משמרות כהונה חלק ב ז

ראשונה לפירש"י וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל בפרק י"ט מה' מכירה דאף דנתן מעות וקנה קנין אחר בעינן דייש אמצרי אמנם לפי הטעם שכ' התוס' והרא"ש במציעא דכן דרך שמעכב המעות עד דדייש ע"ש נר' דאי נתן מעות לא בעינן דדייש ועיין להסמ"ע סי' רכ"ו ועיין ביש"ש מ"ש על הסמ"ע ועיין בהג"א בשמעתין דהביאו דברי ר"י שכ' בעינן דייש כל שלא נתן מעות משמע דאי נתן לא בעי דייש ואח"כ פ' דאי נתן והחזיק והם תרתי דסתרן דפשטא דמילתא מ"ש והחזיק היינו דייש ונר' דט"ס יש וכצ"ל ודוקא שלא באחריות לא מהני דייש כל שלא נתן ומכוון עם דברי התוס' בשמעתין ועיין לה' חיים שאל ח"א סי' ס"ה וכו' עש"ב

עו"ש מספק"ל אי כיורשין וכו' הר"מ בפרק י' מה' נחלות כ' דינא דחלקו קרקע ואח"כ כ' ואפי' חלקו כספים נר' דכספים עדיף מקרקע וס"ל כדברי בעל המאור ז"ל ועיין במלחמות ועיין להרי"ף ז"ל בבתרא דמפ' מספק"ל אי כיורשין וגם מספק"ל אי כלוקח באחריות או שלא באחריות ע"ש והתוס' בבכורו' דף מ"ח ע"א הביאו בשם ר"ח עש"ב ומדבריהם יש להוכיח דאפילו בס"ס אין מוציאין מיד המוחזק דלא כמהריב"ל סי' שהרי הכא איכא ס"ס שמא כיורשין הוו ואת"ל כלקוחות שמא כלקוחות באחריות ואפ"ה מפסיד פלגא. ובמה שהק' התוס' אמאי ל"ק מספק"ל אי כלוקח באחריות או שלא באחריות יש מקשים דבגמ' ברפ"ג דגיטין איתא דר' אסי כולן אין פוסלין חוץ מאחרון הרי דס"ל יש ברירה וא"כ ע"כ דמספק"ל אי כיורשין דהא כי אמרי' יש ברירה הוו כיורשין ול"ק דכבר כתבו התוס' שם ובכ"מ דהיכא דמברר בפי' יש ברירה טפי והתם מברר בפי' לאיזו שירצה מיהו רש"י ז"ל שם בדברי רב אסי כ' יש ברירה לחומרא נראה דק"ל מהא דאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ומתרץ דמספק"ל וא"כ לק"מ קושיית התוס' דהכא לפירש"י ונ"ל דס"ל דהכא לא תליא בברירה דאפי' קי"ל בעלמא יש ברירה והוו יורשין הכא שאני לענין טריפת ב"ח דהו"ל כאלו התנו בפי' כיון דב"ח יכול לטרוף מזה כמו מזה כמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה פשיטא וכן אי כלקוחות באחריות הו"ל כאלו התנו דמי שיטרוף ממנו הבע"ח יכול לסלקו חבירו במעות. ובמ"ש התוס' דהכא ל"ש המע"ה כבר ביארנו דבריהם בבכורות דף מ"ח ע"ש

דף י' ע"א גמ' מאי שייר דהאי שייר עיין בשי' שלא נודע שמה בקידושין דף ט"ו ע"ב ע"ש ועיין לה' יד מלאכי ז"ל

שם וליתני חומר בשור מבבור דשור חייב בו פיסולי המוקדשין וכו' ה"ה דהומ"ל חומר באש מבבור בהא מילתא דלא כתיב מיעוטא רפיסולי המוקדשין אלא בבור וחדא מנייהו נקט ומ"מ לא הוו תרי שיורי דחדא מילתא חשיבי חומר בשור ואש מבור שוב הראוני להרשב"א ז"ל בס' ת"א סי' י"ג שנתקשה בזה ע"ש מה שתירץ מיהו קשה לפמ"ש התוס' בסוגיין דמיעוט' דשור ולא אדם לנכרי הקנוי לישראל והאי מיעוטא לא כתיב אלא בבור אבל שור ואש אה"נ דחייב בהן נכרי הקנוי לישראל ואם כן שייר האי מילתא ואמאי דחי לאוקמתא קמיית' דכר"י אתיא מכח קושי' מאי שייר דהאי שייר וי"ל

