משמרות כהונה חלק ב פד

גם לפי' ריב"ם שכ' אח"כ ועיין מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' לא משיפקסו בבית עיין להר"ש שם שהק' מסיפא דמתניתין ומוקי לרישא דמתני' בבית שבשדה ע"ש ועיין להר"מ בפ"ג מהלכות מעשר דלא הזכיר כלל בית ברישא והוא לא פ' כאבע"א כמו שמבואר שם וצ"ל דפוסק בלוקח לא בעי' ראית פני הבית והגמ' דמקשה לר"י משום דמדברי ר"י משמע דגם בלוקח בעי ראיית פני הבית כמ"ש התוס' בד"ה מאי לאו והר"מ לא פ' כר"י בזה

תוס' בד"ה מאי וכו' תקשה מניה על המשנה וכו' עכ"ל אפ"ל דעיקר קושי' הגמ' היא לר' ינאי דליכא לאוקמה בבית דא"כ עד שיפקס מבע"ל כדפריך בתר הכי אבל לר' יוחנן פשיטא די"ל בחצר ומשיפקסו בחצר וא"צ לבית ולכך לא תנן עד שיפקסו ואפי' למ"ש התו' בד"ה עד דאיכא דאיכ' למטעי תני עד והכא איכא למטעי בשדה מ"מ אי תנא נמי עד שיפקסו איכא למטעי בבית ולהכי לא קאמר בשינוייא דגמ' משיפקסו למ"ד כחצר בחצר למ"ד בבית בבית כדקאמר לעיל משום דעיקר הקושיא אינה אלא לרבי ינאי ולקמן בקושיא דמר זוטרא דלא קאמר הגמ' למ"ד בחצר בחצר סירכא דלישנא דנקט גבי פיקוס נקטיה גבי קושי' דמר זוטרא והשתא לכך לא הוק"ל על המשנה שמצריכה חצר משום דאיכא לאוקמה הכא בחצר

בא"ד א"נ דשמא קשואין ודלועין בני גורן וכו' עכ"ל י"מ לפ"ז מאי פריך הגמ' מאי לאו בשדה נימא דהכא מדרבנן דמדרבנן אפי' בשדה בקשואין ודלועין דבני גורן אבל בדברים שאינם בני גורן לא גזרו בשדה אלא בחצר ובהכי מיירי ההיא דפ' המביא שהביאו בתחילת הדיבור ור' ינאי מדאורייתא קאמר דמדאוריית' אפי' בבני גורן בית הוא דקובעת וי"ל דההיא דפרק המביא מימרא דר"י והי"ל לפרש דבשאין בני גורן מיירי וכמ"ש מהרש"א ברבי ינאי ור"י לס"ד דגמ'

בגמ' ויהא אדם מצווה על חסימתו מק"ו עיין להמש"ל בפ"ב מה' מ"א שהק' הא אין מזהירין מ"ה ואי לאיסורא בעלמא הא קושטא הוא דאסור אפי' בתר דילפי' מכנפשך ע"ש ולא ידעתי מנ"ל דאסור בקצץ עמו שלא לאכול ומכנפשך ילפי' בקצץ כמ"ש רש"י בד"ה פטור מיהו אפי' אי כוונת הגמ' דנילף מק"ו לאיסורא מ"מ קש' דפירכת הגמ' היא דנילף מק"ו דמוזהר על החסימה וממילא הדר הק"ו ה"א לאדם בתלוש כמ"ש בש"מ ע"ש והשת' ניפרוך מה לשור שכן לוק' על חסימתו

דף פ"ט תוס' בד"ה והבודל וכו' כיון דאי הוה בהו מעשר וכו' עכ"ל איכא למידק א"כ בשינוייא דמשני הגמ' בח"ל עסקי' תק"ל מ"ש מהבודל בתמרים וי"ל דשאני התם דכיון דאיכא אחריו חלה דחיובא השתא מיהא מדאוריית' אזלי' בתר חיוב חלה משא"כ בתמרים ועוד יש לחלק

ע"ב בד"ה קוצץ וכו' דמאי פריך כיון דקצץ וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א ז"ל ונ"ל דס"ל להתוס' דלמסקנא דמוקי דספת ארישא קאי לאו ארישא לחודה דא"כ לקני בבא דספת קודם בבא דקצץ אלא ע"כ דקאי גם אסיפא ומשום חידושא דרישא נקטיה וא"כ ס"ל להגמ' דאף בלעדור אם קצץ שרי אפי' לספות דהא למסקנא קצץ קאי אלעדור כמ"ש מהרש"א והוק"ל להתוס' כיון דס"ל להגמ' דספת שרי בלעדור אם קצץ מאי פריך פשיטא נימא דקמ"ל דשרי ספת בלעדור אפי' דלא קצץ על הספיתה

