משמרות כהונה חלק ב עז

ע"כ נר' עיקר בכוונתם דהוק"ל לישנא דגמרא דנקט למעוטי קדשים קלים אי איתא דידע לסיפא והשתא שקיל וטרי ברישא דברייתא אמאי לא נקט גם קדשי קדשים דהא מכולה לשמים לא מייתינן אלא פרים הנשרפין אלא דידע הריבוי דסיפא והיה סבור דהריבוי הוא לקדשי קדשים ולא מסיק אדעתיה דהבריית' מרבה בהדיא גם קדשים קלים

דף נ"ה ע"א תוס' בד"ה פרה וכו' והא דאמרי' התם כל הראוי למזבח וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח קצת ספיקו של המש"ל בפ"ה מה' ערכין שנסתפק הא דא"י מידי מזבח מדאורייתא או מדרבנן ע"ש דאי איתא דמדרבנן הוא מאי מק' נימא פדוי מדאורייתא קאמר

בא"ד דמיירי אפי' בקדם הקדשו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א אפי' בתם הול"ל ע"ש ולא שמענו מעולם ד"ז דתמימים נפדין ומשום זה הוא שכ' בקדם הקדשו את מומו מיירי אבל לענין תמורה דאין עושין תמורה במנח ידיה אקודש ודאי אפי' בתמימין הדין כן דאין עושין תמורה ואין נפדין וברייתא קתני פדוי

דף נ"ו ע"א גמ' אלא מדפוסים הרבה ליחוש וכו' מכאן ק' למ"ש הראב"ד ז"ל בפי"א מה' מעשר דין י"ג דבס"ס לא מחמרי' בדמאי ע"ש דא"כ מאי פריך נימא דהכא דשרי ר"מ לאו משום קולא בדמאי אלא משום דהוי ס"ס שמא מאדם אחד קנאם ואת"ל משני ב"א שמא שניהם מעשרין או שניהם אין מעשרין מיהו מסברת ר"י דאסר מטעם שאני אומר וכו' אין להקשות ע"ד הראב"ד משום דס"ל לר"י כיון דמשני דפוסים ומן החמה וצוננת מוכחא מילתא דמשני ב"א קנה ואינו נכנס בגדר ספק כמ"ש התוס' אבל ממאי דפריך הגמ' דר"מ אדר"מ לשמואל קשה וי"ל ובגופה דשמעתא איכא למידק אמאי ק"ל אשמואל ולא רמי ברייתא דסיטון אמתני' דדמאי הלזו

עוד בגמ' ושמואל לאו שפיר קמשני וכו' ולדברי אביי ע"כ משנתנו מטעמא דלא לזלזלו ביה וכ"ה הטעם עם בירוש' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' עה"ת וע"ש למרן הכ"מ

ע"ב תוס' בד"ה והאי וכו' מישראל ששכר פרה וכו' עכ"ל בגמ' שם לא מוכח אלא מכהן ששכר פרה עיין שם בתוספות ופירוש רש"י

בד"ה כל וכו' וק' לפי' מהכא וכו' עכ"ל עיין שם בפירשב"ם דמיישב זה דבמטלטלין חוזר המקח ובמקרקעי חוזר האונאה ע"ש והגמ' כאן דלא מוקי בעיית רבא בכה"ג דאי במקרקעי חוזר אונאה ואי במטלטלי חוזר המקח משום דרבא נקט בבעייתו אונאה משמע דהבעיא היא אי יש אונאה ולא נקט ביטול מקח וכן לתי' התוס' דמתני' דהתם בסתמא לא מוקי הגמ' הבעיא בסתמ' וביותר משתות דאי במטלטלי הוי ביטול מקח ואי במקרקעי לא הוי ביטול מקח עד פלגא משום דרבא נקט אונאה ולא נקט ביטול מקח בבעייתו גם לתי' התוס' הא דלא פריך הגמ' כאן ממתני' משום דבעי לדחויי דאפי' בביטול מקח ליכא למבעי ולכך מייתי מדרבא

דף נ"ז ע"ב בד"ה לספק וכו' אי יצא השער וכו' עכ"ל הומ"ל קדש במאי מתחלל כיון דאין לו ואפשר דלב ב"ד מתנה ביצא השער המתחלל

בא"ד ולכך נקט ועמדה אח"ך מג' וכו' עכ"ל פי' דאי גם בלא יצא השער שרי בהקדיש הול"ל ויצא השער בג' אבל מלשון ועמדה משמע דנשתנה השער שיצא כבר ולהכי מוכרחים לו' שיצא השער של לקוטות

