משמרות כהונה חלק ב צא

דהא עשיר שכיב הוא דברי הגמ' אבל הבריית' לא הביאה אלא הפסוק ע"ש וכ"נ קצת מפירש"י צ"ל דהגמ' דייק הא עשיר שכיב כדי להקשות קושיא אלימתא ואה"נ דאקרא גופיה נמי פריך

עוד בגמ' שלא בשעת הלואתו פירש"י דהיינו ע"י ב"ד דמשמע דאם משכנו בזרוע או הלוה מדעתו שלא ע"י ב"ד דינו שוה לבשעת הלואתו אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מלוה דס"ל דאפי' מדעתו ובזרוע דינו שוה למשכנו ע"י ב"ד כיון שהוא שלא בשעת הלואתו ע"ש

דף קט"ו ע"א תוס' בד"ה אלמנה וכו' לכ"נ דר"ש ל"ל דשמואל וכו' עכ"ל והשתא י"ל דלר"ש לא אסיר נתוח באלמנה אע"ג דשייך ביה טעמא דמשיאה כיון דלא כתיב נתוח דאורייתא והשתא ר"ש מקיל ולא מחמיר א"נ כיון דממשכנין עשיר' דקא' היינו משכון ממש ומקיל בהא מילתא דהוזכרה בדבריו לא איכפת לן אי מחמיר במילת' אחריתי דהיינו נתוח

בד"ה וחייב וכו' מדאמר אביי זיל אהדר וכו' עכ"ל מכל דבריהם בדבור זה נר' דמפ' זיל אהדר לעולם ולא בעת הצורך לבד כדמפ' בעה"ת שע"א ע"ש ומהרש"א לעיל דקי"ג ע"א בד"ה ואת המחרישה נעלמו ממנו דבריהם הללו ועיין להסמ"ע סי' וט"ו עיין שם:

בא"ד כיון שהוא שוגג וכו' עכ"ל עיין להחזו"ן בפ"ק דתמורה

ע"ב פירש"י בד"ה אביי וכו' לא לקי אכללא עכ"ל תרי לישני נינהו בפ' כ"ש דמ"א דאיכא דאמרי אפי' חדא לא לקי ונר' דרש"י ס"ל דע"כ הכא כל"ק דהתם דהשתא א"ש דקאמר אביי כרב יהודה אע"ג דר"י טעמא אחרינא קאמר משום דאתא לשאר דברים דמ"מ אי לאו דאתא לשאר דברים הוה לקי ודוקא אי אתא לדברים אחרים דכיון דלקי עלייהו לא לקי אמאי דבכלל בהדייהו דהלאו לעולם אתי למלקות אלא דאי לקי על מאי דאתא עיקר קרא סגי וה"ט דלישנא קמא דהתם דחדא מיהא לקי דהיינו חי ומבושל בחמי טבריה

תוס' בד"ה שנאמר וכו' אבל ק' לר' יאשיה וכו' אבל לר' יונתן וכו' עכ"ל ק"ל ע"ז מדאמרי' בר"פ אוא"ב דלר' יונתן אייתר ליה או לרבות גם הכלאים ע"ש הסוגיא ומנ"ל לרבות כלאים דילמא או אתא לחייב ב' אם שחט שור ובנו ושה ובנו בהתראה אחת דחייב ב' כדהכא דמקרא יתירא ילפי' דחייב ב' וי"ל דהתם לא אצט' קרא לחייב ב' כיון דגופין מחולקין מחייב ב' בלא קרא כמ"ש התוס' בקדושין דע"ז ע"ב ודלא כמ"ש התוס' בסנהדרין דנ"ד סע"ב ע"ש

בא"ד ושמא י"ל דגם לר' יאשיה וכו' עכ"ל ולר' יונתן נמי כיון דאיכא וי"ו לחלק סגי בהכי אע"ג דלא מייתר וממנו וקמץ דורכב לר' יונתן אתי לדרשא אחריתי ועיין להתוס' בחולין דק"ב סע"ב ע"ש

בא"ד דל"ד לבשר בשדה וכו' דמשמע דליכא חדא מילתא וכו' עכ"ל ומ"מ מקרו מפורשים קצת לענין דלא ליהוי לאו שבכללות דלא ללקי כלל ועיין להתוס' חולין דק"ב סע"ב ולמהרש"א ז"ל שם

בד"ה אמר וכו' דשמעי' להו מריחיים ורכב דלא הוו ב' כתובים וכו' עכ"ל לא כ' כן אלא לאביי אבל רבא בהדיא ע"כ ל"ק ר"י אלא דכי נפש לא. משמע ריחיים ורכב דהיינו דלא אתו שאר דברים מריחיי' ורכב כדפירש"י. ומעתה מ"ש מהרש"א בדבור שאח"ז דלפמ"ש דלא הוו ב' כתובים ל"ק וזה שהקשו התוספות בדבור שאח"ז ע"ש ליתא דהתוספות שם מקשים לרבא

