משמרות כהונה חלק ב צח

זה גם בקונה שייך דהקונה עביד איסורא דמשתעבד בבני חורין שהם עבדי. ה' ולכך עדיפא תקנה דכפיה דלא עביד איסורא אלא הרב לחודיה מההיא תקנה דעבדי תרוייהו איסורא ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א ז"ל עיין שם

ע"ב גמ' במתנה לא ניחא ליה וכו' י"מ מאי פריך לעיל ד"ג ע"א מאי קמ"ל כי רצו פליגי תנינא וכו' נימא דקמ"ל דבעי' רצו שניהם אבל כי רצה אחד מהם לא מהני ואפי' אמ"ל טול אתה כשיעור דל"מ בשום צד אלא ברצו שניהם וי"ל דהא נמי שמעי' ממתני' דאבל אם רצו שניהם חולקין דמשמע דוקא רצו שניהם ועיין להכנה"ג סי' קע"א הגהת ב"י אות ט"ו במ"ש בדעת המרדכי ע"ש ולדבריו ק' אמאי ל"ק הגמ' טעמא דרשב"ג דלא בעינא שיהא עדיף ממך בחלוקה זו

שם גמ' מאי אריא בכרך א' הא דלא פריך בפשי' אמאי בב' כרכים חולקין י"ל דמיירי בשוין ולאו משום גוד או איגוד אבל מדנקט כרך אחד משמע דבב' כרכים בכל אופן חולקין אפי' אינם שוין

שם גמ' מדביק אדם תורה עמ"ש בנימוקי למס' סופרים ע"ש

רש"י ד"ה ה"ג וכן בין כל נביא וכו' וא"צ להניח וכו' עכ"ל משמע דהרשו' בידו להניח ולקמן אמרי' הטעם שאם רצה לחתוך וכו' וא"כ א"י להניח ובפירש"י שם וצ"ל דהכא לפום ס"ד דגמ' לקמן קאי או דמיירי הכא בנביא של תרי עשר ויותר נראה להגיה הכא כדלקמן וכ"ה בחי' הרמב"ן ז"ל בשם רש"י עיין שם

תוס' בד"ה ומסיים וכו' וריצב"א מפ' וכו' אבל בין חומש לחומש וכו' עכ"ל הק' אחד מהישי' לפי' ריצב"א מדאמרי' במנחות ד"ל ע"א אמ"ר בין חומש לחומש אפי' באמצע הדף' גומר ע"ש בגמ' ולפי ריצב"א מאי אפילו דקאמר הלא כך צריך להיות באמצע הדף ונר' דלריצב"א נמי אם רצה לסיים סמוך לסוף הדף בענין שיניח ארבעה שיטין אחרונים חלק ויכתוב תיבה אחת או שתים למטה מהם בסוף הדף בשיטה אחרונה שאחר ארבעה של חלק ש"ד ולכך קאמ' אפי' באמצע הדף ממש גומר דודאי גריע טפי החלק באמצע הדף מסוף הדף

דף י"ד ע"ב גמ' ואס"ד ס"ת הקיפו וט' וכו' הא דלא מוקי לה בקלף עיין מהרש"א ז"ל ועי"ל דע"כ בגויל מיירי דאי בקלף אמאי נשתיירו ב' טפחים ברוחב כדי שיצא ס"ת שלא בדוחק הא כיון דבקלף מיירי בב' טפחים שנשתיירו באורך סגי ויצא ויכנס בריוח

שם בגמ' דאמר ר"ל אשר שברת וכו' כ' הרמב"ן בחי' דמפיק לה מדסמיך ושמתם בארון ואי ס"ד דלא יפה עשה ששברם היכי צוהו שיניחום בארון עם הלוחות והוי אין קטיגור וכו' ע"ש והוא תימה דא"כ אמאי אצט' לר"י אין רק לרבויי שברי לוחות הא מהכא נפקא והגמ' קאמר דר"י כר"ל ונר' ליישב דלא כ"כ אלא ליישב מילתא דר"ל אפי' כר"מ דלא ניחא ליה דר"ל כתנאי אמרה למילתיה והוק"ל דבשלמא לר"י אייתר אשר שברת ומיתורא ילפינן דאמ"ל יפה כחך ששברת אבל לר"מ דמבע"ל קרא לשברי לוחות מונחין בארון מנ"ל דעשה יפה ששברת ומתרץ דמינה ילפי' מדמונחין בארון אבל לר"י כוליה קרא לישר כחך ולא מ"ל דרשה דסמוכין ואי לאו קרא דאין רק דילפי' מינה מונחין בארון לא הוה ידעי דמונחין בארון וקרא דאשר שברת לא אתיא אלא ליישר כחך ששברת ועיין להרשב"א בחי' בשבת דף פ"ז עיין שם

