משמרות כהונה חלק ב עו

אפי' בודאי מקרי תנאו קיים וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש ודברי התוס' בסד"ה בד"א לא יכונו אלא לפירש"י אבל לפי' רשב"א צ"ל כפי' ריב"ן וי"ל עפי"ז מה שהק' מהרש"א אמאי לא ניחא להו למי' דנקט רבותא וכו' ע"ש די"ל דאי ד"ז הוי רבותא אמאי לא נקט שמואל גופיה רבותא אפי' ודאי עקר כיון דבאונאה גופה משכחת לה ודאי עקר ובמ"א כתבתי בסוגיא הלזו

דף נ"ב ע"א מתני' אם היה מכירה וכו' משמע דדינא דרישא אפי' באין מכירה מיירי ומחוייב להחזיר בתוך זמן כדי שיראה לשולחני ושמעי' מינה דכה"ג לא הוי כאומר איני יודע הלויתני דא"כ היה פטור מלהחזיר אלא כאומר א"י אם פרעתיך דחיוב הראשון עדיין איתיה ועיין להט"ז סי' ע"ה דין כ"ה בתשו' שאלה ולהש"ך שם סקכ"ז ע"ש ומספק מלוה ישנה דלעיל דף ו' אין ראיה ע"ש במאור ובמלחמות

פירש"י בד"ה יתר ע"כ וכו' לקמיה מפ"ל וכו' עכ"ל מפי' נר' דמפ"ל לברייתא כמ"ד יתר ע"כ יקוץ דלקמן לא הוצרך הגמרא לפ' כך אלא למ"ד יקוץ ועמ"ש בד"ה כסלע וכו' פוחת והולך וכו' נר' דמפ"ל כמ"ד יקיים דלמ"ד יקוץ צ"ל דאפוחת בחדא זמנא כדלקמן וצ"ל דמפ"ל כמ"ד יקיים משום דפשטא בפוחת והולך אלא משום דאוקמתא בשלא פיחת' כדי אונאה תתפרש כן לכולהו אמוראי לכך נקטה: דף נ"ג ע"א גמ' וא"א דחזקיה וכו' הא דלא מוקי לה בנכנס לירוש' ויצא משום דס"ל השתא דכי ליתנהו למחיצות ל"ג. רבנן כדפריך לקמן אברייתא

תוס' בד"ה ואסורין וכו' אפי' ח"ש וכו' עכ"ל והא דקאמר בפ' הערל שכן מחפ"ז ע"כ לא אתיא לר"ל דאדאורייתא קאי ואפשר דהתם נקט שפיר איסור זרות לאפוקי מעשר דאפילו איסור ליכא כדפירש"י הכא אמתני' והתוס' ניחא להו לפירש"י ההיא דפ' הערל ולא הקשו אלא ממתני' דחלה אבל הכא במתני' לא ניחא להו בפירש"י משום מתני' דחלה

תוס' בד"ה והן וכו' אסמכתא בעלמא וכו' עכ"ל והא דפריך אי ארון ותכריכין וכו' ה"פ כיון דקרא לא מיתוקם אלא בהכי הו"ל התירה תורה בגדים בהדיא ואין כח ביד חכמים לאסור כמ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ז ומשני דקרא איכא לאוקמיה בסיכה ולא הוי כהתירה תורה בהדיא ואפי' דהאמת הוא דקרא בארון ותכריכין מידרש מ"מ אסמכת' מיהא הוי לסיכה

בד"ה דילמא וכו' והא דתנן הפורט וכו' עכ"ל ובמחלל פירות על סלע וסלע על מעות ועתה רוצה לעשותן סלע לא ניחא להו לאוקמה כיון דחוץ לירוש' איירי למה חלל סלע על מעות נחשת ולפי מה שנר' מדברי הר"מ בפ"ד מה' מע"ב דמפ"ל בסלע של מע"ב ובא לפורטן מעות ע"ש אין מקום לקושיתם

ע"ב גמ' דנפול מחי' וכו' מחיצה לקלוט וכו' מכאן הקשה מו"ר הרב מהרי"ב שי' עמ"ש הרמב"ן במלחמותיו בפ' כ"ש דחמץ הוי דשיל"מ דאחר הפסח שרי מדאורייתא ולא אסיר אלא מדרבנן ע"ש והרי מבואר מסוגיין דכיון דלקלוט דרבנן לא הוי דשיל"מ אע"ג דמדאורייתא יש לו מתירין ונ"ל דיש לחלק דשאני הכא דכיון דא"י לפדות משום דרבנן אכתי באיסוריה מדאורייתא קאי כיון דלא נפדה משא"כ התם דאחר הפסח היתר הוא מדאורייתא

