משמרות כהונה חלק ב עה

א"ש דגם לס"ד ע"כ דאיירי באחד פסול מדקתני קונין זה את זה

דף מ"ז ע"א גמ' ת"ש הרי שהיה תופש וכו' הא דלא משמע ליה דטעמ' משום פירי לשי' רש"י לעיל דכ"ח מקרי פירי משום דא"כ למ"ל למתני פרתך בכמה כיון דסתם חליפין לא קפיד עלייהו לס"ד דגמ' ומשני דסתם חליפין קפיד ואיירי בפרה וטלה והא דקתני פרתך בכמה משום דסתם חליפין כך הוא והא דלא מוקי לה רבא משום פירי י"ל דרבא ס"ל פירי עבדי חליפין אבל לר"ן דס"ל פירי לא עבדי חליפין א"צ לאוקמה בפרה וטלה אלא טעמא משום פירי ודקתני פרתך בכמה משום דסתם חליפין כך הוא והתוס' לעיל בד"ה פירי שכ' ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה תקשה לר"ן ע"ש כוונתם לס"ד דגמ' דלא ס"ד סתם חליפין קפדי ופשיט מינה הבעיא תקשה ליה לר"ן מברייתא הלזו ובש"מ כ' לשינוייא דרבא דפרה וטלה הא דקתני פרתך בכמה למידק מינה דוקא משום פרה וטלה. הא פרה לחודה אע"ג דקפיד עלייהו קני ע"ש ולשי' רש"י ע"כ דלא ס"ל כן דאי איתא קשה מאי פשיט מינה נוקמה בפירי ודקתני פרתך בכמה למידק מינה דוקא משום פירי הא כלי אע"ג דקפיד עלייהו הוי חליפין וקני ועיין במהר"ם שיף ז"ל

תוס' בד"ה קונין וכו' כמו גבי מעילה וכו' עכ"ל ועיין בתוס' גיטין שכ' דילפי' מג"ש ממעילה ובמעילה גופה כתיב לשון תשלומין כן מבואר בס' התרומה ריש ה' גיטין ומהריט"א ז"ל בס' ג"מ בסי' א' לא ראהו

ע"ב בד"ה אא"כ וכו' אם יוקירו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלרבנן המוכר טרח ומציל משום דאם נשרפו המוכר יכול לחזור ע"ש וממ"ש רש"י לעיל דמ"ו ע"ב בד"ה גזירה טעמא דנתייקרו משמע דלרבנן נמי טעמא משום דאם יוקירו וכו' וע"ש בש"מ שכ' דדברי רש"י שם הם למסקנא דאמר ר"ח כשם שתיקנו משיכה במוכרין משמע דתקנת דמוכרין היא אפי' אין הלוקח יכול לחזור וצ"ל לדעת מהרש"א כחד תי' שתי' שם בש"מ דרש"י לעיל נקט מילתא דאתיא אפי' לר"ש ומהרמ"ש לעיל כ' ע"ד רש"י והיינו לס"ד דלא ס"ד דר"ח דכשם שתיקנו וכו' ע"ש ונראה דדבריו בנויין ע"פ דברי המלחמות שכ' בשמעתין דלרבנן למסקנא דתיקנו גם בלוקח ליתיה לטעמא דשמא יוקירו דהא אם יוזילו מפסיד ודוקא אי מוכר דוקא חוזר הוא דמהני האי טעמא ע"ש ועיין להמאור שכ' דבנשרפו ל"מ הדר לוקח כיון דליתיה בעולם ע"ש וכ"נ דעת רש"י בשמעתין כמ"ש בהג"א

דף מ"ח ע"א בפירש"י בד"ה קאי וכו' אם קידש בו את האשה עכ"ל מלשונו משמע דקידש בחפץ וכן הבין המח"א בה' מכירה סי' י"א ע"ש ולפמ"ש מהריט"א ז"ל בס' ג"מ סי' י"א דדעת רש"י טלי קדושיך ע"ג קרקע ל"מ אפי' בקדושי כסף ע"ש צ"ל דהכא מיירי דעשהו למוכר שליח לקדשה בו וק"ל מירוש' הביאו הרשב"א בחי' בפ"ק דקדושין בתנם לעני דמקודשת דקא' פליגי ר' זעירא ור' אילא דח"א העני זכה לאשה ואח"ך זוכה לעצמו וח"א הבעל זוכה לאשה ומזכה לעני ע"ש וה"נ הול"ל דמקודשת מהני טעמי ועיין לה' דברי אמת קונט' שביעי מ"ש ע"ד הירוש' הלז ע"ש ועיין במה שנסתפק המש"ל בפ"ה מה' אישות

