משמרות כהונה חלק ב פה

ק' אמאי לא קבלן מהם וצ"ל דיתרץ כמו שתי' בש"מ בקושי' התוס' דהתם גרסי' רבה והכא רבא ע"ש

בד"ה אתנן וכו' דמי כתיב ב' ולא ארבעה וכו' עכ"ל ומ"מ מברייתא דקתני ב' ולא ד' יש להוכיח דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו והנך אמוראי דלא משנו כרבא משום דמשמע להו משלם מדינא ולא בבא לצאת י"ש לחוד

ע"ב מתני' היה עושה בתאנים כ' הר"מ בפי' המשנה דכתיב ואכלת ענבים ולא ד"א ומהגמ' בשמעתין מבואר דנ"ל מואל כליך ממין שאתה נותן וכו' או ממה שאתה נותן וכו' וי"ל דלמאי דמסיק במודלית וממה שאתה וכו' הא דבענבים לא יאכל בתאנים אפי' במודלית ע"כ דנ"ל מקרא דואכלת ענבים ודרשא זו איתא בספרי ע"ש ולא מפ' כפירש"י דלשינוייא דבמודלית דרשי' תרוייהו ממין וממה

עוד בגמ' עושה בגפן זה מהו שיאכל בגפן אחר ולא איפשי' וכ' הרא"ש כיון דלא איפשי' ל"מ מהפועל והקשה הש"ך בסי' ת"ר די"ו דבפ' כיצד הרגל גבי בעיא דשנוי לצרורות וכמה בעיות דהתם כ' הרא"ש מפקי' מניה כמו תקפו כהן דמוציאין מידו כדלעיל בפ"ק ע"ש ונראה דשאני הכא דאיכא דרבא דאיסורא דאע"ג דממעטי' לעיל חסימת פועל דוקא ממלקות ממעט לה אבל איסורא דאורייתא איכא וכמ"ש הטוש"ע סי' של"ז ע"ש ואי מפקי' מניה דמי מה שיאכל הו"ל כמו שחסמו וכיון דס' איסורא לחומרא לכך ל"מ מניה

תוס' בד"ה דש וכו' דילמא עוף אינו שוה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דריב"י ל"ל היקישא דחוסם לנחסם והוא תימה דהא טעמא דריב"י דבעי' ידיו ורגליו משום כי שור וכו' וע"כ היינו מהיקישא דחוסם לנחסם כמ"ש רש"י ז"ל ועיין בש"מ

בד"ה שור וכו' אלא הכי פי' במחובר כשהוא דש וכו' עכ"ל והא דלא פריך הגמ' משור בתלוש בעגלה משום דס"ל דאפי' בעגלה אפשר שיאכל דלא כרש"י וכ"נ מדברי התוס' לקמן בד"ה אלא וכו' ע"ש במהרש"א ז"ל מיהו בדברי התוס' שם י"ל דמ"ש בעגלה היינו בשרכא ומגיע עד ראשה ומ"מ אינה רואה

דף צ"ב ע"א ואי משל שמים אין נותנין עיין להשיו"ט. סס"י ע"ז שהקשה מדאמרי' בקמא דכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת שירצה דיכול לעשות שליח ועבודתה ועורה שלו ואמאי הא כיון דמשל שמים הוא דמשלחן גבוה קזכי אין לו אלא מה שהוא לועס לשי' התוס' ע"ש וי"ל דש"ה דהקרבן שלו הוא ומחיים לא אמרי' משלחן גבוה קזכי ואפילו שניהן לו רשות להקריב בכל עת אין זה גורם שיהא משלחן גבוה קזכי

ע"ב בפירש"י בד"ה אי אמרת וכו' ע"י עבדיו הקטנים וכו' עכ"ל אבל מבניו הקטנים לא פריך די"ל צערא דידהו לא זכי ליה רחמנא כדלקמן ועיין להמח"א בה' זכיה סי' ג' ע"ש ומ"ש רש"י אלא כשנותן לתוך פיו אע"ג דלעיל בבעיא דגמ' כ' כל זמן שלא באו לידו ה"ד בפועל גדול אבל קטן ל"ל זכיה והא דאמרי' בגיטין דס"ד זוכה לעצמו היינו היכא דדעת אחרת מקנה אותו כמ"ש הראשונים וכ' מר"ן בסי' רמ"ג וע"ש להש"ך