תוס' בד"ה לא פלוג וכו' והוי שלל שמים כיון שאינו ראוי לא לאכול ולא לפדות עכ"ל קושטא קאמרי דא"י לפדות אבל לא היו צריכי לזה דבא"י לאכול סגי כמו בגבולין דאע"ג דיכול לפדותו כיון דא"י לאכלו הוי שלל שמים

דף נ"ד ע"א תוס' בד"ה מכלל וכו' לישני דה"ת נראין וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל כן לעיל משום דאי אמרי' נראין דברי ר"א בשבת שאף ר"י ל"פ אלא בחול אתיא דלא כר"י בסמוך דאמרי' אלא אי איתמר וכו' ועמ"ש עוד מהרמ"ש

ע"ב גמ' אחד הסך וכו' לפמ"ש התוס' ר"פ בנות כותים דסיכה לא אסירא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא ע"ש ק' אמאי חייב חומש על הסך כיון דמדרבנן מ"ש מדמאי דאמרי' לעיל דל"מ בדרבנן אלא בקרן דמעכב וי"ל דש"ה דבקרן חייב מדאורייתא אפי' במזיק דלא אימעט אלא מחומש ולכך רבנן הוסיפו חומש משא"כ לעיל דבקרן גופיה מדרבנן הוא לא רצו להחמיר אלא במילתא דמעכב וכיון דהכא הוסיפו חומש הוסיפו גם חומשא בחומשא דאין סברא לחלק ביניהם ועי"ל דיש לחלק בין תרומה למעשר כמבואר בגמ' לקמן דף כ"ה אמתני' דחמשה חומשין ע"ש ועיין להר"מ בפ"י מה' תרומות ע"ש

פירש"י ולאו אבעויי וכו' דבתרומה כתיב ויסף וכו' עכ"ל הא דנקט טעמא דויסף ולא נקט הך טעמא דגורעין ומוסיפין וכו' משום דלצד זה דויסף מתיישב שפיר לישנא דלאו אבעויי דמשמע דהוה ס"ד דאיכא סברא לאבעויי והיינו דהו"א גורעין וי"ו דחמשיתו ומוסיפין על יסף והוי ויסף דפי' תרי הוספות אלא דלא דרשי' כן משום דאינו מתיישב שפיר חמישית ויסף כמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש

בד"ה מועלין וכו' ועוד. אפי' לית גבה כל הני וכו' עכ"ל פי' אפי' אין כולה לשמים כגון קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מועלין בהן והגמ' דקאמר בשלמא כולה לשמים למעוטי ק"ק אבשר קאי אכל בשר ק"ק ואימורי ק"ק קושטא הוא דמועלין בהן והמקשה השתא לא ידע דחזר בו תנא דבריית' ומרבה להו בסיפא כמ"ש התוס' מיהו זה לא א"ש אלא לפמ"ש מהרש"א בכוונת' ע"ש ועיין מ"ש מהרש"א כאן בפירש"י

תוס' בד"ה דילמ' וכו' וי"ל דלעיל מיירי במקדי' וכו' עכ"ל לפי"ז א"ש דפריך הגמ' לעיל ע"ד רבא ממימרא הלזו דריב"ל דהוא אמורא ולא פריך מברייתא דתניא כוותיה דלקמן

בד"ה לענין וכו' מה יש לי לרבות פרים הנשרפין וכו' עכ"ל משמע דעולה לא מקריא כולה לשמים אע"ג דכליל היא משום דעורה לכהנים ואע"ג דבמס' מעילה דט"ו ע"א אמרי' קדשים המיוחדין לה' ועולה בכלל כמ"ש התוס' שם שאני הכא דבעינן דומיא דבהמה טמאה

בא"ד וכי פריך וכו' לא מסיק אדעתיה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א בכוונתם ומ"ש דלמסקנא המיעוט אתא לדרשא אחרינא ע"ש בלא"ה ע"כ לו' כן למסקנא דגמרא דתחי' הקדש נ"ל מהטמאה טמאה ראשונה וכולה לשמים מבית דבבהמה כמ"ש רש"י וא"כ כי מרבה סיפא דברייתא ע"כ דחד מיעוטא מנייהו לדרשא אחרינא מיהו עיקר פי' מהרש"א דוחק בכוונתם גם מ"ש מהר"ם לובלין ק' נימא דברייתא באמורין מיירי