והנה התוס' לקמן דף נ"ג ע"ב כ' דרבא כר"י אבל ר"א ס"ל דשרי שאר הנאות בפיסולי המוקד' ולדידיה המת יהיה לו קרי ביה ולפי"ז חייב בבור שור פיסה"מ לר"א והוא תימה דבסוגי' ר"א גופיה שור פיסה"מ פטור בבור ואין לומר דלר"א נ"ל מדרשא אחרינא דהתוס' בשמעתין נקטו דרשא דוהמת יהיה לו וכמדומה שראיתי זה ימים קושיא זו בספרים. ועוד ק' מאי פריך ר"א ליתני חומר וכו' לפמ"ש התוספות שם דלמ"ד פודין ליכא למידרש והמת יהיה לו לפיסה"מ וא"כ לדידיה חייב ונוקמה לברייתא הלזו כמ"ד פודין וי"ל דלמ"ד פודין תק"ל והמת יהיה לו מאי דריש ביה וע"כ דס"ל כריה"ג דס"ל ק"ק ממון הדיוט דלדידיה בשור חייב בקדשים קלים דרעהו קרי ביה כדאמרי' בגמרא לקמן בפרקין ודריש לו המת יהיה לו לק"ק וא"כ אי ס"ל לתרץ דברייתא כמ"ד פודין אכתי ק' ליתני חומר בשור מבבור לענין ק"ק ובהכי ניחא לר"א דשרי שאר הנאות למ"ל והמת יהיה לו גם למ"ד אין פודין ועפי"ה ניחא דאצט' לק"ק ולרבנן דפליגי אריה"ג ס"ל כר"ש בן מנסיא דדריש לעיל לרעהו לחיובא דדוקא רעהו ח"נ אבל לגבוה נ"ש וא"כ והמת יהיה לו לקדשים ממש ורבנן דרשב"מ כריה"ג ודרשי והמת יהיה לו לק"ק באופן דלכ"ע דרשי לוהמת יהיה לו לפטור דבר אחד בבור מה שאין בשור ולפי"ז לרשב"ם י"ל דשמעי' נמי לפיטורא בבור פיסה"מ קודם פדייה דכולהו אין המיתה שלו והתוס' לקמן דנ"ג כ' קודם פדייה מרעהו נ"ל ולרשב"ם לא יתכן זה וא"כ י"ל דר"א בשמעתין פיסולי המוקדשין קודם פדייה קאמ' וה"ה דהומ"ל קדשים ממש אלא דנקט פיסה"מ לרבותא דבור דאפי' פיסה"מ פטור וניחא מה שהקשתי בראש אמי"ר ואין להקשו' דנוקמ' לברייתא דלא כרשב"ם דמ"מ ק' ליתני חומר לענין קדשים קלים וכדכתי' ואין להקשות עוד מאי פריך מאי שייר דהאי שייר נימא דס"ל לתנא דברייתא גם כריה"ג ונפקי ק"ק ופיסה"מ קודם פדייה תרווייהו מוהמת יהיה לו דשניהם אין המיתה שלו והשתא איכא תרי שיורי די"ל דחד שיורא חשיבי דתרווייהו שם קדשים גם לפמ"ש מהרש"א בר"פ הנזקין והבאתי דבריו לעיל דף ז' דמוהמת יהיה לו לא דרשי' אלא חד דרשא ניחא שפיר ולפי דבריו לריה"ג דיש לדרוש קרא לק"ק לא דרשי' פיסה"מ וחייב בור בפיסה"מ ועפי"ד י"ל מה שהק' התוס' בשמעתין אמאי אצט' שור ולא אדם ת"ל מוהמת יהיה לו די"ל דאי לאו שור הוה מוקמי' לוהמת יהיה לו לאדם ולא הוה ממעטי' פיסה"מ דודאי תן לי ממת ממש ולכך כתיב שור ולא אדם כי היכי דאייתר קרא דוהמת לפיסה"מ. והנה בעיקר קושיית התוספות תי' בש"מ דאי לאו שור הוה מוקמי' חמור לאדם ולא ממעטי' כלים והוה אמינא דאצט' למעוטי אדם כי היכי לגלויי על המת יהיה לו למימר שהמיתה שלו דלא תימא איפוך אנא כדפריך הגמ' לקמן דף נ"ג עש"ב ולא יתכן זה אלא לדעת רש"י אך לפי מה שפי' התוס' דליחכה נרו היינו דאין רגילות ולפ"ד גם בדש בנרו הכי מפרשי דאל"ה מנ"ל דרש"י לא יפרש ליחכה נרו היינו דאין רגילות וא"כ כיון דמפ' דדש בנרו היינו דאין רגילות שמעי' דשור חייב באין רגילות ובור פטור היינו בור ט' כמ"ש התוס' וא"כ ליכא למיפרך איפוך אנא דמסתברא פיטורא גבי בור משום דפטור אפי' באין רגילות והגמ' לקמן הו"מ לשנויי הכי וחד מנייהו נקט וא"כ ק' קושיית התוס' שפיר לפי שיטתם למ"ל שור ולא אדם

תוס' בד"ה ליחכה וכו' אע"פ שאין רגילות וכו' עכ"ל מק' דא"כ אכתי ק' ליתני חומר בשור מבבור לענין אין רגילות דלשיטת התוס' גם דש בנרו היינו אין רגילות כדכתי' בגמרא ומה תיקן באוקמתא דר"י ול"ק דדש בנרו בכלל שכן דרכו להזיק