משמרות כהונה חלק ב פא

אבל אי הלכתא כהלל לא כ"ע בפלוגתייהו דהני אמוראי מידי דס"ל דהלל אוסר אפילו יש לו ממש ול"ד בעד שיבא בני וכמו שכן הוא לדעת הר"מ והרי"ף כמ"ש מרן בב"י סי' קס"ב ע"ש והא דלא פליג הלל במתני' לעיל דפוסק על הגדיש י"ל דכיון דדרך מכירה הוא שרי ודוקא בהלוואה הוא דאוסר ובדרך מכירה לא פליגי הני אמוראי דלכ"מ י"ל דאפילו יש לו סאה א' לווה כמה כורין דכיון דדרך זביני הוא לא החמירו רבנן לכ"ע ולא אפליגו אמוראי אלא בהלוואה לדעת רבנן

ע"ב במשנה וכל דבר שאבד וכו' כ' הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל דבדבר האבד אפילו לא התחילו וכ"נ מפירש"י שבבבא שאח"ז פי' בהתחילו משמע דבבבא זו דדבר האבד אפי' לא התחילו וק' דלקמן דע"ח ע"א אמרי' בגמ' כמה שוכר עליהן עד כדי שכרן ומפירש"י שם נר' דדוקא כדי שכרן ולא כפי' הראשונים דבכפל מכדי שכרן קאמר ע"ש והשתא בלא התחילו מאי שוכר עליהן דקתני וצ"ל דמאי דלא פירש"י אבבא זו בהתחילו משום דאיכא גוונא אפי' בלא התחילו כגון שבאת חבילה לידו כדאיתא בגמרא שם ומברייתא דפלוגתא דר' דוסא ורבנן דלקמן נר' דבדבר האבד דוקא בהתחילו ע"ש בפירש"י

דף ע"ז ע"א גמ' באכלושי דמחוזא וכו' משמע דוקא משום דחלשי הא אי לא מפסדי ולא מרויחין נותן כפועל בטל וכ"מ מהג"ג ממ"ש גבי מלמד וכ"נ מתשו' הרשב"א ח"א סי' תרמ"ה ע"ש וצריך טעם למה ועיין בדברי מור"ם בהגה סימן של"ה דקשיא דיוקא אדיוקא ע"ש

עוד בגמ' מהו דתימה וכו' עפירש"י ומ"ש מהרש"א דמ"ל בהוזל כמו בר' דוסא ע"ש י"ל דכיון דבריית' קתני היה שוה שש וכו' הרי בהוקר מיירי לכך מוקי לה בהוקר ולקמן גבי ר"ד משום דלא מיתוקמא בהוקרו דחיק לאוקמה בהוזלו

בפירש"י בד"ה מ"ד וכו' משום דתפיס וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהא דלא קאמר קמ"ל דטעמא משום דידו על התחתונה משום דא"כ לא הוה צריך למתני סלע נותן סלע ע"ש והא דלא קאמר הגמ' גבי סלע נותן סלע דקמ"ל משום דידו על התחתונה משום דא"כ לא הוה צריך למתני רישא ולכך קאמר קמ"ל משום דאמרי ליה וכו' אבל כי תנא רישא וסיפא מייתורא ידעי' דקמ"ל דטעמא משום דידו על התחתונה משום דמחדא ידעינן אידך דתרווייהו תרי הקמ"ל חד סברא אית להו

בגמ' והאמ"ר פועל יכול לחזור בו וכו' וע"כ לענין ידו על העליונה קאמר דאי לחזרה לכדקאמר מאי קמ"ל וכמ"ש התוס' לעיל דף יו"ד ע"א ע"ש וק' דא"כ בגמ' במס' קמא דקי"ו גבי שיירה דמייתי מדרב אמאי הוצרך לאתויי דרב הא כ"ע מודו בחזרה דהתם חזר בפי' שאמר אני אציל לעצמי ובשלמא בההיא דלעיל פ"ק הוצרך לאתויי דרב דלא אמרי' מציאתו לעצמו אלא אי ידו על העליונה משום שלא חזר בפי' כמ"ש התוס' שם אבל ההיא דקמא קשיא גם מ"ש התוס' לעיל שם שנתייקרו אחר שחזרו דמשמע דאי חזרו אחר שנתייקרו ידם על התחתונה ק' דמדאמרי' מרי' בשמעתין ל"צ שנתייקרו ואימרו פועלים וכו' לא משמע כן גם מדברי התוספות לעיל במתני' דריש פרקין לא משמע כן ועיין בס' בעי חיי חי"ד סי' רי"ט ובגופא דשמעתין איכא למידק אמאי פריך דרב אדרב תק"ל מימרא דרב גופיה דאמר פועל יכול לחזור בו משמע אבל קבלן לא דכל היכא דתני פועל דוקא שכיר יום כמ"ש התוספות בר"פ ועוד דאי אפי' קבלן הי"ל לאשמועי' טפי בקבלן והשתא רב לא אתי לא כרבנן ולא כר' דוסא לפום מאי דס"ד השתא דר"ד לא שני ליה בין שכירות לקבלנות וי"ל דס"ל לרב בחדא כרבנן כר' דוסא אבל מדאמר הלכה כרבי דוסא משמע בכולה מילתא כר"ד ולהכי פריך דרב אדרב

