משמרות כהונה חלק ב פט

בב' החתומים על השטר ובאו שנים ואמרו אנוסים היו דאי תפס לא מפקינן מניה אע"ג דא"ל ללוה חזקת ממון ומ"ש מת"כ ותי' משום דעבידא לאגלויי ודחה דהא דאי עבידא לאגלויי ל"מ מניה דוקא בכה"ג דמלוה אומר ג' משום שתפס מתחיי' ברשות דכשאכל יותר מכ' שנים לא עיכב עליו הלוה והוי קצת כמו תפס ברשות לענין שאין מוציאין מידו אבל היכא שתפס שלא ברשות אפי' עבידא לאגלויי מוציאין מידו ע"ש וא"ש דברי ה"ה דבדינרין סתם תפס שלא ברשות ואפי' עבידא לאגלויי מוציאין מידו ונ"ל שלזה כיוונו התוס' בפ"ב דכתובות שם שכ' דההיא דהשואל למ"ד בא בסוף החדש כולו לשוכר שאני דאיכא למי' כיון שלא בא בתחי' החודש אודויי אודי ליה ע"ש ר"ל דהוי כירד ברשות קצת דמהני לענין שאין מוציאין מידו דהא בפ' השואל שם מוכח דמשום ספיקא הוא והמע"ה ע"ש ולמ"ד כולו לשוכר ס"ל אפילו לא עבידא לאגלויי ל"מ מניה ולר"נ הוא דמפלגי בשמעתין בהכי וגם לזה כיון הרא"ש לעיל בפ"ק שכ' דלמ"ד כולו לשוכר משום אודויי ול"ק מ"ש המע"מ שם ע"ש

עוד בגמ' מיגו דאיבעי אמר לקוחה ע"כ דמיירי בארעא דלית כריא ולא יהיב טסקא ולא עביד מחאה דאל"ה ל"מ למי' לקוחה וק"ק הא לא בעי לטעון לקוחה משום דס"ד שמא עביד אידך מחאה דמחאה שלא בפניו הוי מחאה כדאי' בפ' חזקת דט"ל וע"ש בפי' רשב"ם דמשמע מדבריו דאע"ג דחברך חבר' אית ליה מ"מ פעמים שלא ישמע ההמחאה וא"כ אין הטענות שוות והיכי אמרי' מיגו וי"ל

עוד בגמ' בעה"ב נאמן דאי בעי אמר וכו' כ' המרדכי כאן בשם רבי' האיי דכל מי שטוען תמורת המנהג אינו נאמן ובפ"ח דפאה משמע אפילו במגו אינו נאמן וא"כ מנהג עדיף מחזקה דהא מגו במקום חזקה בעיא היא וצ"ע דבשמעתין משמע דאפי' במקום מנהג נאמן במגו ע"כ וכוונתו נראה דאע"ג דקי"ל כר"ן דאינו נאמן במגו מ"מ קשיא לר"י ממתני' דפאה דקתני אין נאמנים על המקח ומ"מ ק' דמאי קושיא נימא דהכא דוקא דלאפוקי ממונא הוא דס"ל לר"י דנאמן לאוקומי ממונא משא"כ בההיא דפאה ונר' דכוונתו להקשו' ארבי' האיי דנר' דלא מפליג בענין זה בכך שהרי למד מההיא דפאה אפי' לאפוקי ממונא מדקאמר וא"כ מנהג עדיף מחזקה שהרי מגו במקום חזקה בעיא והבעיא בפ"ק דבתרא היא לאפוקי ממונא ואף גם זאת נ"ל לדעת רבי' האיי דשאני מגו דשמעתין דכי טעין טענת המגו מרויח טפי משא"כ ההיא דפאה שהטענות ענות שוות הן ומ"מ משמעתין נמי יש ללמוד ד"ז דרבינו האיי דקי"ל כר"נ ועיין למהרימ"ט חא"ה סימן כ"ז עיין שם

ע"ב אמר אביי אף אנן נמי תנינא וכו' דאביי קאי לפי המסקנא דבדמי מסלקי' להו ולכך מדמה לה לספק זה קדם וכדפירש"י אבל לר"ח דסבר בארעא מסלקי' ע"כ הא דעל היתומים להביא ראיה משום אפותיקי ובחזקת ב"ח קיימא ארעא והתוס' ורש"י בחדא שיטתא קיימי אלא דרש"י בדברי אביי קאי והתוס' בדברי ר"ח קיימי ודלא כמהרש"א בתוס' ע"ש

