משמרות כהונה חלק ב ט

בשם רשב"ם דעל הפחת ממש איירי ולא קנה אלא משעת מיתה ועפי"ז הוק"ל דר"א אדר"א ע"ש ועיין למהרש"א ז"ל במ"ב כאן דלפ"ד לא הי"ל למימר קנה משעה א' אלא משעת מיתה ושבירה כפירשב"ם שם

בד"ה דקא מטהרת וכו' וא"ת ואמאי לא יהיו טהורין וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דס"ל ס"ס להקל אפילו באיתחזק איסורא שהרי ביום ט"ו כבר הוחזקה בטומאה וכ"כ בש"מ ודלא כס' הרשב"א שהביא הש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס דבס"ס אסור באיתחזק איסורא ע"ש ובמה שתי' התוס' דהוו תרי ס"ס דסתראי הקשה מהר"ם שי"ף ז"ל דא"כ אפי' יש מקצת שליא בלא ולד אין לטהר ביום א' מכח ס"ס דהיינו לא יצא כלל ואת"ל יצא שמא מקצתו דהא ביום ט"ו יש לטהר ג"כ שמא לא יצא ביום ב' כלל ואת"ל יצא שמא מקצתו וכיון דסתראי נינהו מחמרי בתרווייהו ווייהו ומאי קאמר קמ"ל אין שליא בלא ולד ע"ש מה שתי' ועיין בש"מ ונר' דלא כ' התוס' כיון דסתראי מחמרי' אלא היכא דהתרי ס"ס שוין באיתחזק איסורא או לא איתחזק כהני ס"ס דאיירי בהו התוספו' דס"ס דיום ט"ו איכא חזקת איסורא וס"ס דיום מ"א ג"כ מקרי חזקת איסור כיון דראתה איתרע חזקת טהרה כמ"ש בש"מ ועיין בגמ' ריש נדה משא"כ בס"ס דגמ' אי יש מקצת שליא בלא ולד דהס"ס דיום א' איכא חזקת טהרה והס"ס דיום ט"ו איכא חזקת טומאה בכה"ג ודאי כיון דסתראי אהדדי אזלינן בתר חזקה

בד"ה דאין וכו' וי"ל דשמעתין איירי לענין לאוסר' לבעלה עכ"ל אבל רש"י פי' לענין טהרות ונ"ל לדעתו ז"ל דאיירי בר"ה ואע"ג דס' טומאה בר"ה טהור הכא שאני דבאשה זו איכא תרי מילי טהרות ובעל' וכיון דלענין בעלה ס' לחומרא ואמרי' דיצא רובו ביום א' לענין טהרות מחמרי' דאי לא"ה הוו תרתי דסתרן ובכה"ג אזלינן להחמיר בתרווייהו אבל דעת התוספות מוכח דבכה"ג כל חד כדיניה אף דהוו תרתי דסתרן ועיין בש"מ והש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"א כ' בכה"ג דכל חד כדיניה ע"ש שכ"כ מסברא דנפשיה

בד"ה שליא וכו' וא"כ כשאין קשורה תשתרי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א במ"ב ולק"מ דמתני' איכא לאוקמה דליכא ולד אחר כלל ולא קתני ברייתא שם דהוי ספק שמא נימוח אלא בדאיכא ולד. גם מה שהק' במה שתי' התוס' דגזרי' מקצתה אטו כולה ע"ש ל"ק די"ל דאכתי ק' מדקתני סימן ולד וכפירש"י ואף דהתוס' כ' בקושי' הגמ' דלשתרי מס"ס י"ל דתרתי ק"ל להגמ' והתוס' דנקטי צד דס"ס משום דבעו להק' ע"ז דמן הסוגיא הלזו מבואר דס"ס שרי באכילה דגם ממאי דקאמר מאי קמ"ל אין מקצת וכו' מוכח כן

