משמרות כהונה חלק ב פח

כיון דבימות החמה סתם שכירות ל"י גם בימות הגשמי' לא ישתנה

דף ק"ב ע"א תוס' בד"ה תרתי וכו' אבל בחצר וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמ' ה"ק שברפת שבחצר ולא אגיר ליה החצר וקמ"ל דוקא רפת אבל החצר אע"ג דלא אגריה כיון שיש לו כניסה ויציאה הוי שלו משום דמרישא דקתני קולט מן האויר משמע דבחצר הוי של בעה"ב כיון דלא אגריה וכמ"ש מהרש"א בד"ה קולט ע"ש

בד"ה אי הכי וכו' וא"ת אמן נמי יהא צריך שילוח וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' ר"פ שילוח הקן גבי דבעי לקיומי מצות ובערת דלא מחייב בשילוח אלא אם רוצה לזכות בבנים ע"ש ניחא שפיר דהכא מיירי דאינו רוצה בבנים ולקמן דפריך הגמ' שילוח בעי בבנים גופייהו מיירי

בד"ה הו"א וכו' וכאן כפי' הקונט' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ובהכי יתיישב וכו' ע"ש וא"צ דמה שלא פי' ד"י אי ממרחץ הו"א בא סתירא פרושי וכו' הוא משום דא"כ אמאי לא אמר הו"א טעמא משום קרקע בחזקת בעליה וכמו שהקשו לפי' רשב"ם

דף ק"ג ע"א תוס' בד"ה נקיטת וכו' פשרה דינרים בכל שנה וכו' עכ"ל י"מ אמאי הוצרכו להכי הא שכירות שעבר עביד איניש דפרע בגו זמניה דליכא חשש דיפול הבית כמ"ש התוס' בד"ה בחזקת וי"ל דלא כ"כ התוס' לעיל אלא לאביי ואע"ג דשם בבתרא איתא אביי ורבא דאמרי תרוייהו והכא אליבא דרבא קיימי' מ"מ משמיה דר"נ קאמר לה ודחיקא להו דר"נ דהלכתא כוותיה בדיני לא ס"ל חזקה דר"ל דהלכתא היא וע"ש בתוס' בבתרא עיין שם

ע"ב גמ' בעינא דתינקר ארעאי מ"ש מהרש"א הומ"ל בעי' תבנא י"ל דמתני' מיירי גם בחכירות כדלקמן ובחבירו' לא איכפת ליה לבעל השדה בפירי דארעא

דף ק"ד ע"א תוס' בד"ה אידי וכו' דה"ה חוכר דמחכיר וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש שכ' דברי התוס' ואח"ך כ' אי אמר בית השלחין סתם חייב להעמיד לו אחר והוכיח כן מן התוספתא ע"ש והוא תימה נימא שמא בעלמא והיא גופה קשיא על דברי התוס' מתוספתא ונ"ל דס"ל להתוס' והרא"ש דלא אמרי' שמא בעלמא אלא במכר לו שדה זו בפי' והיא אינה בית השלחין או ע"כ שמא בעלמא קאמר אבל במכר בית השלחין סתם אזלי' בתר רובא דרובא דאינשי לאו לשמא בעלמא מכווני ומ"ש הרא"ש גבי סתם דאמר חוכר למחכיר ל"ד אלא ה"ה מחכיר לחוכר

דף ק"ו ע"ב תוס' בד"ה צינים וכו' פחים חום וכו' עכ"ל מה שק' לפי' אמאי נקט ר"ח זו צינה ולא נקט גם חמה עיין למהרש"א באגדתיה ע"ש

דף ק"ח ע"א בד"ה האי וכו' והשתא א"ש הא דאמרי נהרדעי וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א אמאי לא מוכחי מר"נ גופיה דאי לאו במצרנות מיירי מאי אתא לאשמועינן משנה שלימה היא דאין הונאה לקרקעות ע"ש י"ל דאי ממתני' הו"א דוקא אונאת שתות הוא דאין להם קמ"ל דאפי' עד פלגא אין להם דאזבן במאתן ושוה מאה קאי ועיין להתוס' לעיל ריש דף ז"ן ע"ש

דף ק"ט ע"א מיתיבי המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו וכו' לפי מה שמתבא' מדברי הר"מ בפ"ח מה' שכירות דבקיבלה ממנו לשבע שנים נוטל בשבח לר"ע ע"ש וה"ט דס"ל כיון שיש לו בקורת שקמה כ"ש שיש לו שבח והא דלא אוקמה הגמ' הך ברייתא בקיבלה לז' שנים דא"כ הו"ל לאשמועינן דנוטל בקורת שקמה וכ"ש דנוטל את השבח וברייתא דבסמוך דיובל מוקמי' לה בלוקח הומ"ל דלוקח שאני דיש לו בקורת שקמה ודמי למקבל לז' שנים ועיין להר"ב במקובצת

ע"ב גמ' דבעינא למיסק לארעא דישראל הא דמייתי הגמ' הך דבעינא למיסק משום דשתלא א"י להסתלק בתוך זמנו אלא בטענה זו ועיין להש"ך סי' ש"ל

עוד בגמ' דאמר רב מניומי וכו' הא דהוצרך כאן לדרב מניומי ולעיל בקושית דפלגא קאמר והשתא בעי למיתב מנתא לאריסא והוי פסידא מסברא בלא שום ראיה משום דלעיל דשתלא נוטל יותר מבעה"ב ואיכא פסידא דבעה"ב טובא מסברא לחודא אתיא אבל הכא דליכא פסידא כ"כ הוצרך לדרב מניומי א"נ הוצרך לדרב מניומי לאפוקי מקושית רב אחא

פירש"י בד"ה מנתא והדינר ישאר לך וכו' עכ"ל ממ"ש והדינר ישאר נר' דלא כמ"ש הת"ח דהנטיעות שוות כך ואריסא אינו נוטל אלא בפירות וליכא פסידא כלל דא"כ דינר וחצי ישאר לבעה"ב וכ"נ גם ממ"ש בסה"ד דהיינו ד' דינרים דאי איתא ד' דינרים וחצי ישארו לבעה"ב אלא נראה עיקר כמ"ש מהרש"ל ז"ל ע"ש

תוס' בד"ה וספר וכו' וליתא דרבא גופיה וכו' עכ"ל כ' בש"מ להר"ב דוקא במה שלמד מרבו הוא דקאמר הכא כיון דעל על ע"ש ולפ"ד ניחא למ"ד ממילא נפיק הך קרא דמייתי ליה מ"ד כיון דעל על ולמ"ד כיון דעל על לא שני ליה

בד"ה אף וכו' אלא לאפוקי דלא נידוק איפכא וכו' עכ"ל היינו בהמקשה אבל בהמתרץ בקל יכול לדחות הא כדאיתא והא כדאיתא ולהכי לא ניחא להו למי' איפכא כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

בד"ה נפלו וכו' דהתם ע"כ שעושין קצת וכו' עכ"ל ר"ל כיון דלמאי דמוקמי' בשדה של אחרים ע"כ שעושים קצת פירות וא"כ אשכחן דלישנא דזקנים א"ש אע"ג שעושים קצת וא"כ אפילו לס"ד דגמ' דס"ד בשדה שלה מאי קושיא נימא כשעושים קצת מיירי שהרי לישנא דזקני' נופל גם כשעושין קצת וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל עיין שם

דף ק"י ע"א גמ' וקדים מלוה וכו' מה שפירש"י מקמי דנתבעיה לדינא עיין בתוס' לעיל ד"ו ע"ב דבד"ה פוטר ועמ"ש שם

עוד בגמ' הכא מילתא דעבידא לאגלויי ואטרוחי ב"ד וכו' ה"ה בסוף ה' מו"ל כ' אם כתוב בשטר דינרין סתם שאין גובין בו אלא ב' אם תפס יותר בעדים מוציאין מידו והגד"ת דשס"ה ע"ב תמה ע"ז מסוגיא דשמעתין דבמילתא דעבידא לאגלויי אם תפס אין מוציאין מידו משום איטרוחי ב"ד ובכתב דינרין סתם עבידא לאגלויי שיביאו עדים ויעידו כמה דינרין ע"ש וכבר הריטב"א בחי' לעיל ד"ו ע"ב גבי ת"ר דמוציאין מידו הק' מדאמרי' בפ"ב דכתובות ד"כ ע"א