משמרות כהונה חלק ב פו

וע"ש בתוס' וניחא דלא מייתי בפ' השולח כתנאי מההיא אפלוגתא דפ' החובל וכן לתי' הב' שכ' התוס' כאן

ע"ב גמ' ואי לא שלים ליה נרגא מעלי' הא דלא אמ"ל לישבע שמתה מחמת מלאכה כ' בש"מ כיון דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אינו נאמן בשבועה ע"ש ותמהני דלקמן דצ"ח אמר רמב"ח ד' שומרין צריכין כפירה ואחד מד' שומרין הוא השואל דלא מיפטר אלא במתה מחמת מלאכה הרי מצינו שבועה גבי שואל

עוד בגמ' תמעול איהי וכו' וק"ל כיון דהבעל לא קנה משום דבאיסורא לא ניחא ליה דליקני א"כ ליכא הוצאה מרשות לרשות והיכי תמעול איהי וי"ל במ"ש בקדושין דנ"ג ע"ב במכר מהו ומסיק במכר ל"ק והק' בשי' שלא נודעה למי הא תנן נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ומה מעילה שייכא כיון דלא ניחא להו וליכא קנין ותי' דדוקא במכר אבל במתנה כיון דקא מרווח והוא לא מעל אלא חבירו ניחא ליה וקנה ע"ש וה"נ כיון דמיירי שהיא נטלה ונתנה לו כמ"ש התוס' הוי כמו מתנה ובתחילה גבי למעול איהו קאמר שפיר דאיסורא לא ניחא ליה אי מעל איהו אבל השתא דהיא הוא דמעלה ניחא ליה דליקני מיהו מדברי רש"י שם שכ' דל"ל מעילה לר"מ אלא באוכל נר' דלא ס"ל הכי והדק"ל וצ"ל דהכא דהזכיה מכח תקנתא דרבנן קני בע"כ דאינו יכול להסתלק מתקנתא דרבנן דיד אשה כיד בעלה ומאי דאמרי' איסורא לא ניחא ליה היינו ר"ל כיון דלא ניחא ליה הזכיר באונס היא ול"מ מעילה אאונס ומאי דאמרי' באיסורא לא תיקנו היינו עיקר תקנתם אהיתרא ולכך לא ימעלו וכמ"ש המח"א בה' משיכה סי' ב' לדעת הר"מ ע"ש ומזה סיוע למה שכתבנו בחידושי' בנדרים דפ"ח ע"א אמתני' דהמודר הנאה מחתנו וע"ש במ"ש מסוגיא דשמעתין איברא דק"ל אהא דאמרי' איסורא לא ניחא דליקני דהא שם בקדושין ר"מ הוא דס"ל דהמקדיש בהקדש בשוגג לא קידש משום דלא ניחא להו דליתחיל הקדש על ידייהו אבל ר"י פליג וס"ל דמקודשת וע"כ דס"ל ניחא להו ומעלה ויצא לחולין ולכך מקודשת וקי"ל כר"י וגם במכר קנה כמו שמוכח שם והכא אמרי' באיסורא לא ניחא להו דליקני ולא יצאו לחולין ולפמ"ש ה' בעל נ"ב בתשו' נדפסה בס' תשו' הב"ח החדשות בקונט' אחרון ליישב דברי הב"ש רס"י כ"ח דאפי' ר"י מודה בהאי סברא דלא ניחא לה ע"ש ניחא שפיר

דף צ"ז תוס' בד"ה ביום וכו' דה"נ מפ' בגמ' מתני' זה אומר שאולה וכו' עכ"ל הוצרכו לזה לאפוקי דלא נימא דמתני' במאמינו ומשמע ליה להגמ' כן דמתני' במאמינו מכח קושית מציעתא דסיפא שכ' אח"כ ולזה כ' דמתני' דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה מוקי לה בגלגול וא"כ ע"כ בשאין מאמינו ואע"ג דלקמן דמוקי בגלגול הוא לרב יהודה כמ"ש רש"י שם והכא דבעי' עסק שבועה הוא לר"נ מ"מ מייתו שפיר דלר"י מוקי לה בגלגול ותק"ל מציעתא וסיפא ועכ"ל דאיכא שום תי' וא"כ נוקמה לרישא ע"י גלגול ותי' ר"י תירוץ הא' לתרץ רישא וסיפא אבל מציעתא קשיא ותי' במאמינו ואורחא דמילתא ובתי' זה יתורץ גם סיפא והא דנקטו בלשונם מציעתא משום דבסיפ' א"צ לזה התי' דבתי' הא' סגי כיון דבלא"ה צריכין לתי' הא' לתרץ הרישא דבתי' זה הב' לא יתורץ הרישא דכיון דהמשאיל טוען בריא יחשוב דגם השול יודע ודקאמ' איני יודע משקר ועיין להלח"מ בפ"ג מה' שאלה מה שהק' על תירוץ ה' המגיד בקושיא הלזו של התוס' ע"ש ודע דמ"ש התוס' אבל מציעתא ק' היינו דק' לרב יהודה אבל לר"נ ל"ק דלא מוקי לה בגלגול כמ"ש רש"י לקמן וע"ש להת"ח

