משמרות כהונה חלק ב צ

כ' דהיינו מדין מחילה ושכן דעת הרמב"ם ומדבריהם נר' דמחילה א"צ קנין אפי' במוחל בתנאי דלא כמ"ש מהר"ם ב"ב בתשו' סי' תשי"ח ע"ש והלח"מ בספי"א מה' מכירה הק' ע"ד הר"מ שם אמאי צריך קנין הא קי"ל מחילה א"צ קנין והפנ"י דק"י תירץ דבמחילה בתנאי צריכה קנין והעה"ש סי' י"ב אות ד' כ' דלא ראו תשו' מהר"ם הנז' ע"ש וליתא דהרמב"ם ס"ל אפי' בתנאי א"צ קנין וכמ"ש הר"ן בנדרים ועוד דמהר"ם ב"ב לא ככ' אלא בתנאי דתולה בעצמו דבדעתו היה לעשות כדבריו ולא ימחול כמו שמבואר בדבריו אבל בתנאי דתולה בדעת אחרים גם מהר"ם מודה דמחילה א"צ קנין

ע"ב בד"ה שכיר וכו' דהו"ל כאומר הלויתני וכו' עכ"ל מכאן י"ל דלא כמ"ש המש"ל ברפ"ד מה' שאלה דדוקא א"י אם פרעתיך הוא דחייב משום דהו"ל למידע שפרעו ע"ש דלפ"ז לא מקשי' מידי דהכא כיון דטרוד בפועליו לא הו"ל למידע וא"ל דהכא אפי' בשכיר אחד תנן דנשבע ונוטל דלא פלוג רבנן ועלה אמרי' דבשכרו שלא בעדים מהימן בעה"ב ועל שכיר אחד מקשים דהו"ל באומר א"י אם פרעתיך דבשכיר אחד אינו טרוד בפועליו והו"ל למידע הא ליתא דבשכיר אחד אדיניה דמעיקרא ליתיה אלא משום דלא פלוג וכיון דבדליכא עדים אינו נשבע בפועלים הרבה ודאי דבפועל אחד אוקמיה אדיניה ועוד דלקמן פריך אפועלי' הרבה וניתיב בלא שבועה והיינו משום דהו"ל כא"י אם פרעתיך כמ"ש התוס' בסמוך ואי איתא לדברי המש"ל מאי פריך הא כיון דטרוד בפועליו לא הו"ל למידע שבתי וראיתי דע"כ לו' דאפי' טרוד בפועליו קרי' ביה הו"ל למידע דהו"ל למיהב דעתיה ולמדכר דאלת"ה קשיא במ"ש התוס' לקמן בד"ה אי הכי וכו' דהנ"מ נחית לשנויי גם אליבא דר"י וגם כתבו דהו"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ע"ש דזה סותר למ"ש לעיל דף צ"ז ע"ב דהיכא דהבריא גרוע והשמא טוב מודה ר"י וגם בכה"ג לא אמרינן מחוייב שבועה שאיל"מ ע"ש והכא כיון דטרוד בפועליו לא הו"ל למידע והוי הבריא גרוע והשמא טוב ובכה"ג מודה ר"י וגם בכה"ג לא אמרינן משאיל"מ אלא ע"כ אפי' טרוד בפועליו הו"ל למיהב דעתיה ולמדכר

בד"ה שקלוה וכו' מדפליג עליה וכו' עכ"ל הוצרכו לזה להנך תירוצי קמאי שכ' בד"ה קציצה דלפום הנך תי' לא הוי בכה"ג מגו דהעזה ועמ"ש מהרש"א בזה ומ"ש לפי המסקנא משום דגופא דבריית' דקציצה י"ל בפרע אותה שהודה כמ"ש התוס' לקמן ומ"מ לא מחוור תירוצו דבגמ' דשבועות קאמר מגו דלא שכרתיך מעולם ולפום המגו ההוא ע"כ בכופר הכל והדרא קושיא לדוכתה

בד"ה קציצה וכו' ועוד אור"י וכו' עכ"ל נראה דנתכוון ר"י בזה לתרץ קושיתם דאף על גב דרגילות הוא לזכור הקציצה מ"מ לפעמים שוכחין וא"כ כיון דקתני המע"ה ע"כ ראיה דקציצה דאל"ה ליתני דשבע ונוטל כרישא ופריך הגמ' למ"ל ראיה דקציצה אפי' שכחו הקציצה סגי כיון דמעידים ששכרו כדינא דרישא ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל

בא"ד ועי"ל וכו' שלא היה יכול להעיז וכו' עכ"ל ק"ל מדאמרינן בפרק חזקת דף ל"ו ע"א בהנהו עזי דאכלו חושלא נאמן לטעון עד כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר לקוחים הן בידי ולפ"ד מאי מגו איכא הא הוי מגו דהעזה דאי אמר לקוחים הם בידי מכיר בשקרו בעל העזים והריב"ש בסי' שצ"א בשם הראשונים כ' דאמרינן מגו דהעזה בהך דפ' חזקת משום דבעי שבועה וכל היכא דנשבע אמרי' מגו דהעזה דדוקא במודה במקצת לא מפטרי' ליה משבועה במגו דכופר הכל משוה דהוי מגו דהעזה ולא אמרינן ליה היכא דלא נשבע ונ"ל דלזה כיון הרא"ש בתשו' ריש כלל ק"י ע"ש ועיין למהר"י אדרבי ז"ל בסי' רע"ד דלא הבין כן בדברי הרא"ש וע"ש במ"ש דאפילו דהטענה דהמגו נגד ב' עדים אמרי' מגו ועיין למהרשד"ם סי' קי"ב ע"ש ולהש"ך סי' נ"ח סקי"א ע"ש והשתא לפ"ד התוס' כאן דכ' דהוי מגו דהעזה אע"ג דהכא נשבע כמ"ש התוס' בד"ה שתים מה יענו לההיא דפ' חזקת בהנהו עזי שו"ר להתוס' בפ' חזקת דנ"ב שכתבו דבההיא עזי דחושלא מיירי שבעל העזים יודע שלא אכלו ע"ש דהשת' נמי מעיז הוא ועיין להמש"ל בפ' כ"א מה' מלוה

דף קי"ג ע"א בד"ה השתא וכו' ועוד ק' במודה במקצת וכו' עכ"ל אבל כופר הכל מדינא דמתני' פטור מכלום ושבועת היסת בימי ר"נ נתקנה ואה"נ אחר התקנה הדר דינא וא"צ למ"ש מהרש"א

בד"ה ולעולם וכו' ובל תלין א"ע אלא בבקר א' וכו' עכ"ל ואע"ג דאיכא בל תשהה כיון דמדרבנן הוא מדק' מקרא דאל תאמר לרעך לא מזדהר וכמ"ש מהרש"א בד"ה השתא ע"ש

בד"ה ואת המחרישה וכו' א"כ היאך נטל וכו' עכ"ל פי' ועכ"ל דנטל באיסור וא"כ אמאי לא פריך מינה הגמרא בתמורה בפשי' ואמאי פריך מקרא דלא תעבוט דלא פריך אלא ממעשים בכל יום כמ"ש התוס' בדבור הקודם ואי איתא דמחרישה אוכל נפש ע"כ בנטל באיסור ואפ"ה קתני מחזיר ועמ"ש מהרש"א ז"ל

דף קי"ד ע"א בד"ה ואידך וכו' דהקשה משמע דלא אתא אלא לנדון בכבודו וכו' עכ"ל עיין להרע"ב בספ"ו דערכין שכ' קדש לה' כתיב דמשמע הקדש וכתיב בההוא קרא גופיה ביום ההוא ע"ש דנר' דמפ' לברייתא דהתם דקתני קדוש לה' סתם הקדשו' לב"ה דבא להשמיענו האי דינא והוא תימה דהא בברייתא שם בדי"ח שהביאו התוס' כאן קתני אתה הקשת לנדון בכבודו ולמרגלית דקלים דמשמ' המרגלית בהקדש מהקישא נ"ל מנדר בערכך וצ"ל דכיון דמפ' להך ברייתא דקדש לה' דנחית להשמיענו האי דינא ע"כ דפליגא אהך ברייתא שהביאו התוס' וס"ל להך תנא דלא הוקשו אלא לנדון בכבודו דכתיב נפשות והתוס' מפ' להך ברייתא דקדוש לה' כפשטא דאתא לאשמועי' דסתם הקדשות לב"ה לבד

בא"ד וכ"מ בפ"ק דזבחים וכו' עכ"ל ק' לר"י דיליף מנדר בערכך למסדרין אמאי לא יליף ק"ו ותק"ל מחכמים דפ"ק דזבחים והגה"ק בראש הספר כ' דר"י ס"ל מסדרין בב"ח ע"ש ועיין למהרש"א בדבור הקודם דפשיט"ל לר"י דאין מסדרין וצ"ל דלר"י ערכין יוכיחו ול"ל ערכין קילי כמ"ש התוס' לעיל ולפ"ז י"ל קושית מהרש"א בדבור הקודם ועיין לה' בכור שור בשמעתין ועפי"ד מיושב שפיר הא דלא יליף ר"י ק"ו

ע"ב גמ' הא עשיר שכיב מאי קאמר עפירש"י והא דלא פריך הגמ' אקרא גופיה אמאי אצט' הא בלא"ה אסור משום רבית די"ל לאוסופי לאו יתירא אתי אבל ברייתא דקתני עשיר שכיב משמע דשרי אהא פריך שפיר ולפמ"ש התוס' בכתובות דק"ה ע"ב