משמרות כהונה חלק ב צד

דבר זה הא לא כתיב בעמך אלא בנשיא וי"ל דסתם מלך עשיר הוא וא"כ אמאי כתיב מלך ע"כ דאפילו אינו עושה מעשה עמך מזהר קרא ומינה שמעינן נמי דבעשיר בעי' עושה מעשה עמך דאל"ה למ"ל דאזהר דמלך ובס' ישנים מצאתי הגירסא ולא יהא אלא נשיא דכתיב ונשיא בעמך בעושה מעשה עמך ולפ"ז הכל הוא מדברי הורודוס והרמ"ה גריס אמ"ל ולא יהא אלא נשיא דכתיב ונשיא בעמך בעושה מעשה וכו' ולפ"ז ניחא שפיר

ע"ב רש"י ד"ה אין מחייבין וכו' דסתם בקע' וכו' עכ"ל והא דמחייב ברביעית משום דאין לך אדם שלא היה מסייע לרביעית ע"מ שיהא גדור מארבעה כמ"ש התוס' בד"ה שנייה ועיין במהרש"א ז"ל

גמ' ל"ש מקיף ל"ש ניקף כ' הרמ"ה דלא שוו בדינייהו דבמקיף פליגי ר"ה וחייא ב"ר אבל ניקף אי הקיף ה"ד בבנין חייב לשלם לכ"ע לפי מה שגדר ואי הקיף הניקף בקנים לכ"ע א"ח אלא דמי קנים דהכל תלוי בגילוי דעתו ע"ש. וק' הא ללישנא בתרא ר"י דוקא ניקף אבל מקיף לא וחייא ב"ר על הכל דר"י קאי וקאמר דמי קנים ור"ה פליג דגם בניקף פליגי ר"ה וחייא ב"ר וצ"ל דלא גריס הרמ"ה לישנא בתרא כלל וכ"נ מדבריו שם ע"ש ואפי' לגרסתנו י"ל דלישנא בתרא לאו לשנויי לחייא ב"ר קאי וחייא ב"ר מוקי לה כלישני קמאי ועפ"ז ניחא מה שתמה מהרימ"ט סי' ק"ו ע"ד התוס' בד"ה דמי אמאי לא ק"ל עפי בניקף ללישנא בתרא כיון דגלי דעתיה ידו על העליונה כדמוכח מעובדא דרב דהתם ע"ש ול"ק די"ל דס"ל כהרמ"ה דחייא ב"ר במקיף דוקא קאמר וכדכתי' ומה שהק' עוד מאי ק"ל להתוס' הא דאמרי' שמין וידו על התחתונה היינו בנתרצה אבל אם יאמר לו טול עציך רשאי בשדה שאינה עשויה ליטע לכ"ע וכמ"ש הרי"ף שם ע"ש ול"ק דא"כ אפי' דמי קנים ל"מ ועוד י"ל דס"ל כדעת הרא"ש שם דאפילו אינה עשויה ליטע אינו יכול לומר טול עציך ועיין בדרישה סימן שע"ה

רש"י בד"ה ה"ג ר"י וכו' ול"ג ניקף וכו' עכ"ל נר' דהכריחו לזה משום דלאוקמת' שלישית לת"ק מפליג בין מקיף לניקף דדוקא ניקף הוא דמחייב ור"י ס"ל אפי' מקיף וע"כ דלא גרסי' ניקף דלא הול"ל ניקף כיון דת"ק מודה בניקף ומפליג בין מקיף לניקף אין שייך לו' בזה דתנא ניקף וה"ה מקיף ולא פ' רש"י בסמוך תנא ניקף וה"ה מקיף אלא לאוקמתא דת"ק גופיה לא מפליג בין ניקף למקיף אלא ע"כ דל"ג ניקף ולאוקמתא שלישית לא משמע ליה לישנא דעמד דקאי אניקף ועיין במהרש"א בסמוך מיהו מפירש"י לקמן משמע דל"ג להך אוקמתא שלישית כלל

תוס' בד"ה דמי וכו' בנטירה בר זוזא וכו' עכ"ל האי לישנא איתיה בפ' כיצד הרגל והול"ל אגר דנטירא דשמעתין ונר' דהתוס' מפרשי אגר נטירא דשמעתי' היינו נטירא בר זוזא דהתם וכן נראה דמפרש כן הרא"ש לקמן בעובדא דרוניא דלא כפירש"י ולפירש"י הגמ' כאן חדא מנייהו נקט ואגר נטירא ונטירא בר זוזא תרוייהו חד שיעורא

בד"ה הגהה וק"ק וכו' עכ"ל נר' דמשמע להו דל"ד עמד בדין ויצא זכאי אבל הרמ"ה כ' דבעי' שעמד בדין ויצא זכאי ובזה מתורץ קושיתם