עוד בגמ' ג' להם את השבח ה' תומים סי' ק"ג סקי"א הוכיח מכאן דעת הרא"ש דבהשביחה הלוקח שומא לא הדרא דאי איתא דכה"ג שומא הדרא לחשבה בהדי הני תלתא דשמין השבח דע"כ נוטל המלוה השבח ע"ש ונר' דל"ק דגבי דינא דשומא הדרא הוצאה הוא דנוטל ולא שבח אלא כשאר שקלי העיר כמ"ש הש"ך שם ואפי' להסמ"ע אינו נוטל אלא חלק בשבח וגם אם היציאה יתירה על השבח נוטל כל היציאה כמו שנר' מדברי הסמ"ע שם סקי"ז וכ"כ במקובצת בשמעתא דשומא הדרא בשם הרמ"ך עיין שם ותשו' מהריק"ש סי' ע"ב שהוכיח מדברי הר"מ דאינו נוטל אלא השבח ע"ש אינו מוכרח וכ"נ עיקר דנוטל כל היציאה ודלא כהט"ז שם וכיון שכן לא שייך למכללינהו בהדי הני תלתא דשמין את השבח

תוס' בד"ה יצא ביום וכו' לא ילין חלב וכו' עכ"ל ק"ק נימא דההיא דזבחים כרב אתיא והרי למ"ד שם דפ"ז לינה מועלת בראשו של מזבח ע"כ פי' הכתוב לא ילין כל הלילה בלא הקרבה והוי פי' כל הלילה כשמואל דהכא וי"ל

דף קי"א ע"א גמ' לצדדין וכו' מדברי הרי"ף והרא"ש נר' דקאי תי' זה במסקנא ומתני' גופא תנאי וכמ"ש מהרש"ל מיהו מה שהכריח מדלא קאמר אלא ע"ש כבר כ' התוס' בכ"מ דכל שאין מזכיר שם אמוראי אין רגיל הגמ' לומר אלא וכ"נ מפירש"י במתני' דתי' זה קאי במסקנא ממ"ש שכיר שעות בגמ' מפרשי לה אמוראי דלפום פשטא דגמרא דבמתני' לא פליגי אמוראי לא שייך למנקט האי לישנא

ע"ב גמ' וריב"י לא גמיר שכיר שכיר וגר צדק מסברא נ"ל דהא ישראל גמור הוא ות"ק דאחיך לא אצט' לרבות ג"כ אלא משום דכתיב בההוא קרא מאחיך וכמ"ש התוס'

עוד בגמ' לעול' לא יליף ש"ש מה שהק' מהרש"א נימא דת"ק דאחיך לא גמיר א"ש ונ"ל כולהו מאתך ע"ש ל"ק דהא מכאן אמרו קתני משמע מקרא דעסיק ביה נ"ל ולאו מקרא אחרינא ומה שהק' אמאי לא פריך הגמ' לקמן לריב"י רעך למ"ל ע"ש ל"ק דפשיטא דאמרי' דאתא למעט גוי אבל לרבנן פריך שפיר דאי אתא למעט גוי מאחיך נפקא כיון דגמר ג"ש וכדפריך בתר הכי

עוד בגמ' ואידך מאליו הוא נושא וכו' ואע"ג דהאי קרא במשנה תורה מ"מ נ"ל נמי להנך דת"כ אע"ג דל"ג ג"ש דגילוי מילתא בעלמא הוא דגם זה מקרי שכיר

תוס' בד"ה מאחיך וכו' תימה אמאי אצט' וכו' עכ"ל י"ל דאצט' דלא נימא דהא דכתיב גר תושב הוא להקדימו לנכרי ובזה י"ל גם הקושי' הב' וגם קושית התוס' בדבור שאחר זה

דף קי"א ע"א גמ' ל"צ דאגריה לבטושי וכו' לפירש"י הא דלא קאמר אלא משום דאכתי קאי בסרבלא דשייך ביה לבטושי ולא דחי אלא דלא מיירי בגרדא ועיין מה שפי' הת"ח ע"ש והוא פי' הי"מ שהביאו התוס' בפ' הגוזל דצ"ט ע"ש ולפ"ד צ"ל דל"ג שם בגמ' דהוי שכירות וכ"כ הת"ח שם עיין שם

תוס' בד"ה חוזר וכו' ומתחייב לו שלחני מדין ערב וכו' עכ"ל ודוקא שלחני דאומנתו בכך כמ"ש הנ"י אבל אדם אחר לא מתחייב מדין ערב היכא דלא פיטרו בפי' ולכך במעמד ג' ל"מ אלא דוקא בהיה לו מלוה או פקדון בידו כמ"ש בקושית'

בא"ד אני פוטרך אם יתן לי וכו' עכ"ל נר' דס"ל דבמחילה ליכא דין אסמכתא וכדעת הר"ן בנדרים דכ"ז דאהא דמשני ש"ה דאמר ליבטלן אכוותיה