תוס' בד"ה בפורענות' וכו' וא"ת ולמ"ד מעולי עלה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דבסדרא לא פליגי ע"ש והי"ל לכתו' כן בדברי התו' בד"ה ולמ"ד דכיון דהגמ' לא ידע סיפא ע"כ דעיקר קושי' הגמ' היא משום דאסדרא לפ' דאל"ה מאי פריך נוקמה כמ"ד בימי מלכת שבא היה ואפ"ל דהגמ' לא ס"ד אכתי פלוגתא דתנאי עד לקמן דמשני תנאי היא ולא אסיק אדעתיה אלא פלוגתא דאמוראי דלקמן ופריך למ"ד בימי משה מברייתא וכמו כן יש לפרש קושי' התוספות בדבור זה דמק' למ"ד מעולי גולה מברייתא לפום ס"ד דהשתא דלא ס"ד דתנאי היא וא"צ לדברי מהרש"א ז"ל

דף ט"ו ע"א תוס' בד"ה ועל וכו' וא"ת לספרי' דגרסי שלמה הא כתיב כלו וכו' עכ"ל ולא ניחא להו למי' שיר המעלות לשלמה דפסיקא להו דט"ו מעלות דוד אמרן כדקאמרי בסמוך

בא"ד וק' להאי גירסא וכו' עכ"ל ולגירסתנו המק' דפריך וליחשוב. איתן הו"מ למיפרך מנ"ל אברהם

בד"ה ירמיה ואפי' ספרו לא כ' עכ"ל כ' מהרש"א וגם בהושע וכו' אפי' ספרו לא כתב ע"ש ואע"ג דמה שלא כתב ספרו משום דנבואותיהם קטנות כמ"ש רש"י מ"מ לעולם מי שיש לו לכתוב ספר אינו כותב ספרים אחרים כל שלא כתב ספרו

דף י"ז ע"א תוס' בד"ה לא שיח וכו' דבור ושיח דעמוקין וכו' עכ"ל הא דלא סגי בצריכותא דלקמן דבור קביע וקאי משא"כ אמת כובסין ונברכ' דכל חד חדא הוא דאית ביה משום דאי הכי לס"ד דגמ' לקמן דלא ס"ד צריכותא הלזו ומוכיח מאמה ונברכת אמאי לא הוכיח מבור והנך תרתי אלא ע"כ דאית בהו צריכותא אחריתי ופשוטה היא ועיין למהר"ם ז"ל

ע"ב גמ' כל מרא ומרא וכו' עיין למרן בב"י סי' קנ"ד שכ' שמ"ש הטור דהבור בלא מים הוציאו מכאן ועוד הוכיח מצריכותא דאמת המים ונברכת ע"ש וכבר תמה בדרישה מדברי התוס' לעיל בד"ה לא יחפור וד"ה לא שיח ע"ש ועוד י"ל ע"ד דא"כ בצריכותא דאמה ונברכת בחד צד סגי וכמו שהקשה מהרש"א' בד"ה לא שיח ובתי' לא יתורץ דהא בור לית ביה מים

שם גמ' אלא לרבא קשיא מכאן ק"ל למ"ש הרמ"ה דבסמוכה למצר הרחקת ג"ט סגי ולא בעי סיד או סיד לחודיה סגי וכ"כ הר"מ בפ"ט מה' שכנים ובב"ה בסי' קנ"ה ע"ש דא"כ מאי פריך נימא דסמוך לבור בעי סיד והרחקה אבל סמוך למצר סגי בחד מנייהו ולכך נקיט במתני' סמוך לבור וי"ל דמ"מ הו"ל לאשמועי' דינא דמצר ועי"ל דלא בעי לשנויי הכי משום דבעיא היא לקמן אפי' גבי סמוך לבור אי סגי בחד מנייהו ואע"ג דלדעת הר"מ נפשטא הבעיא מ"מ הגמרא הכא ספוקי מספק"ל וניחא נמי דפריך לקמן מסלע הבא בידים וס"ד דה"ה לא בא בידים וקתני הרחקה וסיד משמע דבמצד נמי בעי תרוייהו די"ל דבההיא ברייתא גופה איכא למבעי אי תרתי קתני או חדא אדא: