משמרות כהונה חלק ב פג

דל"ל דרשא דר"י דלמאי אצט' בלא"ה לגוביינא נקטיה אפי' בשעת הלואה דלא קני משכון מיהו התוס' לקמן הוכיחו דלשמואל אע"ג דהוי ש"ש לא הוי קנין ממש אלא מדר"י מברייתא דפ' כ"ש דלא מיתוקמא אלא בדר"י כדאיתא בגמ' שם וע"ש בתוס' ואיך פליג שמואל על תנאי דהך ברייתא ועוד לשמואל אמאי נכרי שהלוה לישראל ע"ח עובר כיון דלגוביינא נקטיה ע"ש ואפי' למ"ש הג"א כשמעתין דשמואל ליתיה אלא בשעת הלואה ע"ש מ"מ ק' דהלוה על חמצו קתני משמע בשעת הלואה כמ"ש התוס' לעיל ולשי' רש"י דלר"י דקני משכון חייב באונסין י"ל דאפי' שמואל א"ל דר"י ונ"מ לחייב באונסין דמטעם לגוביינא וביינא דקאמר שמואל ל"מ באונסין כמ"ש מהטור דלא כה"ה ברפ"י מה' שכירות כמ"ש הלח"מ שם ע"ש וענינא דחמץ י"ל דתלי באונסין וא"ש הכל והתוס' לא ק"ל אלא לשי' דהוי ש"ש ומ"מ איכא למידק כיון דשמואל ל"ל דרב יוסף בע"כ לאוקומי פלוגתא דר"א ורע"ק בהא מילתא דלגוביינא נקטיה וסבר כרע"ק ולדידיה קרא דקני משכון לשלא בשעת הלואתו דדין שמואל ליתיה אלא בשעת הלואתו כמ"ש הג"א וא"כ נימא דברייתא דפסחים כר"א דל"ל דינא דשמואל

ועפי"ה פי' אחד מהישי' דברי ה"ה ברפ"י מה' שכירות דעמ"ש הר"מ א"ח באונסין כ' דלא קי"ל כשמואל וכו' דאין הכוונה דשמואל אפי' לאונסין כמ"ש הלח"מ אלא ר"ל דלשמואל ע"כ קרא דר"י לחייב אמנם כיון דלא קי"ל כשמואל א"כ אין הכרח דחייב באונסין ועפי"ד הג"א הנז' י"ל מה שהקשה מהרש"א בתוס' בד"ה לימא עמ"ש התוס' דבשוי טעמא דמודה ר"א משום לגוביינא ובדשוי א"ל דשמואל והקשה מהרש"א דהגמ' מתחילה פריך אי בדשוי מ"ט דר"א ובמסקנא ליתא דשמואל אפילו בדשוי ועפי"ה י"ל דלמסקנא נמי בדשוי איתיה לדשמואל מיהו ה"ד בשעת הלואה וכי מוקי בדשוי ובדר"י פליגי היינו שלא בשעת הלואה וס"ד דברייתא מיתוקמא שלא בשעת הלואה ופריך הא ר"י לא המשכון קתני וכ"נ קצת דבפשטא דשמעתא יכול לפ' כך ממ"ש התוס' לעיל בד"ה דברי הכל וז"ל ולמאי דמוקי לפירושם דסיפא דשטר כשלא בשעת הלואתו מיהו מדברי התוס' בדבור שאח"ז שכ' דלמ' למי' כ"ע א"ל דשמואל ע"ש נר' דליתא למ"ש

תוס' בד"ה נימא וכו' דאין סברא שיחלוק וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל נימא דפליג את"ק ע"ש י"ל דבודאי ל"פ ר"א ורע"ק אלא בדלא שוי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומה שהק' דכמו דפריך דהוכרחו לאוכוחי משום דאין סברא וכו' היינו לספרים דל"ג אי בדשוי מ"ט דר"א ומה שפירש בכונתם אינו במשמעות דבריהם

בא"ד וא"כ אמאי ישבע לר"א וכו' עכ"ל ק"ק נימא ישבע שאינה ברשותי דחיישינן שמא עיניו נתן בה כדאיתא בפ"ק ולרע"ק לא ישבע שאינה ברשותו דכיון דמפסיד כל החוב אפי' היתר על המשכון בודאי אינה ברשותו וכן בסיפא דבריית' כדלא שוי מיירי ומפסיד דהשבועה היא שלא פשע דלא ניחא להו דנקט אבד משום רע"ק

בא"ד ועוד דלפי האמת וכו' היינו לשיטתם דלבר כ' דדוחק הוא לומר דטעמא דשוי משום דשמואל אלא משום דר"י או דרב יוסף

