משמרות כהונה חלק ב פ

במרא פחת לחוד משום דהפחת גדול דאפי' נשברה לא משלם משא"כ פחת דהכא

בפירש"י בד"ה דהבא וכו' דלא עבידי אינשי דמפקדי וכו' עכ"ל נר' דס"ל דדהבא פריכא אית ביה משקל ולכך צ"ל דלא עבידי דמפקדי מיהו ממ"ש רש"י עשיר וכו' נר' כמ"ש מהרש"ל דלא נקטי' דהבא מיניה ובדבר מסויים איירי אפי' נקטי' מיניה ולכך הוצרך בגמ' לו' דילמא יהיב סימנא וכן התוס' שכ' ואי חיישי' דילמא מודה ליה א"כ דהבא פריכ' וכו' ולא דחו מדבר מסויים גופיה א"כ בלא סימנא נמי י"ל דדבר המסויים כיון דנקטי' מיניה אין אנו נותנין לו בלא סימנא אבל דהבא פריכא כיון דבידו הוא יתננו לו ומ"ש אח"ז למה יאמינו לו היינו ר"ל דאפי' נתנו לו הוא אנן לא מהימנינן להו וחוזרין ונוטלין ממנו כיון דלא יהיב סימנא

תוס' בד"ה אתא וכו' כיון דאמיד אמאי לא נטעון ליתמי וכו' עכ"ל אההיא דהכותב מקשי' אבל בשמעתין י"ל בלא אמיד ועוד דלאו יתמי דידיה כי היכי דנטעון להו אבל מ"מ קשיא קושיא ב' ועיין למהרש"א שם בהכותב

ע"ב בד"ה אין וכו' דמתני' דהכא ברבית דאורי' וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א דנוקמה אההיא דבכורות בדלא קצץ וכו' ע"ש ל"ק דקציצה לא מהניא אלא לענין רבית אבל לענין דיצאה מרשותו תליא בשומא וכיון דשמעי' ממשנתנו דיצאה מרשות נותן ע"י שומא גם בההיא דבכורות יצאה מרשו' נותן ולא אמרי' כיון דאי לא משבח וכו' שקיל לבהמ' וולדו' ואע"ג שכ' התוס' אע"פ שנותן לו מהם קצבה וכו' מ"מ ס"ל להגמ' דקושטא הוא דאי לא יהיב ליה דמי שקיל לבהמה וולדות אע"פ שנותן לו מהם קצבה

בד"ה תשיך וכו' כיון דמצוה לחסרם וכו' עכ"ל משמע דוקא משום דאיכא מצוה ודלא כהט"ז בי"ד סי' קי"ז שכ' דבדבר שהתירה תורה בהדיא אין כח ביד חכמים לאוסרו ע"ש ולשי' רש"י צ"ל כהט"ז

דף ע"א ע"א גמ' ורמינהי אין הגר נקנה בע"ע וכו' ועיין בש"מ במ"ש ליישב המכילתא דהכא מיירי שאין אמו מישראל ע"ש ולכאורה לפ"ד מאי פריך הגמ' נוקמה להא דמכיר' באמו מישראל דנקנה בע"ע וכיון דמקני קני וי"ל דא"כ הו"ל לקרא למכתב נמי אין אמו מישראל ולומר ולא לגר שאמו מישראל אלא אפי' אין אמו מישראל ואח"ך לכתוב גר תושב אלא ע"כ גר דכתיב כולל אפי' אין אמו מישראל ועיין בס' קדושת יו"ט סי' ס"ב

ע"ב פירש"י בד"ה מתרומה גמרינן לה בקדושין עכ"ל ע"ש בגמ' דהילפותא היא מגירושין וקדשים ואייתר קרא דתרומה לבני ברית ע"ש וצ"ל דהכוונה דשליחות דעלמא הוה גמרי' מתרומה אי לאו פירכא דשכן במחשבה ולא אמרי' לא גמרי' מתרומה אלא היכא דשייכא פירכא א"כ הכא דילפי' אין שליחות דלא שייכא הפירכא ילפינן שפיר:

תוס' בד"ה בשלמא וכו' נמצא דישראל לא ב' זכה בקבלתו וכו' נראה כנותן לו ריבית וכו' עכ"ל מדכ' בלשון נראה בנותן וכו' משמע דכה"ג דאמ"ל והיפטר זכה ישראל בקבלתו ודוקא כי לא אמר והיפטר הוא דכ' דישראל ב' לא זכה בקבלתו ונ"מ לענין חזרה ודלא כמ"ש מהר"ם אלשיך סי' א' וכ"כ המח"א ה' שלוחין סי' כ"ב ע"ש

