משמרות כהונה חלק ב צו

תוס' בד"ה יתיב וכו' וכיון שאמר לו למצוה רבה וכו' עכ"ל דאע"ג דאפשר לפדות שבוי גוים מ"מ שבויי ישראל מצוה יותר משבויי גוים והיא אמרה מצוה רבה וא"צ למ"ש מהר"ם ע"ש

ע"ב גמ' אבע"א קרא טובים וכו' מקשי' מדאמרי' : במס' ע"ז דכ"ז ע"ב דבעי לאוכוחי דלא חיישי' לחיי ש שעה מארבעה אנשים מצורעים ומאי ראיה נימא ש"ה דמשום רעב קשה מחרב וי"ל דדוקא היכא דכי הדדי נינהו דהיינו בשעה אחת הוא דאמרי' רעב קשה אבל היכא דאיכא בינייהו חיי שעה אע"ג דזו קשה מזו מ"מ חיי שעה עדיף אי איתא דחיישי' לחיי שעה

תוס' בד"ה אכפיה וכו' וא"ת והא בפ' כ"ה וכו' עכ"ל אין להקשות הא שאני צדקה דגלי קרא דאזהרה לב"ד שיעשוך כדאי' בפ"ק דר"ה ד"ו דהתם דוקא דאמר או אפריש אבל היכא דלא אמר ולא אפריש מנ"ל וע"ש בגמ' ואין להקשו' לפי מה שתי' דבצדקה כופין דאיכא לאו אמאי אצט' שם קרא דאזהרה לב"ד שיעשוך די"ל דעיקר קרא התם אצט' לקרבן דס"ד דלא לכפיה משום דכתיב לרצונו ע"ש בתו' ה"ק המש"ל בה' עבדים גבי הענקה מדאמרי' בפ' שלוח הקן בההוא גברא דנטל את האם ונגדיה ר"י ע"ש והא מתן שכרה בצדה ואין כופין ולתי' ר"י לבד ניחא קושי' זו ע"ש וי"ל דדוקא בביטל מ"ע בשב ואל תעשה הוא דאין ב"ד מוזהרין עליה אבל בביטל בקום עשה כההיא דשלוח הקן איסורה עבד וב"ד מוזהרין עליה אף על פי שמתן שכרה בצדה

דף ט' ע"ב תוס' ד"ה דהא וכו' ואי קרי חיבור שהוא לבוש מאי פריך וכו' עכ"ל מלשונם נר' דלא ק"ל אלא לפירש"י אבל אי מפרשי' חבורין היינו מה שנוגע בו בעודו מסיט ניחא וק' דמ"מ תק"ל מאי קאמר טומאה בחיבורין שאני הא מצורע בימי ספירו נוגע נמי באדם כמו בבגדים וצ"ל דודאי עיקר דבריו הוא דטומאת בגדים שאני ולא ילפי' מינה טומאת אדם אלא דטעמא יהיב למלתיה דשאני טומאת בגדים דחמיר' דמצינו שמטמאה בחיבורין גבי נבילה משא"כ באדם ואע"ג דמ"מ מאי דקאמר גבי מסיט דנבילה לאו משום דטומאה דחיבורין שאני קשה להבין מ"מ אי לאו פירש"י הוה סגי להו להגיה ולמחוק לאו משום וכו' דגבי נבילה אבל לפירש"י קשיא ומ"מ ריב"ם ניחא ליה טפי להגיה תיבת בחבורין בכול' שמעתא ולגרוס טומאת בגדים שאני ודע דהו"מ לאקשויי עוד לפירש"י מאי קאמר רב אחדבוי טומאה בחיבורין שאני דמשמע דאי לאו בחיבורין הוה ילפינן טומאת אדם מטומאת בגדים והא ליתא דהא איהו הוא דקאמר בסמוך דגבי שרץ וש"ז כתיב קרא לטומאה ואי איתא דילפי' ארם מממרים אמאי אצט' קרא גבי שרץ וש"ז לגלויי בתרוייהו אטומאת אדם והא התם לאו בחיבורין היא אלא ע"כ דלא ילפי' אדם מבגדים

דף י"א ע"א גמ' ד"א שאמרו חוץ משל פתחי' הא דלא כייל להו תנא דמתני' לכולהו שמנה כתנא דברייתא עיין להרמ"ה ובמקובצת בשם הרשב"א מ"ש בזה ונר' דלר"ח דלקמן דס"ל דארבע אמות הראשונים דמשום משוי לפי פתחי' והשאר חולקין בשוה י"ל דתנא דמתני' מיירי גם בכה"ג לזה ב' פתחים ולזה פתח אחד ולכך לא תנא הנך ד"א דהנהו לפי פתחים ולא תנא אלא ד"א דשוין בהם דלעול' לזה ד"א ולזה ד"א אבל לרב הונא קשיא ולפמ"ש הרא"ש דרש"י דפי' בפלוגתא דרב הונא ור"ח דנתן להם אביהם לא הוצרך לפ' כן אלא לר"ה ע"ש ניחא גם לר"ה די"ל דמתניתין מיירי בירשו וחלקו הם אחר מיתת אביהם ובכה"ג מודה ד"ה לר"ח ולא תנא תנא דמתניתין אלא מילתא דשניהם שוין לזה ד"א ולזה ד"א אבל ק' לדברי הרא"ש ז"ל מאי קאמר תניא כוותיה דר"ח נוקמה בירשו וחלקו הם דכה"ג מודה ר"ה לר"ח וי"ל

