משמרות כהונה חלק ב צז

דף י"ב ע"א גמ' אי יומא דכרב' יומא דזרע' לא הוי וכו' י"ל כיון דע"כ הוי ב' שלישי יום זרעא ולא חצי יום ממש דא"כ היכי קאמר אי יומא דזרעא תרי יומי דכרבא לא הוי וא"כ כיון דהוי יותר מחצי מאי פריך אי יומא דכרבא יומא דארעא לא הוי הא מ"מ אין מפסידין מחלוקתם דאפי' לא חלקו נמי הוי יום וחצי בקירוב זרע' ומה שמפסידין ע"י חלוקה היו מפסידין כן ע"י קודם חלוקה וי"ל דאינו דומה שכירות פועל לב' שלישי יום לשכירות פועל ליום וחצי דכל מה שמוסיף לו בימים מוזיל הוא גביה בשכרו

שם גמ' מר כי אתריה הר"מ בפ"א מה"ש לא הזכיר אתריה דר"י ועמ"ש בזה הכ"מ ועיין בחי' בתמורה ד"ך ע"א ע"ש

שם גמ' פרדסא פירש"י כרם וכ"נ מתנא דמייתי ומברייתא דלעיל ד"ז ע"א פרדס אני מוכר לך נר' דפררס הוא רמונים ועיין פירש"י בפ' אז"נ דע"ג ע"א ע"ש וי"ל דלשון המשנה לחוד ולשון בני אדם לחוד דהתם פרדס אני מוכר לך קאמר ובלשון בני אדם פרדס הוא רמונים

תוס' ד"ה פרץ וכו' וי"ל פ"ה וכו' שמא יגע וכו' עכ"ל לא נתיישב פירש"י בכך שהרי נקט מאהיל בדבריו אלא דכוונתם דבגמ' גופא יש לפ' בפ"ה עז"ה דהיינו שמא יגע ומ"מ יל"ד אמאי פי' לענין ד"א ולא פירשו כפשוטו דבפרץ מטמא כל סביביו במגע וכי לא פרץ אינו מטמא במגע וצ"ל דס"ל דאפילו לא פרץ מטמא במגע דבטומאה דאורייתא אין לחלק בין פרץ ללא פרץ אבל בטומאת ד"א לא גזרו אלא בדומה לקבר וכי לא פרץ אינו דומה לקבר ועיין להרמ"ה ז"ל. הא דלא אמרי' שמא יגע בחצר הקבר כההיא דסוטה עיין במהרש"א ז"ל בשבת דקמ"ו ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' חלק בכור וחלק פשוט וכו' הרמ"ה ז"ל סי' קנ"ח למד מד"ז לדעלמא היכא דשותפין בקרקע אחד יש לו ב' שלישים ואחד שליש אחד דנוטל ב' שלישים בחד מצרא הב' ואי קשיא אדרבא מדגלי בבכור מכלל דבעלמא לא הא ליתא דא"כ אמאי אצט' קרא דבא למעט יבם ע"ש והוא תימה דאצטריך למעט יבם דס"ד דבכור קרייה רחמנ' והוה אמינא שדינו כבכור להא מילת' נמי כמו דדינו כבכו' לענין ראוי וכיוצ' ולהכי אצט' קרא למעט ואה"נ דלא ילפי' בעלמ' מבכור

שם גמ' פליג וליה אמצראי עיין בפ"ו דדמאי מ"ח דקתני ב' שירשו או נשתתפו בשדה יכול לו' לו טול אתה וכו' ופי' הר"מ בפי"ה דלענין ממונא איתמר דאם יש לו שדה בצדה יכול לו' תנו לי חלקי סמוך לשדה שלי דכופין על מדת סדום ע"ש וק' דא"כ קשיא מתני' לאביי דאמר ניחא ליה לאפושי אריסי ואי מפ' כפי' ר"ת קשיא לרב יוסף ולפמ"ש הב"י בסי' קע"ד לדעת הר"מ דבבבא דחד גיסא נגרא מודה אביי ע"ש ניחא דבכה"ג מתפרשא מתני' ועי"ל דלחלוק החיטין מיירי מתני' אחר שגדלו ולא לחלוק השדה גופה ועיין להט"ז שם סי' קע"ד

