משמרות כהונה חלק ב עט

דקאמר הגמ' היינו דמתני' בחצר דלא קיימא לאגרא נמי איירי לפום האי תי' דהתוס' דאל"ה ק' אמאי לא אשמועי' מתני' אפילו חצר דל"ק לאגרא אבל מלא ישכור בפחות מוכחי שפיר דמשמע בחצר דקיימא לאגרא כדכתבו בתי' הב' ובחצר דקיימא לאגרא לית בה משום ושאיה וכו' דהא הוא בעי לאגורה לאחריני ובתי' הב' משמע להו רישא בחצר דקיימא לאגרא דומיא דסיפא דלא ישכור בפחות וה"ה דהו"מ לאוכוחי מרישא לפום דהוה אמינא ה"מ בחצר דקיימא לאגרא דקאמר הגמ' אלא דניחא להו לאוכוחי מסיפא גם למסקנא

דף ס"ה ע"ב גמ' פעמים ששניהם מותרין וכו' הנה כל החלוקות מפ"ל הגמ' בדאמר בפי' כל חד כדיניה אבל אם מכר לו בסתמא ופרע לו מקצת דמים לא נתבאר דינו כאן אבל הוא מבואר לקמן דע"ז ע"ב דאי עייל ונפיק אזוזי ל"ק עד שיתן כל הדמים ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה מעכשיו וזוזי הוו הלואה ע"ש וצ"ל דמאי דאמרינן ב' מותרין בדאמר ליה קני כשיעור זוזך בעי לפ' לה אפי' בלא עייל ונפיק אזוזי ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור בעי לפרש לה אפי' בעייל ונפיק אזוזי

תוס' בד"ה לא וכו' וא"ת אמאי אסרי' וכו' עכ"ל קושיתם היא למ"ד משלשין דהשתא ע"כ מתניתין דלא כר"י אלא כת"ק דצד אחד ברבית אסור ומק' שפיר רישא אסיפא אבל לרב ענן דמפ"ל לרישא במוכר אוכל פירות י"ל דמתני' כר"י דצד אחד ברבית מותר וא"ש לפ"ז מה שתי' למאן דמוקי במעכשיו ניחא דלכאורה ק' דלדידיה נמי תקשה הא לא הוכרח לאוקומה במעכשיו אלא משום אסמכתא והא בלא"ה צריך לאוקמה הכי מכח קושיתם אלא די"ל דההוא דאוקמה במעכשיו מכח קושי' אסמכתא ס"ל כרב ענן מיהו הגמ' קאמר ולא פליגי וכו'

דף ס"ו ע"א בד"ה פטומי וכו' אבל אם בתחי' הדברים וכו' עכ"ל גם הרא"ש כאן כ"כ ועיין להרא"ש בפ' הספינה דע"ז ע"א גבי ע"מ שתכתבו לו את השטר שנר' מדבריו אפי' בתחי' הדברים אמרי' פטומי מילי דמלשונו שם משמע אפי' במוכר ולוקח כן הוא ודבריו סתראי למ"ש כאן ועיין להתוס' ר"פ הכותב בד"ה כדרב דנר' קצת שחולקין אמ"ש כאן ובמ"א כתבתי בזה

בד"ה ומניומי וכו' אבל הכא ע"ד כן מלוה מעותיו וכו' עכ"ל וניחא גם קושיא א' דמניומי אהדריה גם אשעת מעות אבל מ"מ טעמא דר"נ אכתי לא ניחא מ"ש מאסמכתא דרבה בר אבוה וזהו שכ' אבל לר"נ וכו' ועיין להתוס' בבתר' ובמהרש"א שם ע"ש

בא"ד וא"ת דבפ"ד נדרים וכו' עכ"ל בקושיתם א' דימו ההיא דנדרים לשעת מ"מ הפך מ"ש כאן ונר' דתחילה ס"ד דטעמא דשעת מ"מ משום שהוא שעת ההתפסה וכמו כן ההיא דנדרים אבל אחר שכ' דטעמא בשעת מ"מ משום שעשה לו טובה א"כ ההיא דנדרים דמי לאחר מ"מ שלא עשה לו טובה ולפ"ז לפיר"ת שכ' אח"כ מתורץ גם האי וא"ת דכיון דעיקר הטעם משום התפסה י"ל דדמי ההיא דנדרים לשעת מ"מ כדס"ד מעיקרא דלא כמהרש"א

ע"ב בד"ה ואי וכו' והכא מאי אסמכתא וכו' עכ"ל דהכא לא גזים ובידו למכור מנכסיו ודוקא בחמרא דלקמן דע"ג קרי ליה אין בידו משום דאמ"ל לקנות כשער הזול כמ"ש התוס' שם ע"ש

