משמרות כהונה חלק ג קא

נראה דנקטו כן משום דבעיקר מילתא דר"י דאבר מותר ע"כ לאוקומי כן ולא קשיא אלא אמימרא שנייה דר"י דיליף מחטאת ותרצו דפריך שפיר טפי וכו' והיינו משום דמברייתא דמותיב מינה נסתר עיקר דינו דר"י ולאו אטעמא לחוד ולכך כ' שפיר טפי וכו'

בד"ה הכל וכו' מיתוקמא וכו' עכ"ל עיין בתוס' במכות די"ח סד"ה איסורא ובמהרש"א ז"ל שם עיין שם

בד"ה יכול וכו' וא"ת קרא דחטאת וכו' עכ"ל עיין בגמרא בפסחים דפ"ב ע"ב דקאמר קרא דחטאת מעשה שהיה כך היה איברא דהתם אשריפה קאי מ"מ י"ל דפנימה נמי משתעי מעשה שהיה שכך אמר להם משרע"ה ע"ש בפירש"י ז"ל ועמ"ש בי"ד סי' ס"ב דין ג' ע"ש: דף ס"ט ע"א גמ' ותבע"ל ק"ק בירושלם לכאורה לא הול"ל אלא ותבע"ל בירושלם כיון דהבעיא א' היא בשלמים שהוא ק"ק כמ"ש רס"י ז"ל ועפי"ד התוס' ניחא שפיר דהמבעי ודאי דבעי אף בקדשים קלים כמ"ש רש"י ז"ל ומשום דמחיצת העזרה חשיבא טפי נקט עזרה ואביי סבר מדנקט עזרה ע"כ בקדשי קדשים בעי דאביי ע"כ לא ס"ל לחלק בין המחיצות ולכך קאמר ותבע"ל קדשים קלים ורש"י דנקט שלמים הוא לס' המבעי והנה רש"י ז"ל פי' הבעיא היא בהחזירה ולמ"ד יש לידה והיינו דאי לא החזירה ודאי דאפי' מועיל המחיצות ה"ד לענין דלא הוי בשר בשדה אבל לענין אכילה ודאי דלא דהא לא קרינן ביה כל בבהמה תאכלו וכיון דמוכרחים לומר בהחזירה ע"כ למ"ד יש לידה בעי ועיין במ"ש מהרש"א ז"ל ומ"ש לחלק בין למ"ד יש לידה למ"ד אין לידה דלמ"ד יש לידה יכול למבעי בלא החזירה ולמ"ד אין לידה לא ע"ש אינו מבורר לי

שם אי לר"מ איסור חלב ודם איכא וכו' וק"ל נימא לר"מ קמבעיא ליה ואיירי בבן שמנה דאפילו לר"מ אין טעון שחיטה ואיכא איסור יוצא וצ"ל דס"ל דבן ח' לא חיי כלל ומדברי הט"ז ססי' ט"ו נראה דאפי' ודאי בן ח' אפשר לחיות ולכן הק' אמאי לא שרי' גדיים הניקחין מן הגוי מטעם ס"ס ע"ש והש"ך בנה"כ השיג עליו בזה רא"א לחיות ע"ש ומכאן ראיה לדבריו דדוחק לו' דחיי ואינו מוליד דכיון דחי יצא מכלל נפל והוי כשאר ולדות שוב מצאתי להרמב"ן בחידושיי לקמן דצ"ב ע"ב שהוכיח מכאן דחלבו לר"י דשרי משום דלא בעי' שחיי' דסיים והא בבן ט' שמולד ע"כ נר' מדבריו דחיי בן ח' כדעת הט"ז ומ"מ אינו מוליד ולכך לא מוקי לה בבן ח' לר"מ ועוד י"ל דאי בבן ח' איסור חלב ליכא גם לר"מ כמ"ש לקמן דצ"ב הלך ר"מ לשי' וכו' ע"ש

שם מהו לגמוע את חלבו לכאורה הא כבר הוכיח דכל מכח שרי מחלב ודם דהט"ז ססי' י"ד כ' דחלב ממשות האיסור הוא ולאו יניקה בעלמא ועיין לה' פלתי שם ונ"ל עוד דשאני חלב ודם דנשתנית צורותם דמעיקרא חלב ודם והשתא בשר ופנים חדשות באו לכאן משא"כ חלב דכך הוא מתמצה מגופן ובהכי ניחא מאי דק"ל דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב עיין בבכורות ד"ו ע"ב ושרי החלב אע"ג דבא מממשות הדם וא"כ ודאו דאיסור יוצא נמי שרי לדידיה דהא דם נמי למ"ל תקנתא בשחי' וא"כ גם למ"ד דהוי אבר מ"ה נמי שרי ומנ"ל לאפושי פלוגקא ומאי מבעיא ליה מהו לגמוע ועפי"ה ניחא שפיר דרם שאני דנשתנה ובחלב ודם תשיב ועיין להרשב"א בחי' שכ' דמבע"ל משום דאבר זה אינו טריפה אלא דהוי חי והוי החלב אמ"ה ע"ש ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל בפ"ס מה' מ"א דין י"א ולהכ"מ שם ועיין בביצה דל"ז ע"ב במאי דקאמר בגמ' דקא ינקי תחומין מהדדי ע"ש ועיין מ"ש בי"ד סי' ס"ב דין ג'