תוס' ד"ה כגון וכו' תימא לר"י לרבה וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל גם לר"י נר' דר"י אזיל בשי' ר"ת דלקמן בד"ה מעלינן דגבי מצר אפילו בלא טענה אמרי מעלינן וחלק פשוט דפשיטא ליה דנוטל בחד מצרא משום דלית ליה שדה אחרת בצדה והוי כהנך עובדי דלקמן ומקשי' בכור לפשוט דהוה ס"ד דב' חלקי' הם והוי כמו מצרן כיון דאית ליה חלק פשוט וחדית לן היקישא דהוו חלק בכור ופשוט חלק אחד ולא הוי מצרן ודמי להנהו עובדי דלקמן אבל ק' מאי ק"ל אח"ז לאביי הא אביי כרב יוסף ס"ל כדמוכח מעובדא דתרי ארעי אחד נגרא וא"כ י"ל דאצטריך קרא ביבם להיכא דלאו מצרן וכדאמרי' לר"י אבל אין להק' דלאביי מוקמי' לקרא דיבם דקמ"ל דלא אמרי' ניחא ליה לאפושי אריסי כעובד' דתרי ארעי אחד נגרא הא ודאי ל"ק דדוקא בב' שדות הוא דאמרי' אפושי אריסי ובכור ויבם בחד שדה הוא דמתוקמא וכמ"ש מהרש"א בד"ה מעלינן ומ"מ מוכח דאביי כרב יוסף ס"ל וכיון דניחא להו לר"י גם לאביי מוקמי' להו כר"י. ודע דלפי' ריצב"א נמי צ"ל דיבם לב' בני אדם דמי דאל"ה ק' לרבא נהי דמדאוריי' אינו חולק בבכור מ"מ מדרבנן נוטל כס' אביי

בד"ה מעלינן וכו' שהנגר מפסיק וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א וי"ל דהתוס' מפ' אפושי הריסי כמו שפי' הרמ"ה ז"ל דניחא ליה לעשות הוא ב' אריסי דאריסא למארי דארעא משתעבד ועוד דמקנא בחבירו וכו' ע"ש בדבריו וצ"ל לפ"ד דחד שדה אין עושין לה ב' אריסין אפי' חולקין אותה לב' דאין רוצים האריסין בכך

דף י"ג ע"א גמ' אלא מעתה בכור ופשוט מכאן מק' לסברת הלבוש סי' קע"ה דלא מצי לו' גוד או איגוד אלא כשהחלקים שוין ע"ש ונ"ל דל"ק דהכא בבכור דנוטל פי שנים הוי כמו ב' אחים כמ"ש התוס' לעיל בד"ה כגון וכו' וא"כ הו"ל בכוי ופשוט כאלו באו ב' אחים שכל אחר יש לו שליש ותבעו מאח הג' גוד או איגוד דבכה"ג הוי החלקי' שוין לגבי כל אחד כיון שתבעו בבת אחת את האח הג'

תוס' בד"ה לישא וכו' כדמשמע התם דשבת תלו בפו"ר וכו' עכ"ל היינו מדיליף טעמא דב"ה דבפו"ר זכר או נקבה משבת וכ"כ התוס' שם וק' דנימא דב"ה דמתני' שם דס"ל זכר ונקבה דילפי מברייתו של עולם מודו דלשבת בחד סגי אלא דס"ל דפו"ר אינו תלוי בשבת וא"ש מתני' דהכא כב"ה דמתני' דהתם ובמ"א כתבתי בזה

בד"ה שנאמר וכו' וחציה שפחה דלא כפו וכו' עכ"ל לא ק"ל אלא לתי' הר"י בר מרדכי דבעבדים אף דאין מצווין אפו"ר מצווין אשבת וא"כ גם בנשים דליתנהו בפו"ר איתנהו בשבת דנשים ועבדים כי הדדי נינהו וא"כ אמאי לא כפו את רבה אבל לפי' ר"י שכ' אח"ז י"ל דעבדים ונשים אין מצווין אשבת כמו שאין מצווין אפו"ר וא"ש דלא כפו את רבה

בד"ה כופין וכו' עשה דפו"ר וידחה ל"ת דל"י קדש וכו' עכ"ל קושיתם היא מעשה דפו"ר דישא בת חורין ויקיים פו"ר ומ"ש ל"י קדש לאו דוקא אלא לא תהיה קדשה וכ"נ גם מלשונם בגיטין אבל מדבריהם בפסחים נר' דקושיתם היא מעשה דשבת ע"ש ועיין במהרש"א ריש חגיגה ובמ"ש התוס' ועוד אפי' מפקדא יש לו' דמפקדא אפו"ר קאמרי והיינו מ"ד על שניהם אינו ב"ר ויש לפרש דכוונתם דמ"מ מפקדא אשבת והיינו להר"י בר מרדכי שכ' בד"ה שנאמר ע"ש

בא"ד משום דעביד ע"ה איסורא ע"י וכו' עכ"ל לא שייך חילוק זה אלא באיסורי דרבנן אבל בשמעתין דאיסורא דאורייתא אפי' עביד איסורא ע"י אין אומרים לאדם חטא וכו' ולכך לא ניחא להו לתרץ קושיתם בהכי ולאוקמא מתני' במשחרר חצי עבדו דע"י שחרור הרב הוא דנענע מפו"ר

בא"ד דאסור למכור עצמו וכו' עכ"ל נר' דאיסור