דף ה' ע"א גמ' והלואי שיפרע בזמנו מהרימ"ט חא"ה סי' כ"ן תמה הא קי"ל רובא עדיף מחזקה וקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא והיכי מפקי' ממונא בכח החזקה ותי' דחזקה דאתיא מכח סברא חזקה אלימתא היא ועדיף מרובא ע"ש ועפי"ד ניחא לי מה שהק' ה' עצמו בח"א סי' מ"א והמח"א בה' אישות עמ"ש התוס' בגיטין די"ז דלא מוקמא אחזקה משום דהרי גרושה לפניך מגמ' דפ"ה דחולין ד"י דגבי נגע מוקמי' אחזקתיה אע"ג דהרי חסר לפניך ע"ש. ועפי"ד מהרימ"ט י"ל דשאני התם דהוי חזקת סבר' האין סבר' דברגע קטן ישתנ' ויחסר הנגע גם ניחא מ"ש הר"ן בפ"ק דפסחים בבעיא דמשכיר דהיכא דאפשר לברורי לא סמכי' אחזקה והוא תימה דבחולין שם אמרי' תניא דלא כראב"נ דמסגיר אפילו בתוך ביתו אע"ג דאפשר ע"י דרא דגברי ועפי"ה י"ל דחזקה דסברא שאני ובעיקר דברי הר"ן עיין להר"מ בפ"ד מה' יבום ע"ש מיהו ק"ל ע"ד מהרימ"ט מאי יליף הגמ' בחולין דאזלי' בתר חזקה מנגע נימא ש"ה דהוי חזקת סברא דודאי חזקת סברא היא דברגע קטן לא ישתנה הנגע. ודע דברובא דתלי במעשה אמרי' ברפ"ג דבכורות דלא אזלי' בתר רובא ע"ש וא"כ כ"ש חזקה דתליא במעשה ויש להסתפק בחזקת סברא אי אזלי' בתרה אע"ג דתליא במעשה

תוס' בד"ה ואי לא וכו' שלא להפחידו וכו' עכ"ל מדברי מהרש"א ז"ל מבואר דהתו' נחתי להוכיח דהלכה כר"י דלא כרבנן ולא לאוכוחי דהלכה כר"ה לגבי חייא ב"ר ונר' דהכריחו לזה ממה שהוכיחו התוס' עוד מדקאמר ממאי דאפיס דאי נחתי לאוכוחי דהלכה כר"ה אין משם הכרח כלל דאיכא למי' ממאי דאפיס דלא נימא דמי נימא בזול אלא ע"כ דפשי' להו דהלכה כר"ה ולא באו לאוכוחי אלא דהלכה כר"י לגבי רבנן וצ"ל לפ"ז דלא גרסי' בגמ' לעיל הא דאמר שמואל הלכה כר"י ועיין ב"י סי' קנ"ח ע"ש

ע"ב גמ' תנן בחזקת שנתן וכו' ע"כ דתרי מקשי' הם דחד פריך מרישא וידע לה דבסיפא טעמא משום מי יימר דמחייבי ליה ב"ד וחד פריך מסיפא וידע לה לשינוייא דכל שפה ושפה דאל"ה תקשה ליה רישא אסיפא בלא פלוגתייהו דהני אמוראי והנה הרמ"ה פי' במאי דמשני בסיפא ש"ה דמי יימר דמחייבי וכו' דלעולם בתוך זמנו מיירי דבזמנו ודאי ידע דמחייבי ליה ב"ד ע"ש דלא כפירש"י וק"ל דא"כ כי פריך מרישא וקאמר אי בזמנו פשי' הא דפריך פשי' ליפרוך עדיפא מינה רישא אסיפא דאי רישא בזמנו גם סיפא בהכי מיירי דאל"ה ליפלוג וליתני בדידה וכיון דתרוייהו בזמנו קשיא רישא אסיפא דברישא בחזקת שנתן ובסיפ' בחזקת שלא נתן ול"ל בסיפא מי יימר דבזמנו ליכא למי' הכי לדברי הרמ"ה ואי המק' ס"ל סברא דמי יימר אפי' בזמנו מנ"ל להרמ"ה דהמתרץ לא ס"ל הכי ונ"ל דבריו דמ"ש דבזמנו ל"ל האי סברא היינו אי שלא בזמנו עביד דפרע דלעולם האי סברא דמי יימר לא אהני בזמנו אלא לשוויה כשלא בזמנו וכיון דשלא בזמנו ס"ל עביד דפרע גם בזמנו עביד דפרע וזהו לדברי המתרץ דדחי בסיפא דלעולם עביד דפרע ולכך ל"מ אלא בשלא בזמנו דע"י סברא דמי יימר עם שלא בזמנו מהניא ומעתה המק' לא קשיא ליה רישא אסיפא די"ל דס"ל שלא בזמנו לא עביד דפרע ובסיפא אפילו בזמנו הוי כשלא בזמנו משום האי סברא דמי יימר

תוס' בד"ה ואפילו וכו' ולא משני הב"ע שלא הגיע וכו' עכ"ל ור"ל דמאי פריך