דף צ"ג ע"א גמ' ואי אמרת לאו כעושה מעשה וכו' לכאורה לא הו"ל לתלות הקושי' בהכי דהא אפי' לאו כעושה מעשה יכול להיות דאפי' בשומרי גנות אוכלין מהלכות מדינה אלא הו"ל להקשו' לשמואל דס"ל שומרי גנות אין אוכלין כלל מברייתא הלזו וצ"ל דס"ל להגמ' דאי לאו כעושה מעשה אין סברא שאוכלין מהלכות מדינה גם שומרי גנות כיון דאפי' העושה מעשה בהם אין אוכלין מדאוריי' והשתא ניחא ליה למנקט הכי וא"א לאו כעושה מעשה וכו' להקשות גם אשומרי ערימות לשמואל וכיון דלאו כעושה גם שומרי ערימות אין אוכלין מן התורה ועיין במהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' נ"מ לכושרא דחיות' וכו' עמ"ש מהרש"ל מגמ' דפ' המניח דכ"ח ע"ש וי"ל דס"ל להגמ' דע"כ לאו פסידא מקרי לענין עביד איניש דינא לנפשיה דאי מקרי פסידא אמאי בסיפא בדחפו חייב הא בהול הוא ע"ש בתוס' וע"ש בס' ים התלמוד במ"ש ליישב קושית הפנ"י שם דלפ"ד י"ל קושי' רש"ל אלא דלפ"ד כי משני הי"ל לשמטו הומ"ל אפי' במועד

דף צ"ד ע"א גמ' ומי מצית מוקמת לה כר"י וכו' מכאן מוכח דר"י לא בעי משפטי התנאים וק' מ"ש מתנה עמש"ב בדבר שאינו ממון דיליף מתנאי דב"ג וב"ר דבטל שהרי מתנה עמש"ב דתנאו בטל מב"ג וב"ר ומשאר תנאים הכתובים בתורה הוא דילפי' כמ"ש התוס' בגיטין דע"ה ע"א ע"ש ומ"ש משאר משפטי התנאים דלא יליף וצ"ל דמתנה עמש"ב בדבר שאינו ממון מסברא הוא דנ"ל ודברי התוס' דגיטין הם בדבר שבממון למאן דס"ל דבטל

ע"ב תדע דהא השואל דכל הנאה שלו וכו' עמ"ש מהרש"א ולכאורה בפשי' י"ל דסוגיא דהכא אזדא לפום אבע"א דלקמן דלסטיס מזויין גזלן הוא מיהו מברייתא גופה דלקמן דיליף גניבה בשואל מק"ו מש"ש יש להוכיח דקרנא עדיפא דאל"ה ליתיה להק"ו כלל דאדרבא שואל דחמיר חיוביה מסתבר לפוטרו מגניבה כדי לחייבו כפל והגמ' דלקמן דפריך הק"ו היינו לענין פירכא דוקא כמ"ש התוס' לעיל דמ"א ע"ב ע"ש וא"כ אי כפילא עדיפא שואל פטור מגניבה דתו ליכא ק"ו דברייתא כמ"ש ועיין בש"מ

עוד בגמ' אתיא בק"ו מש"ח עמ"ש מהרש"א וי"מ דהשתא נמי דיליף בק"ו מש"ח נימא דיו אסוף דינא מה גניבה ושבורה בבעלים פטור אף פשיעה בבעלים פטור ואין לתרץ דאז מפריך הק"ו דאצ' הק"ו מש"ח דמשבורה דשואל ילפי' לה וכקושי' מהרש"א דלא מקרי מפריך ק"ו אלא היכא דאיכא קרא כמ"ש התוס' בפסחים סוף די"ח ע"ש וצ"ל דהק"ו מש"ח דקאמר הגמ' הכי ומה ש"ח שלא נטל שכר על שמירתו חייב ש"ש לכ"ש ושואל נמי דכל הנאה שלו ולפ"ז בריית' דיליף גניבה בשואל מק"ו דש"ש הומ"ל הק"ו הכי ומה ש"ש שאין כל הנאה שלו חייב שואל שכל הנאה שלו לכ"ש

תוס' בד"ה הניחא וכו' דקאמר הניחא למ"ד דלא מצי מסלק אלא למ"ד דמצי מסלק וכו' ואפ"ה קאמר הניחא למ"ד וכו' כצ"ל וע"ש בגמ' ומ"מ אין הנדון דומה לראיה

דף צ"ו ע"א בד"ה בעל וכו' דמר דריש תחתיו וכו' עכ"ל הגמ' שם לא ס"ל כן אלא דקאמרי דהגמ' כאן לא מייתי לה משום די"ל דפליגי בהכי. ולפ"ז י"ל דזה סברת ר"ן בס"פ השולח דאמר אפלוגתא דר"י ור"ש כ"ע ס"ל קנין פירות כקנין הגוף אע"ג דר"י ס"ל בהחובל לאו כקנין הגוף