בד"ה התם וכו' כי היכי דליקו בהימנותיה וכו' עכ"ל ולר"נ דס"ל לקושטא דמילתא דמחילה בטעות לא הוי מחילה ע"כ דמשני לההיא דאילונית דניחא לה דתיפוק עלה שמה דאישות ס"ל וס"ל דדמי אילונית למוכר פירות דקל דחד סברא אית להו לתרוייהו דבהא ניחא ליה ובהא ניחא ליה אבל לרבא דהבין בדר"נ דמחילה בטעות הויא מחילה ולאו משום דניחא ליה דליקו בהימנותיה ע"כ דל"ל האי סברא דניחא ליה וא"כ באילונית נמי ל"ל סברא דניחא לה שמה דאישות ולכך מחוי ליה ר"נ אילונית לשיטתיה דרבא

דף ס"ז ע"א לא כתובה ולא פירות רש"י כלל בולא כתובה נדוניא וא"כ מכתוב' מוכח דהוי מחילה ובסמוך פי' דמפירות מוכח לה ונר' דעיקר הוכחת הגמ' מפירות דלא ידעי' דנדוניא בכלל כתובה אלא אחר דקתני פירות ושמעי' דמחילה בטעות הויא מחיל' ובולא בלאות פירש"י נדוניא הקיימין ומשמע דאכולהו קאי גם השנייה והוא הפך הגמ' שהביאו התוס' דבנכסי צ"ב אית לה והתוס' לא נרגשו עליו מזה ונר' דס"ל אפי' נדוניא אם לא שמאתן עליו בכתובה דין נ"מ אית להו ולכך בולא כתובה פירש"י ושמאתן וכן איתא סברא הלזו באה"ע סי' פ"ה ע"ש ומשום דלשון בלאות נופל על הנדוניא ולכך פי' נדוניא ולעולם דין צ"ב ז"ל כיון דלא שמאתן ונכסי צ"ב באילונית וממאנת נכלל בולא כתובה ובשניה כתובה ממש ולא צ"ב בכלל

וכן אמר רבא וכו' אע"ג דרבא לעיל הוכיח מאונאה דמחיל' בטעות לא הויא מחילה י"ל דבתר דהשיב לו ר"נ מאילונית הודה דע"כ טעמא דאונאה משום דלא ידע דמחיל ולכך קאמר הכא דאינה יוצאה

פירש"י בד"ה הכא וכו' ופליגא וכו' עכ"ל והא דפירש"י לעיל גבי הדרא ארעא והדרי פירי דהיינו פירי דאחר ג"ש דוקא היינו לס"ד דגמ' לעיל דטעמא דר"נ משום מחילה בטעות אבל משום רבית ס"ל דהוי א"ר ולא הוי מחילה בטעות אלא בפרי דאחר ג' וכמ"ש הטור בח"מ סי' ר"ז ע"ש בב"י אבל למאי דמסיק התם הלואה וה"ל דהוי ר"ק הדרי פירי בין דתוך ג"ש בין דלאחר ג"ש ושפיר פירש"י דפליגא

תוס' בד"ה פירי וכו' דטעמא דרבינא משום דהוי מחילה וכו' עכ"ל ולשי' רש"י לעיל דר"נ ס"ל מחילה בטעות הוי מחילה צ"ל דרבינא פליג עליה וע"ל דלא הוי מחילה ועיין להתוס' לעיל בד"ה התם

ע"ב גמ' ולמ"ד אפי' לא אגבינהו וכו' עיין להמח"א ה' קנין חצר שהוכיח מכאן דכליו קונין אפי' אין להם תוך ונעלם ממנו דברי התוספות ספ"ק דסוכה שכ' דבודיא שמקבלת תמרים יש לה גדנפא זה שמעתי ועיין עוד שם סי' יו"ד שהוכיח מכאן דלמ"ד אין קונין כליו ברשות מוכר אפי' הכניסם ברשות ע"ש ועיין להתוס' לעיל דס"ד ע"א בד"ה גט

תוס' בד"ה והילכתא וכו' והוי פטומי מילי וכו' עכ"ל מדבריהם משמע דהשתא ס"ד דאיירי בתחילת המבר ואפ"ה כ' דהוו פטומי מילי וזה סותר למ"ש לעיל דס"ו בד"ה פטומי ונר' דכוונתם כאן דלכאורה יש להוכיח מכאן דאפי' בתחי' המכר אמרינן פטומי דע"כ הטעם כאן משום פטומי ועמ"ש מהרמ"ש בסוף דבריהם

דף ע' ע"א בד"ה דקא וכו' משמע וכו' עכ"ל הא דסגי ליה לעיל