בא"ד ואינו מביא אלא דבר שיכול לדחות וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהומ"ל כן לרבא ע"ש וליתא דא"כ אביי ורבא בפלוגתא דר"ה ור"י ודחיקא מילתא למי' כן אבל השתא פליגי אליבא דרב יהודה ולפי' הקונט' ליכא תירוץ אחר לאביי

בד"ה אבל וכו' קרא אחריתי לאו סמיכה וכו' עכ"ל ממשמעות דבריהם דכיון דאינו בקרא אחד אלא בב' מקראות לא אמרי' כל שישנו וזהו שכ' קרא אחריתי וכו' ולאו משום דעל מצות ומרורים הפסיק הענין וד"ל דבפ' התכלת דמ"ג ע"א כ' התוס' לר"ש דפוטר נשים מציצית הא דלא דרשי' כל שישנו בשעטנז ישנו בגדילים משום דלאו בחד קרא הוא ורבנן שם פליגי אר"ש דאפי' בב' מקראות אמרי' כל שישנו ע"ש בגמ' והשתא אמאי דחקי לרבא ולא כ' בפשי' דרבא מוקי ברייתא כר"ש אבל לרבנן שפיר אייתר כי אם צלי אש השני ללאו ועוד אביי אתי דלא כרבנן דקי"ל כוותייהו וראיתי לה' דברי אמת בקונט' דנ"ח ע"ד שהק' התוספות דפ' התכלת מגמ' בסנהדרין ד"ס ע"א דיליף ר"ש דב"נ מצווי' על הכשוף מהיקישא דתרי קראי ותי' דדוקא גבי ציצית דאיכא ילפותא סותרת ההקש דהיינו דכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות הוא דכ' התוס' דדוקא בחדא קרא הוא דאמרי' כל שישנו לסתור הילפותא ע"ש ולפ"ז ניחא מה שהקש' לרבא אבל לאביי קשיא טפי דהשתא אתי דלא כמאן וי"מ דאביי ס"ל כר"י דלא דריש סמוכים והיכא דכתיבי בחד קרא דריש ואין להקשו' לפמ"ש התו' בפ"ק דיבמות דר"י היכא דיתירא הוא דרשי' סמוכים ע"ש אמאי דחקי התוס' הכא לרבא ואמאי לא כ' בפשי' דרבא מוקי כר"י דלא דריש סמוכים ולכך לא יליף תנא דברייתא אלא מצלי אש השני דיתירא הוא די"ל דהכא לאו יתירא הוא דהא איכא לאוקומי ללאו וע"כ דהילפות' דכל שישנו דהכא דלא כר"י כ' מהרש"א דלפיר"ת צ"ל כן גם לאביי ע"ש והגמ' דקאמר הכא כי אם צלי לאו יתירא דמבע"ל לכדתניא וכו' היינו ללישנא דאפי' חדא לא לקי. כמ"ש התוס' בסוף דיבור שלפני זה

דף קט"ז ע"א גמ' רבא אמר ל"צ למיקם בדינא וכו' המש"ל בפי"א מה' מלוה דין ה' הוכיח מכאן ספיקו בתפס מטלטלין לדינא דגמ' דל"מ לב"ח אי מהניא תפיסתו לגבות ממקרקעי דהא הכא ל"מ לגבות ממה שתפס דבעי לאהדורי ומהניא תפיסתו לגבות ממנו ע"ש ודבריו לא יכונו אלא למאי דמשמע מדברי התוס' לעיל בד"ה וחייב דהכא מהדר ליה לגמרי ולא לעת הצורך לבד ע"ש אבל למ"ש בעה"ת שע"א וכ"כ כל הראשונים דמהדר ליה לעת הצורך וחוזרין וממשכנין ע"ש שפיר מקרי תפוס דהא לא בעשה מטלטלין אצל בניו כדאי' לעיל ובעיקר ספיקו עמ"ש בחי' בקמא דט"ו ע"ב ע"ש

עוד שם ומ"ש מעזי דאכלי חושלא וכו' עמ"ש לעיל דקי"ב ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה ותניא אידך וכו' ל"מ אפי' בריחיים ורכב אלא א' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלר"י מחייב ב' אכי נפש וכו' ע"ש ולא נהירא דא"כ מאי מייתו ת"כ דר"י הא לא שמעי' מברייתא דל"מ אריחיים ורכב משום כי נפש די"ל דאה"נ דמחייב ד'