בד"ה בארץ וכו' וא"ת אמאי לא מוקי וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בד"ה פועל ליישב פ"ה דלא יספות קאי אנתן לו רשות בעה"ב דבהכי מיירי י"ל דעדיפא ליה להמתרץ לשנויי הכי משום דס"ל דפשטא דברייתא דלא יספות אנתן לו רשות בעה"ב דליכא משום ענבים וד"א

דף צ' ע"א גמ' אלא גדולי מעשר חולין נינהו וכו' הר"מ בפ"ו מה' מע"ב דין ט"ו כ' דמע"ב בגבולין גדוליו חולין אבל בירושלם גדוליו מעשר וכ' מר"ן הכ"מ דבירוש' דלאו בר פדיה גדוליו מעשר וכ"כ מהר"י קורקוס ז"ל והוכיח כן מדברי התוס' בשמעתין בד"ה גדולי שכ' דגדולי מעשר חולין משום דלמה ישהה יפדנו הא מע"ב בירושלם דלאו בר דלאו בר פדיה לאו חולין ע"ש ולפ"ז הגמרא בשמעתין הי"ל לאוקמה בגדולי מעשר כמו תרומה ובמע"ב בירוש' ונר' דהגמ' בשמעתין סובר בטעמא דגידולי תרומה תרומה משום תרומה ביד ישראל דילמא זרע לה והו"ל גזל כר"ח בפ"ק דשבת בשמעתא די"ח דבר ולפי טעם זה במע"ב גם בירוש' גדוליו חולין דהא דידיה הוא אבל הר"מ פ' במסקנא דגמ' שם דדחי הך טעמא ומסיק דטעמא משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משקה לה ולפ"ז במע"ב בירוש' נמי איתיה להך טעמא משום מע"ב שנטמא אך דברי מהריק"ו תמוהים דהא מע"ב בירוש' נמי כי נטמא בר פדיה הוא כדאיתא בפ' הלוקין די"ט ע"ב וא"כ דברי התוס' אתו גם במע"ב בירוש' למה חיישי' שמא ישהה ויבערו בטומאה כיון שיכול לפדותו

שם מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא הא דלא מוקי לה בדישה של ישראל לפירש"י דבעיין כדישה של נכרי משום דבדישה של ישראל מעבר נמי עבר כמ"ש מדברי רש"י לעיל אברייתא הלזו דמייתי לה הגמ' לעיל שכ' אינו עובר אם הדישה של נכרי ע"ש ומהרש"א הק' לפירש"י מאי פשיט מהא דשלחו לאבוה דשמואל הא התם השור של ישראל ע"ש והלח"מ בפי"ג מה' שכירות עמד בזה ותי' דהערמה בשור של ישראל שוה לאמירה בהדיא בשל נכרי בהדרגות ע"ש ולפ"ד הגמ' לא פשיט אלא מאבוה דשמואל דשלח להו דאסור אבל מהשואלים ליכא למפשט מדאבעיא להו בהערמה מכלל דפשיטא להו באמירה להדיא דאסור די"ל דההיא בשל ישראל ובהערמה מבע"ל משום דבאמירה בשל נכרי מבע"ל כדאיבעיא ליה להגמ' וזה אינו דא"כ מאי קאמר ר"פ בני מערבא ס"ל כר"ח הא הפשי' הוא מאבוה דשמואל והול"ל אבוה דשמואל ס"ל כר"ח. הק' הפנ"י בתשו' מאי מבע"ל להגמ' ת"ל דיש שליחות לגוי לחומר' ועמ"ש המח"ב בא"ח סי' רמ"ד ועמ"ש ע"ד העה"ש שם ע"ש ונר' דאי משום שליחות לא אסר הערמה דהא ליכא שליחות אבל באיסור אמירה לגוי אפילו גילוי דעת אסור

ע"ב תוס' בד"ה ר"ל וכו' א"נ נ"ל ר"ל וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' וצ"ל דמוד' ר"ל דבעי' דומיא דחסימה לאפוקי לאו הניתק לעשה אלא דקאמרי דס"ל לר"ל דקרא לא משתעי אלא בחסימ' ע"י מעשה משום דכתיב לעשות ולאו משום דסתם חסימה ע"י מעשה

דף צ"א ע"א תוס' בד"ה בבא וכו' וי"ל דהא לא רצו וכו' עכ"ל ולמ"ש רש"י דאם תפס אין מוציאין מידו אכתי