משמרות כהונה חלק ג ק

נובעין מ"ל בורות וכו' עכ"ל ק"ק כיון דלא ס"ד לחלק ביניהם מנ"ל דתררי"ש מרבה חריצין שאין נובעין דילמא בנובעין כמו תנא דברייתא דדריש בכללי ופרטי ומאי פריך ואיפוך אנא ועו"ק לישנא דאיפוך דכיון דלא ס"ד לחלק ביניהם וע"כ מתאכלו למשרי חדא ע"כ כולהו שדי דכולהו כי הדדי נינהו א"כ הו"ל למיפרך דכולהו יהיו מותרין כמו דלא מחלקין בורות משיחין ומערות ונ"ל דכיון דתדרי"ש ס"ל כללא קמא דוקא אי איתא דלא מרבה אלא חריצין הנובעין הו"ל למפלגינהו לכללי ולא למסמכינהו ולא ליכתוב תאכלו כיון דכללא קמא דוקא בעי' גם צד הנובעין אלא ע"כ דבא למדרשי' בריבויי ומיעוטי ולהוסיף שאינן נובעין ופריך איפוך דהיינו דנימא דריבויי ומיעוטי בא להוסיף בורות ולא חריצין שאין נובעין ובאמת זו היא שקשה לדעת רש"י ז"ל בתדרי"ש הו"ל למפלגינהו ולא לכתוב תאכלו אבל לפי' התוספות א"ש ולפמ"ש לעיל בדס"ו ע"א בתוס' בסד"ה וכת' דלפי' או שמא שכתבו תדרי"ש ס"ל כללא בתרא דוקא ע"ש י"ל דמ"מ מדקאמר תדרי"ש אין זה כלל ופרט אלא ריבויי ומיעוטי מוכח דאיכא נפקותא בין כלל ופרט לריבויי ומיעוטי דאל"ה מאי נ"ל אי דרשי' בהכי או בהכי וא"כ ע"כ דס"ל דהמדה כך היא בעלמא דכי הוו סמוכים דרשי' ריבויי ומיעוטי וא"כ דכתב דרשא זו בריבויי ומיעוטי בא לרבות דבר אחר וע"כ היינו חריצין דאי בורות הא בהדיא קאמר דשרי ולהכי פריך ואיפוך אנא

ע"ב גמ' לגג תמרה מהו הר"מ השמיט בעיא זו ונ"ל דס"ל דבעיא דמתמרה לתמרה באת"ל בגג תמרה שרי דלא כרש"י וכיון דפ' בגג גרענית' ובתמרה לתמרה הוי ס' ממילא ידעינן דבגג תמרה ס' הוא דלהתיר לגמרי לא מגג גרעי' ידעינן ולאסור בודאי לא מתמרה לתמרה ידעינן לה

דף ס"ח ע"א גמ' תנינא איזהו בכור וכו' כ' מהרש"א ז"ל במ"ב מדלא קאמר אא"כ בתנינא קמא נראה דהקושיא היא על ב' הגם אההיא דבכורות קשיא הא תנינא לה הכא והק' לפ"ז מאי קושיא אההיא דבכורות נימא אגב רישא ע"ש ולזה י"ל דפירכת הגמרא היא גם על שמואל דאיהו ס"ל לקמן אבר עצמו כדאמרינן לקמן רב ושמואל דאמרי תרוייהו אבר עצמו אסור ושמואל ס"ל בבכורות אין הראש פוטר בנפלים דעיקרא דמתני' אדיוקא דראשו תו וא"כ קשיא תנינא מיהו מדברי התוס' בד"ה טעמא נראה דקושי' תנינא היא אמתניתין דהכא לחוד ממה שהקשה דהומ"ל ממתניתין דנדה וההיא אצטריך לגופה לרוב פדחת וכ"נ פשטה דגמרא שהרי לא פריך תנינא אלא אשקלא וטריא אמ"ד אבר עצמו אסור ומאי דלא הוק' אמתניתין דבכורות הא ל"ק אלא אשמואל דאמר אין הראש פוטר וכבר פריך כן הגמ' בבכורות או י"ל דס"ד לחלק בין אדם לבהמה לענין פרוזדור ולא ס"ד לחלק בענין פדחת והנה מהרש"א בתוס' הק' מאי פריך תנינא נימא דמתניתין דהכא אשמועי' אפי' בנפל ע"ש וק' דהא שמואל ס"ל אין הראש פוטר בנפל וא"כ ע"כ בבן קיימא מתניתין ושמואל ס"ל אבר עצמו אסור ושפיר פריך תנינא וצ"ל דיש לחלק בין אדם לבהמה לענין נפלים וכמ"ש התוס' בד"ה שליא ע"ש וא"ש משנתנו בנפל לשמואל ולפי"ז ע"כ למי' דמה שחילקו התוספות בד"ה שליא לאו מטעמא דפרוזדור כמסקנא אלא בנפלין מחלקין כן אפילו לס"ד דגמרא דפריך תנינא. ולפי"ז מה שהוכיח מהרש"א ז"ל דמשנתנו כבן קיימא. מסוגיא דבכורות דפריך תנינא אשמואל ופירש"י אא"ב דלא כשמואל ניחא דאתא לאשמועי' מתני' דבכורות בנפלים ואי משנתנו בנפלים מ"מ קשה תנינא ע"ש ליתא דהא יש לחלק בין אדם לבהמה אף לס"ד ועיין במ"ב בתוס' ונ"ל להכריח דמ"ש התוס' לחלק בין אדם לבהמה בנפלים הוא אפי' לס"ד דגמ' דאל"ה מאי אא"ב דקאמר התם אכתי בלא שמואל תקשה תנינא בההיא דשליא אלא ע"כ אפי' לס"ד יש לחלק בנפלים וליתא להוכחת מהרש"א גם לפמ"ש הכנה"ג סי' י"ד הגה"ט אות ב' בדעת רש"י ליתא להוכחת מהרש"א