בד"ה לא דכ"ע וכו' איך יחלוק רע"ק וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דהתוס' כאן קאמרי בדשוי וכיון דשוה והוא פי' שלא יפסד ע"כ דשלא יפסיד אפי' מה שכנגד המשכון קאמרי א"נ בפי' בהדיא שלא יפסיד אפי' כנגד המשכון ולכך לא ק"ל אלא מאי טעמא דרע"ק וכל לשו' התוס' שם בדלא שוי קאמרי ובפי' שלא יפסיד לבד דהכוונה שלא יפסיד היתר על המשכון ולכך לא ק"ל אלא מ"ט דר"א

ע"ב בד"ה אימור וכו' ולפירושו הא דאמר בפ"ק דפסחים וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דגם לשיטתם צ"ל דגבי פקדון דוקא שקבל אונסין שהרי גם לשי' דש"ש הוא דהוי קשיא מההיא דפסחים וצ"ל ובעי' נמי קנין כמ"ש בסוף הדיבור וא"כ גבי פקדון דלא שייכא דר"י ע"כ לאוקמא באונסין ונ"ל דהשתא לא הוק"ל מההיא דפסחים אלא מדמייתי עלה הא דר"י ולא מייתי הא דשמואל למי' דטעמא דעובר משום הא דשמואל וזה לא קשיא אלא לשי' רש"י אבל לשי' דתרווייהו דשמואל ודר"י לא הוו אלא ש"ש לא קי"ל די"ל חדא מנייהו נקט אבל בסה"ד הוק"ל הכחשה אמאי אינו עובר לרבנן והא ודאי קשיא גם לשי'

בא"ד וי"ל כיון דעכשיו שנוטל וכו' עכ"ל לפ"ד הש"ך שהבאתי לעיל דשלא בשעת הלואתו הוי ש"ש משום תפיס ליה אאגריה א"ש דבריהם בפשי' דהכא שלא בשעת הלואה והוצרכו להנאה דקדושין לפום הבע"א לעיל דל"ל טעמ' דתפיס אאגריה ודלא כמהרש"א מיהו לפ"ז קשיא כמ"ש התוס' ולפ"ז הא דאמרי' קדשה במשכון מקודשת היינו שלא בשעת הלואה דלפ"ד הש"ך אפי' דמקודשת בשעת הלואתו מ"מ לא הוי ש"ש וצ"ל דלפום האי וי"ל אזדא לה מ"ש קודם ולפ"ז וכו' ובלא"ה לפי תי' דחליפין ליתא למ"ש קודם ולפ"ז וכו'

דף פ"ג ע"א פירש"י בד"ה עד וכו' ודברי' אין בהם מחוסרי אמנה וכו' עכ"ל נקט פשטא דמילתא דכן משמע ליה להגמ' לעיל דע"ט ע"א אבל הגמ' לעיל דחי לה ע"ש

דף פ"ו ע"א בד"ה וכו' אבינא סימנא דרבינ' וכו' עכ"ל משמע דרבינא גופיה אין שמו אבינא ועל ד"ז נחלקו הרשב"א במשמרת הבית והרא"ה כב"ה בה' טרפיות בענין בשר החופה את רוב הכרס ע"ש

דף פ"ז ע"ב גמ' דילמא כל קמה קאמר וכו' : ק"ק אפי' כל קמה קאמר מ"מ כרם למ"ל נילף מכל קמא וע"כ לב' כתובין הבאין כאחד כמ"ש התוס' וא"כ אכתי תקשה שאר מינין מנ"ל וי"ל דאה"נ דהומ"ל הכי אלא דפריך מג"ש דקמה קמה דאתיא אפי' למ"ד ב' כתובים הבאין כאחד מלמדין

דף פ"ח ע"א בד"ה תבואת וכו' ליכא מאן ץ דפליג דבתבואת ע"ה דמאי וכו' עכ"ל קשה דלמאן דל"ל רוב ע"ה מעשרין אלא דהוו פלגא ופלגא הוי ספק וספיקא דאורייתא לחומרא והוי מן החיוב מספק על הפטור ומאי ראיה מייתו ומזה נר' להוכיח דהתוס' ס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן וא"כ תרוויהו דרבנן הן ועיין להפר"ח בי"ד סי' ק"י בפרט הלז ע"ש

בא"ד וצ"ע וכו' ומ"מ דרשי' דגנך וכו' עכ"ל הא דלא כ' משום דלוקח פטור משום דנחתי לאקשויי