ודע דק"ל מסוגיין על מ"ש הרשב"א והביאו הש"ך סי' ק"י דס"ס באיתחזק איסורא אסור מאי פריך הגמ' תנינא נימא דלעולם יש מקצת שליא בלא ולד ומאי דאסור באכילה משום דאיתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסורא עד שיוודע לך במה נשחטה ולגבי שליא זו אכתי לא ידעי' במה נשחטה משא"כ במימרא דר"א בחזקת טהרה הוא דאיום א' קיימי וצ"ל דמפ"ל כפירש"י דה דהקושי' מדקתני סי' ולד וכו' ולא ממאי דאסר באכילה. והנה הפר"ח ז"ל בסי' ק"י הק' לדעת הר"ם דס' דאורייתא לחומרא מדרבנן מגמרא ס"פ בהמה המקשה דפריך אשליא שיצתה מקצתה למ"ל קרא ומאי פריך הא מס' הו"ל למשרי ולכך אצט' קרא ותי' דהכא שאני דאיכא תרי ס' להחמיר שמא יצא רובו ושמא יצא ראשו ובכה"ג ס' להחמיר מדאורייתא והק' לפ"ז מאי פריך הגמ' בשמעתין תנינא נימא דיש מקצת שליא והא דאסורה באכילה משום דהוי ס"ס להקל ולהחמיר והו"ל כס' שקול ותי' דמ"ל דאסורה מדאורייתא ע"ש והשע"ה בה' ט"מ דף ס"ח תמה ע"ד דתק"ל במאי דקאמר מאי קמ"ל אין מקצת שליא וכו' דאפי' יש מקצת יש לאסור מס' דאיכא נמי ס"ס להקל ע"ש ולזה י"ל דשאני בההיא דר"א דאיכא חזקת טהרה וכיון דהוי כס' שקול אוקמי' אחזקתיה אבל כי אין שליא בלא ולד לא אזלינן בתר חזקה משום דאיכא ס"ס להחמיר וכ"כ הר"ב בש"מ בשמעתין דס"ס עדיף מחזקה ומ"מ דברי הפר"ח קשים וכמ"ש עוד השע"ה ונ"ל לקיים דרך הפר"ח דודאי ראשו ורובו לא הוו ס"ס דכולהו שם אחד הוא ואין חילוק בין ב' הספיקות ובכה"ג לא הוו ס"ס וכמ"ש בדברי הש"ך בסי' ק"י אלא כיון דאיכא צדדים הרבה הוי כמו רובא לאסור וכה"ג כתבו התוס' בחולין דף כ"ח ע"ב גבי מחצה על מחצה כרוב ע"ש אבל ס"ס להקל אי יש שליא בלא ולד דהיינו ס' לא יצא כלל ואת"ל יצא שמא מקצתו יש נפקותא בין ב' הספיקות דלהצד הא' דלא יצא כלל דנוגע במה שיצא לא נטמא דשליא גופה פרשא בעלמא היא אבל להצד הב' דיצא מקצתה מטמא וכיון דצד דלהקל הוי ס"ס ממש וצד דלהחמיר לאו ס"ס ממש ודאי דעדיף צד דלהקל ולכך אי יש מקצת שליא בלא ולד שרי דלא הוי ס' שקול ופריך שפיר תנינא אבל אי אין מקצת שליא בלא ולד ודאי אזלינן בתר צדדי האיסור דרובא נינהו ראשו ורובו ולכך פריך שפיר שם למ"ל קרא לשליא. ומ"מ ק"ל בעיקר דברי הפר"ח דהא הגמ' בריש בהמה המקשה הוכיח ממתני' הלזו דשליא שיצתה מקצתה דראשו כילוד והיינו משום דבמקצתה קתני ואמקצת לא נפיק רוב הולד וברייתא דס"פ בהמה המקשה נמי קתני מקצתה וא"כ ליכא לספוקי ברוב הולד ורש"י בשמעתין בדברי ר"א כ' רוב הולד ובתוס' ר"פ ובש"מ הק' מסוגיא דר"פ בהמה המקשה ותי' דבמימרא דר"א קתני מקצתה ומקצתה וע"כ דל"ד מקצתה משא"כ בברייתא דשליא ע"ש הן אמת דרש"י בברייתא דשליא דפריך מינה תנינא הזכיר גם שם רוב העובר באופן דדברי רש"י גם דברי הפר"ח תמוהים מסוגיא דר"פ בהמה המק' ונ"ל ליישב הכל דלעולם אפי' במקצת יכול להיות דיצא רוב העובר והגמ' שם הכי פריך ראשו כילוד תנינא ואי אמרת משום חשש דרוב הולד הוא דאסורה באכילה הא איכא ס"ס להקל מאי אמרת אין שליא בלא ולד א"כ מאי קמ"ל ר"א דאין שליא בלא ולד תנינא והגמ' שם ידע לה דר"ז דאין שליא בלא ולד לא ידעי' ליה אלא מר"א ומ"ד התם אבר שיצא מקצתו וחזר מותר איתותב מברייתא וא"כ כ"ע ס"ל דאסור וא"כ לר"א ק' תנינא. אך עדיין ק' קושיית התוס' שם אמאי לא משני גזרי' מקצתה וכו' דתי' התוס' לא יתכן ע"פי דרכנו דהא מ"ל ברוב הולד ולומר דמשמ' ליה אסורה באכילה מדאורייתא קתני דלא כסוגיין הוא דוחק ובמ"ש לקמן בדעת רש"י יתורץ זה

ע"ב גמ' גזירה מקצתה אטו כולה וכו' לפירש"י אטו יצתה כולה וחזרה וס"ל דביצתה מקצת וחזרה שריא דהכי ס"ל לעולא שם בר"פ בהמה המקש' ואע"ג דאיתותב מ"מ הכא אליבא דעולא קיימי' אבל התוס' ס"ל כיון דאיתותב ל"ל הכי ולכך מק' שפיר ועיין בת"ח ולפירש"י ניחא מה שהק' התוס' בר"פ בהמה המק' אמאי לא משני גזירה מקצתה אטו כולה ע"ש ולפירש"י ניחא שפיר דגזירה זו ליתא אלא למ"ד אבר