בא"ד היינו שהגזבר עצמו נותנן וכו' עכ"ל דלא"ה היה אסור דהוי כתן מנה לפ' ומשום אתי לאחלופי כ' הוכחא דאבנים ומ"ש מהרש"א תרי הוכחות גזבר ואבנים ע"ש לא דק בלישניה

גמ' ורמינהי בני העיר וכו' עיין למהר"א ששון סי' ע"ג שהוכיח מכאן מדלא משני כשקנו מידו כדבסמוך מוכח דל"מ קנין לישבע דהוי קנין דברים ובמרדכי לקמן כ' דר"י דמשני בשקנו מידו קאי גם אקושיא זו ע"ש והמח"א בה' שומרים סימן כ"ב הוכיח מדברי הר"מ בפ"ז מה' סנהדרין ופ' מרן בש"ע בסי' כ"ב דמהני קנין כה"ג ולא הוי ק"ד ע"ש ולפמ"ש הב"ח בסי' כ"ב בכוונת דברי הר"מ אין ראיה משם כלל ע"ש

דף נ"ח ע"א גמ' דתינח עד שלא נתרמה וכו' לפמ"ש מרן בכ"מ בפ"ג מה' שקלים לדעת הר"מ דלס"ד בגמרא דס"ד דמיירי בשומר חנם מאי דקתני בני העיר שוקלין אחרים אנתרמה נמי קאי ע"ש ק' מאי פריך הגמ' לר"י נימא דבש"ח מיירי וכיון דבני העיר שוקלין אחרים הי"ל קדשי' שחייב באחריותן ומ"מ הנשבעין לגזברין דהא לס"ד דגמ' כן הוא לפ"ד הכ"מ לדעת הר"מ וי"ל

פירש"י בד"ה אלא אר"א וכו' ובש"ח וכו' עכ"ל נר' דס"ל דבש"ש ל"מ משום דחז"ל לא יעשו תקנה להפסיד ממון לזה אבל בש"ח מיתוקמא שפיר דס"ל דבפשיעה חייב כמ"ש האחרונים מדברי רש"י במתני' אלא דמדאורייתא פטור משבועה אבל אי הודה דפשע חייב וחז"ל תיקנו לישבע אבל הר"מ בפ"ג מה' שקלים מפ"ל בש"ש וס"ל דחז"ל עשו תקנה להפקיע ממון וע"ש במרן הכ"מ והש"ך בסי' ס"ו ס"ק קכ"ו כ' בפשי' דודאי לא יעשו חז"ל תקנה להפקיע ממון להוכיח עפי"ז כשי' הר"מ דבפשיע' חייב דלא כהתוס' ע"ש ונעלם ממנו דברי הר"מ דה' שקלים

דף ס' ע"ב גמ' ותסברא דאיכא הש"ך וכו' הק' הלח"מ בפ"ו מה' מו"ל לדעת הר"מ דהלוה ודר בחצרו בחצר דלא קיימא לאגרא או בגברא דעביד למיגר הוי ריבית דאורייתא הא מ"ל נשך בלא תרבית בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ותרבית בלא נשך בגברא דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא ע"ש ונ"ל דל"ק דדירת החצר נ"ל מכל דבר אשר ישך והכא ארישא דקרא דלאוי קיימינן דכתיב כסף ואוכל ובכסף ואוכל ל"מ זה בלא זה וע"כ לעבור בב' לאוי ובמתני' דלא קתני דירת החצר הא תנן לה לקמן ועיין למהרמ"ש ז"ל

דף ס"א ע"א תוס' בד"ה אא"ע וכו' כיון דכתיב כל דבר וכו' כסף ואוכל למ"ל עכ"ל והא דלא ק"ל למ"ל כל דבר נמי לכתוב לא תשיך לחוד י"ל הו"א דוקא כסף אוכל אע"ג דכתיב סתמא כיון דגבי מלוה מפורשין כספך ואוכלך וכ"נ מפירש"י ואין להקשות הא בעי לכתו' ג' נשך והיכי מצי למכת בינהו בלא אוכל כסף די"ל לכתוב לא תשיך לאחיך נשך ונשך כ"ד אשר יסך וגבי קרא דולאחיך לא תשיך לכתוב נשך

גמ' דאי כ' רחמנא לאו באונאה וכו' אין להקשות