והנה אם יש ס' בבהמה נגד האבר מחלוקת הפוסקים אם שרינן החלב ע"ש ועיין בת"ח בסוגיין והמש"ל בה' משכב ומושב כ' דאינו מתבטל משום דתחי' ביאתו מעורב עפי"ד המרדכי ע"ש ועפי"ה י"ל קושית התוס' מזוז"ג די"ל כיון דאינו מתבטל הו"ל כשאר אסורי משהו ובאיסורי משהו יש מי שאוסר זוז"ג כמ"ש התוס' בע"א דס"ו

תוס' בד"ה דאתא וכו' שיש בו איסור יוצא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דאל"ה הי"ל זוז"ג והכריח כן מן הסוגיא ע"ש ולפ"ד אפילו למ"ד חוששין צריכין לו' דכוותיה ממש והתוס' בסנהדרין ד"פ ע"ב כ' דלמ"ד אין חוששין לא הוי אלא חד גורם וכ' דלא פליגי אלא בשניהם היתר אבל בחד היתר וחד איסור לכ"ע חוששין וסיימו ומיהו בפ' המקשה וכו' ע"ש הרי דהביאו ראיה מסוגיין דאין חוששין אפי' בחד היתר וחד איסור ולפ"ד מהרש"א ז"ל נהפוך הוא אשר ע"כ נראה עיקר דהא דנקט דכוותא ממש דבעי למבעי אפילו למ"ד אין חוששין וכמ"ש מהר"ם לובלין ז"ל וזהו הוכחת התוס' בסנהדרין מסוגיין דס"ל בכולא סוגיין אזלא למ"ד זוז"ג אסור או דהכא אסור לכ"ע מכח איזה חילוק דאל"ה ק' קושית התוס' בד"ה תלתא ולא מסתבר להו לחלק בין חד גופא לתרי גופי וא"כ ע"כ מאי דנקט דכוותא משום דבעי למבעי גם למ"ד אין חוששין ואי איתא דבחד היתר וחד איסור לכ"ע חוששין אמאי נקט דכוותה כנ"ל בכוונת התוס' דסנהדרין ומעתה ע כ מאי דלא אוקי דבעיא בצבי ובהמה מעלייתא ואמו פקועה כקושי' מהרש"א שנית דדחיקא ליה לאוקי הבעיא למ"ד אין חוששין דוקא דלא קי"ל כוותיה והתוס' לעיל דנ"ח רע"א דמחלקי בין ב' היתר לחד היתר וחד איסור ע"כ היינו לענין הלכה דלא קי"ל ס' אין חוששין אלא בב' היתר אבל בחד היתר וחד איסור קי"ל חוששין ולעולם דאיכא מ"ד אפי' בחד היתר וחד איסור אין חוששין ולפי זה א"ש דבחדא שי' אזלי דברי התוספות דלעיל ודהכא ודסנהדרין ורש"י ז"ל בסוגיין הכי ס"ל דבעיין אליבא דמ"ד חוששין ודנקט הגמ' דכוותה ל"ד אלא בן פקועה דכוותה וכמ"ש מהר"ם לובלין ז"ל ולפ"ד מהרש"א ז"ל רש"י לא ס"ל כדברי התוס' לחלק בין ב' היתר לחד היתר וחד איסור

ע"ב גמ' ומנא תימרא הא דהוצרך לראיה משום דעדיף טפי לאוקומי סתם מתני' כר"מ בכל סתמי דעלמא וכ"נ מדברי רש"י סד"ה דתנן ולפ"ז לפום מאי דדחי טעמא דנפשיה מוקמי' לת"ק בר"מ דסתם משנה היא ובהכי נוחין לי דברי מרן בכ"מ בפט"ו מה' מעה"ק שכתב דהר"מ דפ' כר"י ור"מ ברגלה של זו עולה משום דסתם מתני' כר"מ כדאוקמוה בפ' בהמה המקשה ר"י טעמא דנפשיה וכו' ע"ש ולכאורה הא דחיה בעלמא הוא דדחי הגמ' ועפי"ה א"ש ומ"מ למד מדברי מרן דאי סתם מתני' כר"מ שפיר אמרינן הלכה כסתם משנה ומדבריו בפ"ה מה' שמיטה ויובל דין ד' אין נר' כן ע"ש והרא"ש בשבת דקכ"ד הביא דעת ר"צ גאון ז"ל דכיון דסתם משנה ר"מ ומצינו דעת ר"מ כן בבריי' לא נקטי' מינה לענין דינא והרא"ש חלק עליו ע"ש: