משמרות כהונה חלק ב עח

הו"א שתות כאונאה דאונאה נמי עובר עליה אפילו בפחות משתות כמ"ש מהרש"א לעיל דנ"ב ע"ש

תוס' בד"ה אמרי וכו' דאין מזהירין מ"ה וכו' עכ"ל יל"ד א"כ מנ"ל למידרש מלא תגנובו ע"מ למיקט נימא דאתא לגניבה גופה למלקו' וי"ל דכבר ידעי' איסור' מרבית ואונאה מסתבר לאוקומי קרא לדבר חדש כמ"ש התוס' במכות די"ח ע"א בד"ה איסורא ע"ש

בד"ה לעבור וכו' וי"ל משום דלא לקי וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א דכי מוקמי' נמי אכובש ש"ש ניתק הוא דכתיב את העושק ע"ש ל"ק דלא מנתק תרי לאוי דסמיכי כמ"ש התוס' במכות ריש דט"ו ע"ש ומה שתי' דכיון דאין לשון העשה שוה ללאו לא הוי ניתוק ע"ש צ"ל לפ"ד דהגמ' דקאמר לעבור בב' לאוי הומ"ל דאתא למלקות מיהו ק' לפ"ד הא דאפקה בלשון גזילה כי היכי דללקי עליה והיכי ממעטי' גזל הגוי מדאפקה כמ"ש התוס' בסמוך

בא"ד הלא בישראל גופיה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דא"כ לכתוב לא תעשוק ולא לכתוב בלשון גזילה ולא אצט' רעך

ע"ב בד"ה רבא וכו' אלא ליישב הברייתא וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל שכ' דאע"ג דלר"י איהו פטור בניו חייבין אי לאו דרשות יורש כרשות לוקח ע"ש ועפי"ד ניחא דברי רש"י בקמא דף צ"ד ע"ב שכ' טעמא דרשות יורש דסוגיא דהתם אליבא דר"י דאמר בימי ר' נשנית משנה זו וע"ש בתוס' ברם ק' מאי פריך לקמן הא אבוהון חייב נימא דאבוהון פטור ודקתני בדידהו רבותא אשמועי' דאפילו אנהו פטורין ואשמועי' דרשות יורש כרשות לוקח וי"ל דס"ד דהא מילתא מסיפ' שמעי' לה דדוקא דבר המסויים משום כבוד אביהם ורישא לא אצט' אלא לדיוקא דהא אבוהון חייב ומשני דרישא לא תני לה אלא אגב סיפא

גמ' מ"ט דר"י וכו' הקשה הפנ"י אמאי אצט' טעם לר"י הא איהו ס"ל בפ' א"נ דכל היכא דאיכא מלקות וממון מילקא לקי ממונא לא משלם ונדחק לאוקומה בדלא התרו ביה ע"ש ול"ק דלא מוקי ר"י קרא דוחי אחיך לדרשא אחריתי אלא אחר כך דאיכא קרא ברבית דפטור אבל אי לאו קרא הו"א הכא גלי קרא דוחי דחייב כיון דעיקר קרא דוחי ברבית כתיב וכה"ג אמרי' התם בפי' ריבתה תורה ע"ז לתשלומין ובזה ניחא מה שהק' עוד הפנ"י ע"ש ועוד נר' כיון דאמרי' לקמן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא א"כ ר"י דאמר אינה יוצאה בכלל דבריו נמי דלא מסלקי ליה בלא זוזי ואי טעמא דר"י משום דהמלקות פוטר התשלומין כיון דבר חיובא דממון הוא אלא דהמלקות הוא דפטרי היכא דלא משלם ממש אלא לסלוקי בלא זוזי מסלקינן ליה

דף ס"ב ע"א גמ' ואי לאו כגבוי וכו' ופי' רש"י והתוס' ומ"ט דרבנן והא דלא מוקי דפליגי בשטר העומד ליגבות אי כגבוי כדפליגי ב"ש וב"ה במס' סוטה משום דאכתי ק' במאי דקאמרי משום קום עשה ות"ל משום דלא עביד מידי

תוס' בד"ה לא וכו' והמק' לא הבין וכו' עכ"ל אבל לשי' רש"י ניחא דאכתי לא ס"ד שימה והא דלא ניחא להו לפ' כשי' רש"י אלא דכ"ע כר"א משום דאי בגבו ניתק כ"ש בלא גבו דניתק ומכח זה דחוי מעיקרו דאין לפרש שכ' מהרש"א ע"ש דאי איתא דלא גבו עדיף אמאי ניידו מפירש"י

ע"ב גמ' דמי חטי מבע"ל עיין להטו' ריש סי' קס"ב ודוק

דף ס"ד ע"א תוס' בד"ה אי תקפה וכו' דאם יבא ריוח כולם פקדון וכו' עכ"ל משמע דבכה"ג דכולם פקדון שכל הריוח של הנותן ואם יהיה הפסד כל ההפסד על המקבל אסור לקושטא דמילתא והוא תימה דכיון דלא יהיו מלוה אלא אם יהיה הפסד א"כ לא יש לו הנאה למקבל במלוה זו ואמאי אסור כה"ג כיון דל"ל בשכר המלוה הוא טורח לו וכ"כ להדיא בעה"ת והר"ן ופ' מור"ם בהגה רס"י קע"ז דבכה"ג שרי ע"כ נ"ל דדבריהם שלא בדקדוק ונ"ל החצי פקדון בסתם עסקא

ע"ב גמ' מאי קמ"ל תנינא וכו' הא דלא משני דהו"א מתני' בהלוני וכדפירש"י בל"ב וקמ"ל אפי' הלוהו ניחא ליה לשנויי דקמ"ל אפילו חצר דלא קיימא וכו' כי היכי דא"ש גם לל"ב דלא תקשה לל"ב תנינא דודאי ר"נ איסורא אתא לאשמועינן ולא התירה דהלוהו

פירש"י בד"ה קמ"ל ויש ללמוד מכאן וכו' עכ"ל הקשה הלח"מ בפ"ו מה' מו"ל נימא דהכא מיירי בהלוני ומשכנתא דנכייתא בלא קצץ ע"ש ולק"מ דרש"י בל"ק קאי דאפילו הלוהו אסור דכן קביעות דבריו ופ' להחמיר בל"ק וכ"ד הר"מ ע"ש ולל"ב פירש"י דמתני' בקצץ ומה שהק' מהרמ"ש אמאי לא ניחא ליה למי' לל"ב דמתני' בהלוהו ובחצר דקיימא לאגרא ולא אמר ר"נ דוקא הלויני אלא בחצר דלא קיימא לאגרא ע"ש ל"ק דא"כ גם לל"ב צריך לחלק בין בית לשדה ושיעור דברי רש"י דלל"ק צריך לחלק בין בית לשדה ולל"ב א"צ אלא דמיתוקמא מתני' בקצץ

בד"ה הלוהו וכו' או לאח"כ עכ"ל היינו לאחר הלואה תבע ממנו חובו והרחיב לו זמן ע"מ שידור בחצירו דהוי כמו אדעתא דהכי אוזפיה וכס' הראב"ד בפ"ו מה' מו"ל דין ג'

תוס' בד"ה האי וכו' וא"ת תק"ל וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ונ"ל דמשער הגבוה לא ק"ל די"ל דאיירי ביש לו דאחר פוסק עמו על הגדיש מתניא וביש לו י"ל אם יתקלקלו כולם על הנותן וכמ"ש אח"ז אברייתא דר' אושעיא ולמסקנא דתי' משום שאינו מבורר וכו' אתיא אפי' באין לו ויצא השער פוסק כשער הגבוה

בא"ד משמע דקלקול ל אחר וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל הא למסקנא דשמעתין ביוקרא וזולא סגי ע"ש י"ל דקלקול אחר דקאמרי היינו קלקול השכיח כמו החמיץ ובקלקול השכיח לא סגי ביוקרא וזולא כמ"ש התוס' בדבור הקודם

בד"ה ולא וכו' אלא בין ביה לשדה היכא שאינו מלוה וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו למי' דשאני הכא דשכר ממנו בפחות אפי' נפל אינו מפסיד משום דס"ל בשוכר בית ונפל אי הקדים לו השכירות כשנפל אין חיוב על המשכיר להחזיר השכירות והכא שמעותיו כבר במלוה הן אצלו והוי כמקדים לו השכירו' ועיין לה' מח"א ה' שכירות סי' ג' ע"ש

בד"ה אבל וכו' ולא נקט ולא ישכיר כליו או בהמתו בפחות וכו' עכ"ל אבל מדלא נקט ברישא כליו אין להוכיח די"ל רבותא אשמועי' אפילו בחצרו דנהנה בעל החצר ושאיה יוכת שער כדאיתא בקמא דף צ"ה ע"א ע"ש דרישא בחצר דלא קיימא לאגרא דקמ"ל