תוס' בד"ה תשומת יד וכו' דר"ש ס"ל מעות קונות אפי' לר"ל וכו' עכ"ל לפי"ז צ"ל רבנן דפליגי ור"ש התם גבי קנס ס"ל נמי מעות קונות ולאו רבנן דהכא דהא מחייבו ליה התם גבי קנס מרבוייא דומעלה וכו' ע"ש ואי איתא בלא שום רבוייא חייב כיון דמעות אין קונות וע"ש בהרש"א ז"ל

ע"ב בד"ה נתנה וכו' אך קשה דאם כן תק"ל מתני' דנתנה לכולן וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא נוקמה לברייתא דכולן כמ"ד גזל הגוי מותר דפלוגתא דתנאי היא ובכלן נכרי דלמ"ד שרי ע"כ דרשי' לעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה

גמ' דכתי' ונשיא בעמך וכו' כ' בש"מ בשם הריטב"א דמנשיא וחרש הוא דגמרי' ע"ש ועיין בגמ' בפ' ד"מ דס"ו דפרכי' מה לנשיא וחרש שכן משונין וע"כ דילפי' מאביו ונשיא או מאביו וחרש כמ"ש התוספות שם יע"ש

בפירש"י בד"ה הוא סבר וכו' אי מכירת קרקע וכו' עמ"ש מהרמ"ש ונ"ל דרש"י סובר דלמסקנא אחר דמייתי לימא כתנאי א"צ תו לחלק בין קרקע למטלטלי אלא דרב דאמר כר"י הנשיא דכנגדו הוא קונה ואע"ג דדחי הגמ' אילימא כתנאי ולפום ההוא דחויא כי היכי דלא תקשה דרשב"ג אדרשב"ג ע"כ לחלק בין קרקע למטלטלי דחויא בעלמ' הוא כי היכי דלא תקשה לימא מר הלכה כמר וכו' דזהו כוונת הלימא כתנאי בכל מקום

דף מ"ט ע"א גמ' לא מאי אינו משמט וכו' והשתא רב אתי ככ"ע ולר"י י"ל דלרשב"ג אינו משמט כלל ולר"י משמט הכל משום זכרון דברי' ובש"מ מיישב לר"י במ"א ע"ש ועפי"ד ניחא דברי הר"מ דפ' כר"י דכנגד כולו קונה ופ' עיין שם

ע"ב תוס' בד"ה שעות וכו' נראה יותר לילך אחר שתות וכו' עכ"ל מ"ש אחר שתות אינו מדוקדק לפמ"ש מהרש"א בכוונתם ע"ש ויותר נ"ל דהוק"ל כיון דפשטא דמתני' כשתות מעות איירי כדפריך מינה לרב מנ"ל לשמואל דשתות מקח הוי הונאה דקאמר שתות מעות נמי נימא דוקא שתות מעות רע"ז ב' דשתות מקח יותר מסתבר

דף ן' ע"ב תפשוט דביטול מקח וכו' ולא ניחא ליה להגמ' למי' זיל הכא קמדחי לה וכו' כמ"ש התוס' בפ"ק דשבת ד"ג ע"ב בד"ה אבע"א עיין שם

דף נ"א ע"א גמ' מתני' קתני לוקח וכו' מפירש"י נר' דמוכר עדיף מלוקח ומתניתין קתני לוקח כ"ש מוכר וברייתא דוקא מוכר ורבא משני דתרוייהו כי הדדי ומאי דשייר וכו' והוכרח רש"י לו' דהמקשה ס"ל דמוכר עדיף משום דאי כי הדדי נינהו אמאי לא ס"ד למי' מאי דשייר גם בריית' דלעיל דת"כ דשמואל דקתני לוקח ומוכר מני וכיון דע"כ חד עדיף מחבריה מסתבר ליה לרש"י להעדיף המוכר ור"א דאמר דייקא נמי וכו' הק' אע"ג דאיכא למימר תנא לוקח לרבותא וכ"ש מוכר מ"מ כיון דקתני ברישא מוכר ולוקח לא הו"ל לשיירו וע"כ שיורא הוא מיהו מפירש"י בד"ה דייקא נראה דאפי' לדעת המקשה כי הדדי נינהו

ע"ב גמ' אמר רב ענן וכו' לפי' רשב"א בד"ה ע"מ צ"ל דהשתא הדר ביה הגמ' ולשמואל