משמרות כהונה חלק ב י

שיצא מקצתו וחזר שרי אבל התם אליבא דמ"ד אסור קיימי' וליכא למגזר תו

שם עשה עבדו אפותיקי וכו' ה"ה בפי"ח מה' מו"ל כ' פי' המפ' אפי' בע"פ ופי' דבריה' דהאפותיקי הוא בע"פ אבל עיקר המלוה בשטר דאל"ה לא טריף ע"ש ובש"מ בשמעתין הביא פלוגתא בזה וכ' די"א אפי' במלוה ע"פ והט' משום דבעשאו אפותיקי העבד מפיק קלא וכ"ד התוס' בבתרא דף מ"ד ע"ב דאפילו במלוה ע"פ טריף בעבד ובלא אפותיקי אפי' מלוה בשטר לא טריף ובשור אפילו אפותיקי בשטר לא טריף וה"ט דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו ועיין לה' התרומו' בשער מ"ג ולה' ג"ת שם ועיין למהרש"א ז"ל במ"ב בתוס'

תוס' בד"ה בכור וכו' מחוסר זמן תוך ח' כדמוכ' וכו' עכ"ל לכאורה בפשיטות יש להוכיח כן מדהוצרך קרא לאסור לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ואי לא קי"ל בגוויה שכלו חדשיו הוי ס' נפל ואסור להדיוט דס"ד לחומרא ומדאסר לגבוה מכלל דלהדיוט שרי כדאמרי' בפרק כ"ה דף קט"ו אלא ע"כ אפי' קי"ל דכלו חדשיו אסור לגבוה ונר' דהתוס' שלא הוכיחו מזה ס"ל ס' דאורייתא לחומרא מדרבנן ומדאורייתא שרי להדיוט בתוך ח' ואסר לגבוה שור דהא ליתא שהרי כ' הר"מ בפ"ד מה' מ"א האוכל בתוך ז' ללידתו אסור ואין לוקין עליו ומלשון זה מוכח דאסור מדאורייתא והרי הר"מ הוא ראש הסוברים דס' דאורייתא לחומר' מדרבנן כמ"ש בה' ט"מ ובכ"מ וע"כ דהכא שאני דאית ליה חזקת איסור דאוקמיה אחזקתיה שעדיין לא כלו חדשיו וא"כ יש להוכיח שפיר דאפי' כלו חדשיו אסור לגבוה וכאמור ונ"ל דמדאסר לגבוה מחוסר זמן אין להוכיח כלום שהרי להדיוט שרי בליל ח' ולגבוה אסור עד יום ח' וקושטא הוא דמאי דאסר לגבוה דהיינו ליל ח' שרי להדיוט ומאי דכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו היינו לקדושה דאי לא כתיב אלא מיום הח' ירצה הו"א אפילו לקדושה ואף דנ"ל דליל ח' אסור מיום זבחו כ' התוס' בחולין דף פ"א ע"א דנ"מ לאם עלה ירד ולבמה ע"ש בגמ' ותוס' ועיין להמש"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח מ"ש בטעמן של גאונים שכ' דבתוך ז' שרי להדיוט מדאסר לגבוה עש"ב ולפי"ה לא שייכא הכא הא מילתא דמדאס' לגבוה וכו'. ודע דאפשר דהא מילתא אי אסר לגבוה בכלו חדשיו י"ל דתליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בפ' ר"א דמילה דלרשב"ג דלית ליה דאזלינן בתר רוב ולדות בהדיוט ע"כ מאי דאסר לגבוה הוא בכלו חדשיו אבל לרבנן דאזלי בתר רוב ולדות א"כ להדיוט שרי כלו חדשיו אפי' לגבוה שרי דלעולם לא אמרי' דאסר לגבוה אפילו בכלו חדשיו אלא בהכרח מיהו כבר כתבתי דלא שייכא הא מילת' דמדאסר לגבוה מכלל דלהדיוט שרי הכא כלל

בד"ה את וכו' ואין להק' לעולא וכו' עכ"ל הא דלא הק' לרבא דנקט טעמא דאת מהימנת וכו' ולא טעמא דאין פקדוני לחייב אפי' נאמן הב' משום די"ל דמתני' דקתני שאין פקדוני הוא מטעם דאת מהימנת ליה אלא דרבא ידע דר"נ דאמר טעמא שאין פקרוני לאו מטעמא דאת מהימנת וכו' וי"מ עוד דרבא אית ליה טעמא דאין פקדוני היכא דלא עלייה לשמירתו והיינו מתני' דגיטין אבל היכא דעלייה לשמירתו לית ליה טעמא דאין פקדוני וניחא לפי"ז מאי דרבא משני לאתקפתא דרמי ב"ח שם בפ' המפקיד כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד וההיא אתקפתא היא לטעמא דאין פקדוני דהוצרך לשנויי גם לדידיה דל"ל טעמא דאין רצוני וכו' וע"ש בגמ' דקאמר דייקא נמי וכו'

