משמרות כהונה חלק ב ח

כדמסיק הגמ' ואע"ג דגבי אש נקיט להו ברייתא בתרי וגבי שור נקיט להו בחד אין לחוש דמ"מ לא הוי שיורא

בד"ה שהשור וכו' דההוא שרי בהנאה עכ"ל עיין בתשו' מהר"א לובלין סי' ועיין בס' קהלת יעקב אלגאזי ז"ל אות ב' בשר ע"ש

ע"ב גמ' דסמך עלייהו ותבר וכו' רש"י ז"ל פי' דהדר לאוקמתא קמייתא ומאי דהוה ק"ל פשיטא משני השתא דקמ"ל דכחו כגופו ומאי דכ' ולא יכלו לעמוד משום דדעתו ז"ל דקושיית ולימא להו הדר בה לאוקמתא קמייתא ומה שהכריחו לפ' כן ולא פי' דהשת' מיישב לאוקמת' דתרי שעי כ' בהגהות הות מהר"א ווילנא ז"ל משום דא"ה לא הוו צריכי למימר ותבר אלא בסמך עלייהו לחוד סגי והיה אפשר לומר דהכריחו עוד דאי השתא מיישב לאוקמתא דתרי שעי לא הוה צריך לומ' קמ"ל כחו כגופו אלא דקמ"ל דמשום אקרובי חייב שהרי לאוקמתא דתרי שעי לא הוה ק"ל פשיטא אלא הוה ק"ל ולימא להו והשתא דקאמר דסמך עלייהו ניחא שפיר אלא דזה אינו דאימא דמאי דלא הוה ק"ל פשיטא לאוקמתא דתרי שעי משום דקמ"ל דלא לימא להו אי לאו אתון וכו' אבל השתא דמשני דסמך עלייהו ולא יכלו לעמוד תקשה שפיר פשיטא והר"ם בפ"ו מה' חובל מפ"ל דהשתא הדר לאוקמתא דתרי שעי ע"ש דהשמיט הא דכגון אבא בר פפא ונר' דדעתו ז"ל דהא דאצטרי' לן לאבא בר פפא משום דאל"ה הוו חייבין משום דהי"ל לעמוד אבל כגון אבא בר פפא אפי' עמדו הוה מתבר והשתא דמשני דסמך עלייהו ולא הניחם לעמוד א"צ לאוקמה בכגון אבא בר פפא וע"ש להלח"מ ומהרש"א במ"ב הק' לפי' רשב"ם מאי פריך אי דאי לאו איהו לא מתבר פשיטא הא כיון דבלאו איהו ל"מ גם בלא אנהו ל"מ דהא כולהו כבידי ולימא להו דהי"ל לעמוד ותי' דתכף שישב נשבר ע"ש וצ"ל לפ"ד דכי קאמר בתר הכי ולימא להו וכו' ולא משני דתכף שישב נשבר משום דא"כ ק' קו' פשיטא ומעיקרא דלא פריך פשיטא באוקמתא דתרי שעי משום דאשמועי' דלא לימא אי לאו אתון וכדכתי' ובקושייתו כבר כתבתי די"ל דקושיית ולימא להו קאי גם אאוקמתא קמייתא

שם אבל הכא דבגופה מזיק וכו' ואי כ' והמת וטרפ' הוא אדם דבידים ממש נחמיר עליו ואי כ' אדם והמת הו"א טרפה דשכיחא יותר מכולן נחמיר עליו אך ק' לא ליכתוב והמת ותיתי מטרפה ואדם לפמ"ש התוס' בד"ה הא ובש"מ הק' בור ושן מנ"ל נימא כיון דבור תחילת עשייתו לנזק ושן יש הנאה להזיקה נחמיר עלייהו ותי' דחד מנייהו יתירא דנילף מבינייא ואא"ע לגופיה תניהו ענין לבור ושן דאי מנייהו מפקת ע"ש ולפי"ז ניחא שפיר ונראה דוהמת הוא דיתירא דכולהו צריכי וכמו שכתבתי ובזה ניחא דפריך ר"כ על דרשא דוהמת ולא פריך על דרשא דידיה דטרפה דישיב בבור הוא דכתיבה מיהו לפמ"ש התוס' לעיל דף ז' בד"ה שור וכו' דיותר ראוי להתחייב אדם המזיק בידים ממזיק ע"י שלוח בעירה ע"ש א"כ בור ושן ילפי' שפיר מאדם וליכא למיפרך מידי ולפי"ז ק' והמת יהיה לו למ"ל מאי עביד צריכותא דאצט' טרפה משום דשכיחא מ"ש הא מילתא דשכיח' מהנך פירכות דכ' התו' דיותר ראוי להתחייב וכו'

שם אמ"ל ר"כ לרבא כן גרסי מהר"ם לובלין ומהר"ם שיף ומ"ב ע"ש ולפ"ז צ"ל דהדר ביה רבא ממאי דמשני לעיל דף ז' ע"א כאן מדעתו כאן בע"כ ע"ש בהרא"ש ז"ל דף ח' ע"א

תוס' בד"ה מאי וכו' ובא אחר והשלימו לי"א עכ"ל עיין בתוס' לקמן דף נ"א סע"א וע"ש במהרש"א ז"ל

בד"ה כולן וכו' אפילו לרבנן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל במ"ש בתוס' ר"פ ז"ל לעיל באוקמתא דלא כרבי דהא דלא מוקי לה כר' ולמיתה משום דגבי מיתה כולה דאחרון ולא מקצת נזקו הוא דהא הא' לא עשו אלא לנזקין וגבי מיתה כוליה דאחרון הוא והיינו שכ' התוס' בד"ה ותו וכו' וכר"פ ולמיתה דהדוחק הוא מהטעם האמור ור"פ גם הוא שם כ' דברי התוס' אלו ע"ש ולפי"ז י"ל דשינויא דפלוגתא לא קמיירי ס"ל כשינויא דברייתא דלא כר' ודמי לבור ממש דהו"ל כוליה נזקין דמיתה דאחרון ובהכי ניחא מאי דפריך והא אוקימנא דלא כר' ומאי פריך נימא דלהאי שינויא ס"ל כשינויא דלמיתה וד"ה ועפי"ה ניחא שפיר דע"כ האי שינויא אזלא כההוא שינויא דלא כר' דאל"ה מיתוקמא שפיר גם כרבנן כקושי' מהרש"א ז"ל

דף י"א ע"א גמ' ה"ד אילימא דבבירא שויא זוזא וכו' הק' בש"מ נימא בבור היתה שויא ארבע זוזי בשעת מיתה ואגודה שויא יותר ובשעת העמדה בדין בבירא שויא זוזא ובאגודה שויא ד' זוזי דהשתא מזיק לא מפסיד מידי דפחת דניזק הוא ע"ש ונר' דק"ל לפום מאי דאמרי' מעיקר' דבפחת פליגי ופריך לת"ק דלא ניחא ליה דת"ק פליג אדאחרים ולפי' ר"פ בתוספותיו דפי' במאי דאמרי' פליגי בפחת נבילה איפכא מפירש"י ע"ש הומ"ל הגמר' דכ"ע פחת נבילה דמזיק ולכך פריך שפיר

שם אין שמין לגנב ולגזלן רש"י ז"ל פי' דאין שמין לו נבילה כלל אפי' דלא פחת ולפי"ז לא היל"ל קרא דוהמת גבי נזקין דהא מילתא נ"ל בנזקין מישיב ונר' במ"ש בש"מ דלשמואל אית ליה כר"ה דדוקא דלית ליה הוא דישיב אפי' סובין ע"ש וא"כ אצט' והמת לנביל' גופה דלר"ה ליכא למפרך כדפריך רב כהנא לרב לעיל והא דנקט קרא דוהמת ולא שאר קראי דטרפה ואדם יתיישב במה שכתבתי לעיל דשאר נזקין דבור ושן נ"ל מוהמת באא"ע והתוס' שהק' על רש"י מקרא דישיב צ"ל דלא גרסי בפירש"י קרא דוהמת. ודע דלפ"ד הש"מ דשמואל כר"ה מוכח דגם רב ס"ל כר"ה דהא ומודה לי אבא קאמר ולפי"ז מאי דאמרי' לעיל דף ז' ע"ב ר"פ ור"ה אתו מבי רב היינו מתלמידי דרב ולאו רב גופיה ועיין לקמן דף ל"ד ע"א דפריך מצינו תם חמור ממועד ע"ש בפירש"י וצ"ל דהנהו אמוראי שם לא ס"ל כרב הונא דדוקא בלית ליה דלדידיה במועד גופיה י"ל דקרא לאו בפחת מיירי

תוס' בד"ה אין וכו' וה"ט דגנב וגזלן וכו' עכ"ל היינו למ"ד שואל כגנב וגזלן ובשואל לא כ' קרא וע"כ דס"ל דה"ט דגנב וגזלן משום דקנו משעה א' והוי כב"ח דאין שמין ולא אמרי' שו"כ ככסף בב"ח כמ"ש התוס' לעיל וא"כ שואל נמי כן הוא אבל למ"ד שואל כנזקין קין לא קנה משעה א' ולכך אצט' בירוש' לתרי קראי וקאמר עד כדון בגנב וכו' דס"ל דגזירת הכתוב הוא ולא ילפי' מהדדי ובש"מ דבגמ' לקמן דף צ"ד הוכיח ממימרא דשמואל הלזו דשינוי קונה והא גזרת הכתוב היא ע"ש מה שתי' ונ"ל דמ"ל להגמ' דשמואל דקאמר אין שמין איירי אפי' רוצה הנגזל יוכל הגזלן לעכב עליו וע"כ מטעם שנוי קונה ועיין לה"ה בפרק ב' מה' גזילה זוהי לדעת רש"י אבל התוס' במציעא דף צ"ז כ'