ע"ב גמ' מני אילימא רבנן וכו' אין להקשות לפמ"ש מהרש"א לעיל דע"ו ע"א דכי הוזלו וחזרו פועליה לא מסתברא שיתן להם סלע וחצי אפילו אמרי' ידם על העליונה ע"ש מאי פריך נוקמא בכה"ג דהוזלו וכיון דאניסי יתן להם סלע וחצי די"ל דמסתברא ליה להגמ' דאפי' אניסי לא יטלו יותר ממה שעשו לפי מה שקצבו עם בעה"ב דהסברא עצמה שכ' מהרש"א שייכא ליה באניסי

דף ע"ח ע"א תוס' בד"ה הוחמה וכו' ורב אלפס וכו' ויש לדחוק וכו' עכ"ל איכא למידק לדעת התוס' דלמ"ד חייב בעי' שבא האונס מכח הפשיעה ולמ"ד פטור בהבלא דאגמא מודה דחייב והבלא דאגמא אונס ע"י פשיעה הוא ובמאי פליגי וי"ל דלשי' התוס' הבלא דאגמא כולה פשיעה ולאו אונס מחמת הפשיעה ודברי התוס' בדבור שאח"ז הם לשי' רב אלפס מיהו ק' לפ"ז תקשה קושית הוא"ת שבדבור שאח"ז לדעת התוס' ולא יתורץ בתי' שהרי הבלה דאגמא כולה פשיעה וי"ל

בד"ה ריב"ח וכו' והא דנקט בסיפא וכו' וא"ת וכו' כ' מהרש"א דהו"מ קושית הוא"ת לרבה ע"ש ונ"ל דלא הוק"ל לאביי אלא משום דס"ל דמתה כדרכה חייב והוק"ל דמדקתני הוחמה משמע דמתה כדרכה פטור ותי' דאתא לאשמועי' דהוחמה חייב וחזרו והקשו דד"ז דהוחמה שמעי' ליה מרישא וא"כ ע"כ דמדנקט הוחמה למידק אתא הא מתה כדרכה פטור אבל לרבה דס"ל דמתה כדרכה פטור שפיר נקט הוחמה למידק דין דמתה כדרכה ואע"ג דשמעי' מרישא לא איכפת לן ודוקא לאביי הוא דהוק"ל

ע"ב גמ' בשלמא לרב וכו' אלא לשמואל וכו' נר' דשמואל קשיא בתרתי חדא דקשיא ת"ק דברייתא אמתני' דע"כ מתני' דלא כרשב"א מדקתני כשיטתנו וכו' וכדפריך באבע"א אברייתא ועוד דת"ק לא מפליג בין דרך הלוכה לאין בדרך הלוכה והוא רבים נגד יחיד ושמואל מפליג ומשני אהא דאמרי כרשב"א ומתני' כת"ק ואיהו מפליג כדמפליג רב אבל רשב"א לא מפליג אלא בין דרך הלוכה לשלא בדרך הלוכה

דף ע"ט ע"א תוס' בד"ה אלא וכו' דמשמע אם נתן כל שכרו לא יטול כלל וכו' עכ"ל ומיירי באכלושי דמחוזא דאל"ה מחזור היתר על פועל בטל או במשך

ע"ב בד"ה אי אתה וכו' וי"ל כיון שנתן לו כל שכרו וכו' עכ"ל ודוקא בספינה זו ויין זה אבל בספינה זו ויין סתם לא וכדפריך אם נתן אמאי לא יטול וכן בספינה סתם ויין זה כדמוכח מדברי התוס' בד"ה אלא ועיין להמח"א בהלכות שכירות סימן ג' עיין שם

ע"ב תוס' בד"ה השתא כו' בין דקה בין גסה ולמאי אצט' וכו' עכ"ל וא"ל מאי קאמר ש"מ בינייתא וכו' נימא דבסיפא גסה ומעוברת קתני דאית בה תרתי וי"ל אי לאו דהעיבור