דף ע"ב תוס' בד"ה שטר וכו' דא"כ בסמוך דקאמר ר"י וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם דאי כתב סתם וכלל הרבית קושטא הוא דגזרי' כדגזר ר"י בסמוך והיינו לענין משעבדי אבל היכא דחייב מודה או יש עדים אחרים גבי ולא קנסי' בכלל הרבית כלל לרבנן כדמוכח מההיא דהמניח וכ"כ מהריק"ו שורש י"ז ע"ש

בא"ד דהכא איירי בריבית דרבנן וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל פי' ריב"ם ול"ק מה שהק' עליו מתוספת' די"ל דהתוס' איירי בדאורייתא כן שמעתי מיהו קשה בדברי התוס' הללו דא"כ נימא דרבנן מודו במוקדמין דאיכא איסורא דאורייתא ובדרבנן הוא דלא קנסי' ובמ"א כתבתי בדברי התוס' הללו

בא"ד ותימא דאמאי אין העדים פסולין וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"מ בפ' עשירי מה' עדות דלא מיפסלי אלא בעברו עבירה שיש בה מלקות ע"ש ניחא קושיתם דהעדים לא עבדי מעשה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ולא מיפסלי וכ"כ הריב"ש סי' שי"א והובא בב"י סי' ל"ד דרשע דלאו שאב"מ לא מפסיל לדעת הר"מ וכן הוכיח מהרימ"ט ח"א סי' מ"ג מדברי הר"מ בפי' המשנה ומדברי הנ"י בפ' ז"ב ע"ש דלא כהכנה"ג שם בסי' ל"ד ע"ש ואע"ג דמ"מ מפסלי מדרבנן דלא גרע מעבירה דרבנן וכמ"ש מהרימ"ט שם מ"מ י"ל דמדרבנן לא מפסלי אלא היכא דמרויחין וכמ"ש התוס' בתי' א' ועיין במהרימ"ט שם בזה ומדלא תי' התוס' כן נר' דס"ל דאפי' רשע דלאו בר מלקות מפסיל דלא כס' הר"מ ואי קשיא במה שתי' דלא תשימון לא משמע להו לאינשי אעדים דמ"מ ליפסלו דעברי אלפני עור וי"ל דמיירי דהיה מלוה לו אפי' בלא עדים וכמ"ש התוס' בסוף פרקין ע"ש והב"ח בסי' ל"ד כ' משום רלא לקי אלפני עור ע"ש וליתא דהתוס' ע"כ דס"ל דאפי' לא לקי מפסיל ואפילו למ"ש הכנה"ג בדעת הר"מ דלאו שאב"מ מפסלי דלא כהריב"ש מ"מ לפ"ד גם אלפני עור מפסלי דלאו שבכללות ולאו שאב"מ חד סברא אית להו וכמ"ש הכנה"ג שם ע"ש

דף ע"ג ע"ב גמ' א"ל והא זרעא לאו דידהו עפירש"י וק' מ"ש מהנהו אנווכרי דפ' לולב הגזול דכי גזו להו אנהו קנינהו ביאוש וש"ר וכבר עמד בזה הכ"ת שם ע"ש מה שתי' ועיין להסמ"ע סי' שס"א

דף ע"ד ע"א והא מחוסר מכמה וכו' מ"ש מהרש"א מדלא הקשו התוס' אלא לשמואל למ"ל מכמה ולא הקשו אמשנה וכו' ע"ש י"ל במשנה כשינויא דגמ' ראוי לעביט גם מ"ש דחמה בי"ש היא ע"ש מדפ' רש"י רוח שאינה מצויה משמע דבחמה אפי' מצויה סגי ובמצויה מקרי בידי אדם

דף ע"ה ע"א גמ' דאתי למסרך וכו' שחומר לבם השכר שרואין אביהם אין מלוה אותם אלא ברבית גם הם אין מלוים לאביהם כשיצטרך אלא ברבית ואתי למסרך שמלוים גם לאחרים ברבית אבל אין לפ' דכשרואין אביהם משתכר ברבית גם הם חומדין השכר שהרי לעיל דע"א גבי כדי חייו שרי פירש"י טעם הגזירה משום דאתי למסרך ולא אסרי רבנן אלא להלוות לנכרי ולא אסרו ללוות מהן. ועיין להת"ח כאן שדבריו תמוהים מפירש"י הלז ועיין להט"ז סי' ק"ס דין ח' ועמ"ש במקובצת בשמעתין

תוס' בד"ה ולית וכו' ונר' דהשתא וכו' עכ"ל