לן קרא אם הוציא ידו ונגע בו נטמא

בא"ד וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל ולפ"ז מ"ש בפ"ק דבכורות ד"ט מב"מ אינו חוצץ התם ביש מקום פנוי כמ"ש התוס' שם לחד תי' וע"ש שכ' עוד א"נ דוקא אסותו ע"ש: ע"ב ומאחר דנ"ל וכו' דמשמע ליה דר"ן ל"פ אר"י כמ"ש מהרש"א במ"ב ומה שהק' דאם כן הו"ל לשנויי אקושי' קלוט א"כ מאי אהני ק"ו וא"צ לשי' בר"ן ע"ש י"ל דבלא הכרח קושי' קלוט במעי פרה מסתבר ליה להגמ' למי' דוקא מהלכו ד' הוא דכתיב קרא ואף דהמק' לא ס"ד זה מ"מ המתרץ פשיט"ל למי' כן בלא