ע"ב בא"ד וילפי' נמי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וכה הראוני להנ"י שכ' דהכא בטענ' מתה כדרכה נמי אומר בדדמי ע"ש

בד"ה השוכר וכו' ואע"ג דבכל שבועת השומרין וכו' עכ"ל בתשו' בשמים ראש סי' רנ"ב כ' דה"ט דמשביעין עין ש"ה מספק ולא אמרי' בריא עדיף כמו מנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור וכ"ש הכא דאוקומי ממונא הוא משום דטענת נאנסו ונגנבו טענות גרועו' הן דאי איתא קלא א"ל ולכך משביעין מס' ע"ש ולפ"ז ניחא קושיתם דהכא שמתה אחת מהן אלא שזה אומר שאולה וז"א שכורה לאו טענה גרועה היא ולכך בריא עדיף לכ"ע דאוקומי ממונא הוא וכ' עוד שם דדוקא בטענת ס' הוא דמשביעי' ש"ה אבל אם טוענו המפקיד בריא חייב ממונא ע"ש אבל הש"ך סי' ע"ב ס"ק קט"ו כ' דבטוענו בריא פטור אפי' משבועה דאין אדם מעיז ע"ש וק' ממשנתנו דזה אומר שאולה וז"א שכורה אמאי ישבע אפי' ע"י גלגול כיון דאין אדם מעיז וקושטא קאמר וכמו כופר הכל דבימי ר"נ הוא דנתקנה היסת אבל לפ"ד הבשמים ראש ניחא דדוקא בטענות נאנסו ונגנבו דגרועות הן הוא שכ' דחייב ממונא ואינו נשבע

בד"ה והלה וכו' אמאי אצט' למתני הכא דפטור וכו' עכ"ל קושיא זו לפום הנך תי' דמאמינו שכ' בדבור הקודם אבל לפי הועי"ל שכ' לעיל דאין מגלגלין כשטוען שמא וכו' ל"ק דהא גופ' אתא לאשמועי' ולא שמעי' הא מילתא אלא מבבא זו דבבא דסיפא יתורץ בתי' הא' שתי' לבבא דרישא

בד"ה והלה וכו' מתני' היא בהגוזל בתרא דחייב וכו' עכ"ל אע"ג דהתם מוקמי' לה לצאת י"ש אבל בא"י אם הלויתני א"ח לצאת י"ש היינו בלא תבעו אבל בתבעו חייב לצאת י"ש גם בא"י אם הלויתני וכדאמר התם ר"י מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב לצאת י"ש וא"כ ע"כ חייב ופטור דהתם מדינא קאמר

בד"ה רב הונא דהוי בריא טוב ושמא גרוע וכו' עכ"ל משמע דאי הבריא טוב והשמא טוב פטור וממ"ש גבי ניזק דהוי בריא גרוע ושמא טוב משמע דאי שניהם טובים חייב ונר' דהעיקר תלוי בבריא אם הוא טוב אע"ג דהשמא גם הוא טוב חייב וכ"נ ממ"ש אח"ך וי"ל דהתם נמי ירא שמא היום או מחר ישאלו וכו' אע"ג דהתם השמא נמי טוב

בד"ה ה"נ וכו' דמוקי מתני' דהכא כר"מ וכו' עכ"ל אבל בשמואל לעיל לא מצי לשנויי הכי דשמואל מפ' שם חזרה שבועה לסיני ואפילו נאמר דשמואל שם לאו אמתני' קאי אלא דין בפ"ע והגמרא קבעו אמתני' מ"מ אי איתא דר"מ חזרה שבוע' למחוייב לה קאמר א"כ שמואל דאמר חזרה שבועה לסיני דלא כמאן ועיין במהרש"א

בא"ד כדמשמע לעיל גבי ההוא רעיא וכו' עכ"ל ק"ל דההיא דרעיא שאני דחשוד הוא ובחשוד לא אמרינן מתוך שאיל"מ אפי' בשבועה דאוריית' כמ"ש התוס' לעיל שם בד"ה שכנגדו ולקמן בד"ה מתוך ולפי מ"ש שם בשמעתא דרעיא בד"ה ותקנתא דלפום תי' קמא שכ' שם בד"ה שכנגדו צ"ל משום דשבועה דרבנן היא ע"ש א"ש דהתוס' הכא אזלי לפום ההוא תי' והוא