ע"ב גמ' מתיבי ובשר בשרה וכו' עמ"ש מהרש"א במ"ב ולפ"ד לא איתותב ר"י בעיקר דינו אלא בטעמו ויכול להיות כס' ר"י דהאבר מותר ולאו מדגלי בחטאת אלא מפרסה ופרסות וכדתני אבימי ולפי זה ניחא מה שהק' הראשונים על רש"י בסמוך דפי' דס' ר"י אפילו למערבא כדקאי קאי והבעיא הא' היא לר"י והא איתותב ר"י ע"ש ולפי"ה א"ש מיהו דבריו קשים לשמוע דאכתי מאי קושיא לר"י נימא דגלי רחמנא בחטאת כי היכי דליהוי קרא דטריפה בשאר קדשים ולעולם חולין לא ועוד ברייתא בעובר איירי כדקתני יכול אף זה כן והיינו עובר כדפירש"י והנס מדברי רש"י בד"ה הכל דנראה דלר"י דוקא חטאת אבל שאר קרשים שחזרו מותרין והדבר קשה דבכ"מ מבואר דאין מועלת חזרה לשאר קדשים וכ"כ הרמב"ן בחי' דדוקא חולין הוא דמיעט דהוי דבר שהיה בכלל ע"ש: שם הוציא עובר ידו וחתכה וכו' למ"ד יש לידה הו"ל למבעי בגוונא דבעיא קמייתא דאי בעי' רובא בב"א גם בהחזירה וחזר והוציא לא הוי כיצא רובו אלא דנקט בכה"ג משום דאתיא גם למ"ד אין לידה והנה שי' רש"י ז"ל דר"י כדקאי קאי בל"ק והבעיא קמייתא היא לר"י אבל לרב כיון דהוי לידה ודאי דהוי ביצא רובו וכן לרב לל"ק לא מבע"ל משום כיון דהאבר עצמו אסור ודאי דהוי רובא והיינו דלא בעי אלא לר"י אבל בעיא ב' אתיא גם למ"ד יש לידה ופשיט ממתניתין דכל דבר שאינו גופה מותר לאו לאתויי כה"ג וקשה נימא לאתויי בעיא קמייתא וקמ"ל דאמרי' כיון דהדור הדור ומאי פשיט מינה לבעיא וצ"ל דה"ה דהו"מ לדחויי כן אלא משום דאכתי תפשוט הבעיא למ"ד יש לידה דתרוייהו כי הדדי נינהו ולכך הוצרך לדחויי בקלוט אבל כל הראשונים דחו פירש"י והסכימו לפי' הרי"ף ז"ל דמאי בינייהו קאי ארב ור"י בל"ב ור"י מודה דאבר עצמו אסור ובעי אליבא דר"י בל"ב וה"ה לרב בל"ק אבל לר"י בל"ק לא מבע"ל ונר' דמודו דהבעיא ב' גם לרב בל"ב דאי לא"ה אלא דלרב בל"ב דהוי לידה ממש הוי כיצא רובו אם כן מאי פשיט ממתני' נוקמה לאתויי בעיא קמייתא ועוד דהול"ל וליטעמיך תקשה למ"ד יש לידה לאתויי מאי אלא ע"ב דאתא לאתויי קלוט ה"נ לאתויי קלוט אלא ע"כ דהבעיא כ' אזלא גם למ"ד יש לידה ודלא כה' ת"ח ז"ל טכ' דלשי' הרי"ף ז"ל בעיא ב' דוקא למ"ד אין לידה ע"ש ומן האמור י"ל על מ"ש ה"ה בפ"ה מה' מ"א דהטעם שהשמיט הרמב"ם ז"ל הני בעיות משום דגריס לדברי האומר יש לידה וב' בעיות למ"ד יש לידה אבל למ"ד אין לידה בכל גוונא לא הוי כיצא רובו ע"ש ועפי"ה ק' דא"כ מאי פשיט ממתניתין נוקמה דאתא לאתויי בעיא קמייתא דאמרינן דכיון דהדר הדר אבל בעיא ב' י"ל דהו"ל כיצא רובו

תוס' בד"ה אמר וכו' וע"כ דמוקמי' וכו' עכ"ל