דף י"ב ע"א תוס' בד"ה אנא וכו' וסבר שעבודיה לאו דאורייתא וכו' עכ"ל עיין מה שדקדק מהר"ם שיף ז"ל דעולא ס"ל ש"ד ע"ש ולזה י"ל דאי עולא הכא טעמיה משום ש"ד למאי אצטריך לומר גובין הכא גם אפילו ממטלטלין גובין למ"ד ש"ד כמ"ש הרמ"ה שם בפ' ג"פ במילתיה דעולא אלא ע"כ דבא לאשמועינן דגובין מן העבדים לכ"ע אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייו' ומשום דעבדא כמקרקעי אפי' בדרבנן ונ"מ לפרוזבול וכיוצא והרא"ש כ' כאן דברי התוס' ופסק בפ' ג"פ ש"ד וכבר עמדו ע"ז האחרונים ועיין להשע"ה ולה' קהלת יעקב באות ש' שעבודא עש"ב ובמ"ש התוס' קנין אגב דרבנן סתראי נינהו למ"ש בקדושין דף ה' בד"ה שכן והיה נ"ל דבצבורין דאוריית' דקרא בצבורין משתעי ולא כ' התוס' דאגב דרבנן אלא באין צבורין מיהו מגמ' לקמן ל"מ כן דאהא דמשני בעודן עליו פריך חצר מהלכת ואי איתא לוקמה מדין אגב בעודן עליו דהוי דאורייתא אלא ע"כ דל"ש גם מגמ' בקדושין דף כ"ו גבי מקומו מושכר לו ל"מ כן ועיין בס' קהלת יעקב אות א' אגב עש"ב. ובמ"ש התוס' ולקמן דקאמר בהך לישנא וכו' עמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ולהשע"ה ונ"ל דמאי דאוקמי' בעומדין בתוכה מדין חצר הוא ובישן דהוי חצר המשתמרת אבל מדין אגב לא קני אפי' עומדין בתוכה דכיון דלא נ"ל מקרא דערי בצורות משום דניידי מהיכא תיפוק לן דבעומדין בתוכה מהני והגמ' מעיקרא קאמר הניחא למ"ד כמטלטלי אלא למ"ד כמקרקעי כיון דמדין חזקה הוא אפי' אין עומדין בתוכה דלמ"ד כמקרקעי ודאי דלא מוקמי' לה אלא בסתם עבדים דאין משתמרין כיון דאיכא לאוקמה מדין חזקה אבל למ"ד כמטלטלי דליכא חזקה ואגב מוקמי' לה מדין חצר ובישן דמשתמר ופריך וליטעמיך אפי' למ"ד מטלטלי ומדין חצר תק"ל נוקמה אפי' אין עומדין בתוכה ומדין אגב ולזה מק' התוספות דלפי הליטעמיך אמאי לא פריך מדין חזקה מיהו מדברי התוס' לקמן אין נראה כן ועיין להרי"ף שהשמיט האי דעומדין בתוכה ע"ש ולהרז"ה ז"ל

כתב הריטב"א ז"ל בקדושין דף כ"ו דבגמ' דקמא י"ל אגב דאורייתא ומשום דלא ניידי ע"ש ולפ"ד מאי דמייתי ר"ן מדתני אבימי מפורוזבול מייתי ומאי דמייתי לימא כתנאי לא ידע דקנין אגב מקרא והיה סבור דרבנן הוא ודחי כ"ע כמקרקעי ומקרא ילפי' וכיון דמקרא דערי בצורות ילפי' י"ל דהא דלא קני משום דניידי וברייתא דקתני קני ס"ל אפי' ניידי מדרבנן מיהא קני והא דלא מוקי דכ"ע כמטלטלי והדתני לא קני שפיר והדתני קני משום דאף דניידי דאורייתא הוא ובדאורייתא כמקרקעי משום דמסתבר ליה דלכ"ע מדאורייתא בעינן דומיא דערי בצורות דלא ניידי ועיין לה' קהלת יעקב שם ע"ש. והנה הר"מ בפ"ג מה' מכיר' דין ט' פ' דשאין צבורין בעי דלימא ליה קני אגב אבל בצבורין לא בעי אגב וכ' ה"ה דהיינו מדין חצר אבל הכ"מ כ' דמדין אגב הוא ע"ש והלח"מ הקל א"כ מאי פריך הגמ' וליטעמיך הא קי"ל דלא בעי' צבורין נימא דבלא אמר אגב איירי ע"ש ועפי"ה ל"ק דהכי פריך נוקמה באמר אגב ואין עומדין בתוכה ואפש' דאף דעת התוס' כן וניחא קושי' מהר"ם שיף דכוונתם להק' לפי' הוליטעמיך והוא ע"ד שכתבנו אלא שהוא בסגנון אחר ומה שהק' הלח"מ דע"כ באגב איירי וכמ"ש התוס' בד"ה