רש"י ד"ה נותן וכו' כפי רוחב הפתח עכ"ל היינו דאם הפתח רחב יו"ד אמות נוטל יו"ד אמות בחצר אבל אם רוחב הפתח ב' אמית מודה דנוטל ד"א כמו שהוכיח הרא"ש ז"ל מגמ' לקמן דס' דקאמר בת ד' לא לשויה בת תרי תרי דנוטל ח' בחצר וכ"כ מרן בב"י סי' קע"ב בדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש ואיכא למידק בדברי הרא"ש אמאי לא הוכיח מגמ' שם דס' לעיל מזה אהא דתנן היה קטן לא יעשנו גדול אמרי' סבר רמב"ח למי' בר ד' לא לשוייה בר תמניא וכו' אבל בר תרתי לשוייה בר ד' ש"ד ע"ש ואי איתא הא בר תרתי לא היה נוטל ד"א ועתה נוטל שו"ר להכנה"ג שעמד בזה וי"ל דמזה אין להוכיח כ"כ די"ל דה"ה דהו"מ לדחויי הכי אלא דבלא"ה דחי שפיר ולא מייתי הרא"ש ראיה אלא ממילת' דקיימא למסקנ' וראיתי להב"ח שכ' בדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דפתח דב' אמות אינו נוטל אלא ב' אמות וההיא דלקמן דס' הוא משום שמא יחזיק ג' שנים ויאמר אתה מכרת לי וכמ"ש הרא"ש בשם הר"י ע"ש ונר' דס"ל להב"ח דאפי' אי פתח דב' אמות אינו נוטל אלא ב' אמות מ"מ במכר לו בית דפתחה ב' אמות נוטל ד' אמות בחצר דמוכר בעין יפה מוכר ע"ד שכ' הר' יונה וכי מחזיק ג' שנים ויאמר לו אתה מכרת לי נוטל ד' אמות בחצר לכ"ע ובהכי ניחא מה שגמגם הכנה"ג בהגה' ב"י ע"ד הב"ח ע"ש. ודע דרש"י בריש סוכה ד"ג ע"ב שינה פי' ממ"ש כאן דהתם פי' דפלוגתא דר"ה ור"ח בחלקו אחין או שותפין ולא בחילק להם אביהם כמ"ש כאן ועוד דהתם פי' טעם כל השמונה אמות שנוטל משום פרוק משאו הפך ממ"ש בשמעתין דד"א משום משאו וד"א משום שאר תשמיש ועיין להב"ח שם בסי' קע"ב

תוס' ד"ה ולא וכו' מ"מ אינו חשוב לטרוח וכו' עכ"ל והא דקתני זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו וכו' היינו במידי דלא מפסיד אבל היכא דמפסיד דכיון דאינו חשוב לטרוח לא טרח בשבילו ומפסיד אע"ג דשמו עליו אין חולקין דתרתי בעי' שמו עליו וליכא פסידא ועיין להתה"ד סי' של"ו ולק"מ מה שהק' ע"ד מהרש"ך ח"ג סי' קכ"ב ע"ש

ע"ב גמ' בני מבוי מעכבין או אין מעכבין נר' דלא יטול ד"א במבוי כגון שנתן משלו ד"א והכניסו למבוי דאל"ה מאי מבע"ל פשיט' דמעכבין לפי פירש"י ובהכי ניחא דלא פשיט מברייתא דבסמוך דבכה"ג קתני דמעכבין די"ל דברייתא משום דנוטל ד"א במבוי הוא דמעכבין אבל אין לו' דהבעיא מיירי בחצר דאין נוטל ד"א במבוי אלא בית כמ"ש הג"א בשם מהרי"ח לשי' רש"י ע"ש דהא רש"י נקט בית בבעיא זו

תוס' ד"ה אחד וכו' ונר' לר"י בפי' ר"ח וכו' עכ"ל ומאי דפריך הגמ' מהברייתא היינו דכיון דשל פנימית לכדה היא אין לעכב עלט מלעשות בשלו אע"ג דמטי הזיקא לחבירו דקי"ל כר"י דעל הניזק להרחיק את עצמו ועיין במרדכי ריש פרק הבית והעליה: