משמרות כהונה חלק ב פז

התי' שכתבו לקמן בד"ה מתוך ועיין מ"ש לקמן בד"ה משכחת לה

דף צ"ח ע"א בד"ה משכחת לה וכו' דבשל . הודא' ואיני יודע הוה סגי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דס"ל איני יודע כפירה היא דלא כפירש"י ע"ש ונר' דהוכרחו לו' כן משום דאי איתא דא"י לא הוי כפירה אמאי מצריך הגמ' הודאה הא אפי' בנאנסו לחוד איכא שבועה מדרבנן וכמ"ש לקמן בזה הדיבור ולעיל דמצריך הודאה משום דא"י הוי כפירה וכו' איברא דדבריהם תמוהים דשפיר מצריך הודאה בשמעתין משום דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ כמ"ש לעיל בד"ה ה"נ וכבר נרגש מזה מהר"ם לובלין ע"ש ונ"ל במ"ש מהרש"א לעיל בד"ה הכי נמי דדבריהם שם הם לפיר"ת דאמרי' נמי מתוך שאי"ל אבל לפום חד פי' דלעיל דדוקא מתוך שאיל"מ הוא דאמרי' אין ראיה דבדרבנן לא אמרי' מתוך שאיל"מ ע"ש וא"כ י"ל דהתוס' כאן באו ליישב גם לפום ההוא פי' דאפי' בדרבנן אמרי' מתוך שאיל"מ אמאי מצריך הודאה כיון דבנאנסו איכא שבועה מדרבנן כמ"ש מההיא דסוף המוכר הבית וכ' משום דא"י הוי כפירה וההיא ראיה שהביאו לעיל מההוא רמיא כבר כתכתי שם דליתא לההיא ראיה אלא לחד תי' שכ' לעיל בדף ה' בשמעתא דההוא רעיא ע"ש

בא"ד וי"ל דההיא שבועה מדרבנן וכו' עכ"ל וצ"ל דס"ל כפי' ר"ש שכ' התוס' לקמן ד"ק ע"א בד"ה תנן דלפי' קמא כיון דהשבועה היא מדרבנן יחלוקו לפום שינוייא דהגמ' שם ולזה כיון רש"י לקמן בד"ה אשתבע וגלגול שבועה מן התורה דס"ל כפי' קמא: ע"ב גמ' שכרה בבעלים ושאלה וכו' וחזר ושכרה וכו' ע"כ בנגנבה איירי דהא שכירות היא ולגבי גניבה לא נפסקו הבעלים כדמשמע מפירש"י בד"ה שכרה בבעלים ומ"מ מבעיא ליה דכיון דשם אחר נכנס באמצע הוי הפסק לגבי שכירות דבתרא אע"ג דלפירש"י תרי שייכי אמרי' ועיין להת"ח ודוק

תוס' בד"ה ואמר וכו' דאפי' התקבלתי ל"מ אם מת וכו' עכ"ל וצ"ל לפי זה דגם באמ"ל שלח אם מת לא מהני דאל"ה אכתי קשה אמאי אצט' במסקנא שם להרשאה והג"א כאן נסתפק בזה ע"ש וצ"ל דלדידיה מתרץ בקושית התוס' די"ל בין אמר לכתב וכמ"ש התוס' בקמא ע"ש

דף צ"ט ע"א תוס' בד"ה באומר וכו' ואע"פ שעבדו וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל במתני' משום די"ל בע"ע כשמואל ומכאן מוכח דע"ע כשליח לענין שאלה בבעלי' וא"כ גם בפועל כן דשוה לע"ע כדמוכח לעיל די"ב ועיין להמח"א בה' שלוחין סי' י"א

בא"ד היינו שנשאל הרב עצמו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ודבריו תמוהים דהא בשליח פליגי תנאי לעיל דצ"ו ואכתי ק' מאי פריך נוקמה כמ"ד דשליח לא הוי בעלים וגבי שליח בשאל המשליח עצמו ודכוותה בעבדו ועוד ק' דגבי שליח אין חלוק בין שאל המשלח עצמו לשאל את שלוחו דדוקא בעבד הוא דכתבו התוס' דכי שאל העבד לא הוי כיד רבו משום דעבד כבהמה אבל שלוחו לאו כבהמה וע"כ ברייתא כמ"ד שלוחו לא הוי כבעלים לענין שאלה בבעלים

דף ק' ע"א בד"ה הא מנו וכו' אע"פ שהוא מוחזק דחזקת מעוברת היא כנגדה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דהוק"ל אמאי נותן שמינית הא איכא חזקת ממון ותי' משום דחזקת מעובר' כנגדה וקשה מאי קשיא להו הא חזקת ממון לחודה ל"מ שהרי בפרה כ' משום דאיכא תרי חזקות ונר' דבאו ליישב כי היכי דאתיא אפילו כרבנן דאזלי בתר חזקת ממון דסיפא אתיא ככ"ע ורישא הוא דמוקי כסומכוס והא ק"ל אמאי לא אזלינן בתר חזקת ממון ותי' דחזקת מעוברת כנגדה ולפ"ז צ"ל דחזקת מרא קמא עדיפא מחזקת ממון שהרי כ' דחזקת מרא עדיפא מחזקת מעוברת וחזקת מעוברת מהניא לפחות כחזקת ממון ומ"ש בריש הדיבור דחזקת ממון עדיפא מחזקת מרא הוא לשי' ר"ש ומזה הוכחה לשי' מהרש"ל דר"י חולק על ר"ש ולשי' מהרש"א צ"ל דמ"ש דחזקת מעוברת היא כנגדה היינו ר"ל דלא מסייעה לחזקת ממון וכ"נ קצת מלשון היא כנגדה שכתבו ולעולם חזקת ממון עדיפא מחזקת מרא כשי' ר"ש ומ"מ ממ"ש בדבור שאח"ז ולפי' ר"ש א"ש נר' דבאו לאפוקי מפיר"י וכשי' מהרש"ל ובעיק' חזקת מעוברת שכ' ק' הא עשויה להשתנות ולא הוי חזקה כמו חזקת קטנות עיין תוס' יבמות דס"ה ע"א וכבר כתבתי בזה בי"ד סי' ק"י עש"ב

ע"ב בד"ה זוקקין וכו' אמאי לא פריך וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל דצ"ח בד"ה מ"ל דההיא שבועה מדרבנן ניחא דקמ"ל דמגלגלין בדרבנן דבעיא דאיפשיטא היא מבריית' בס"פ כל הנשבעין ע"ש גם לפי אועוד אור"ת שכ' שם ניחא דגלגול דלעיל ענין אחר הוא

בד"ה דילמא וכו' וי"ל דדריש רבוי ומיעוט וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דדריש כללי ופרטי ואיכא שום רבוי דמרבי' עבדים ולא מקשי' קרקעות לעבדים כיון דאיכא כו"פ כמ"ש מדברי התוס' לעיל דס"א ע"א בד"ה אלא ע"ש במהרש"א אלא משום דהראיה שהביאו בפ' מרובה איתמר' ברבויי ומיעוטי נקטי רבויי ומיעוטי ועיין להת"ח

דף ק"א ע"א גמ' ל"ש אלא שנעקרו בגושיהן וכו' עיין להר"מ בפ"ד מה' שכנים דין יו"ד שכ' דאם לא נעקרו בגושיהן זוכה בעל הקרקע מיד וכ' ה"ה אע"ג דערלה הן מ"מ זוכה בעצים ע"ש ואפילו למ"ש הר"מ דגם הר"מ סובר כהראב"ד דנותן לבעל הזיתים כמה אדם רוצה ליתן וכו' ע"ש מ"מ זוכה בעל הקרקע בעצים של כל הג' שנים שהם מרובות משומת כמה אדם רוצה ליתן וכו'

ע"ב ימות החמה נמי דכי אגר וכו' הו"מ למיפרך נמי מסיפא אמאי בכרכים יב"ח כיון דאמר בהדיא לימות הגשמים ולשי' רש"י בסמוך דנר' מדבריו דאפי' בקבע זמן לא יוציאו כיון דלא שכיח וכן כתב הרמב"ן בשי' רש"י דלא כדמשמע מדברי הנ"י ע"ש ניחא דאפי' אמר לימות הגשמים כיון דלא שכיח דיניה ביב"ח דאפי' בקובע זמן כן הוא

פירש"י בד"ה אלא וכו' אע"ג דלא אגרי אלא לשלשים וכו' עכ"ל משמע ליה דאפי' בימות הגשמים סתם שכירות ל"י אלא דלא יוציאנו משום דלא שכיח ונ"מ דהשכירות שקצב לו הוא על השלשים יום ויפרע לו עוד בכל חדש כשכר החדש הא' אבל אי אמרי' דבימות הגשמים סתם שכירות לכולהו ימי הגשמים אז לא יפרע לו כלל דהשכירות שקצב לו על הכל קצב אבל בסמוך גבי כרכים כ' סתם שכירות בכרכים יב"ח כיון דלעולם הוא יב"ח משא"כ בעיירות