משמרות כהונה חלק ב עג

הך אוקמתא דהנך אמוראי חד טעמא מקרי ולכך לא מוקמי' רישא שלא בעדים וסיפא בעדי' דהו"ל תרי טעמי ומ"ש בגמ' דקדושין ש"מ מדר"י וכו' דמשמע לאפוקי מדר' יוחנן כמ"ש הת"י היינו מדלא אוקמה ר"י רישא שלא בעדים וסיפא בעדים אבל אין הכוונה מדלא אוקמ' ר"י כאוקמתא דהנך אמוראי דההיא חד טעמא והא דלא אוקמה ר"י בהכי משום דמשמעות הניחה במקומה משמע כפשטא דגמ' ואדרבא יש סיוע לס' הר"מ מהגמ' דקדושין הלזו דמדקאמר ש"מ מדר' ינאי וכו' משמע לאפוקי ר' יוחנן והיינו ע"כ מדלא אוקמה רישא שלא בעדים וסיפא בעדים דמדלא אוקמה כהנך אמוראי אין להוכיח משום דהניחה במקומה משמע

ע"ב גמ' מה שכן משלם ת"כ וכו' ק"ק לכתו' בש"ש ונילף מיניה ש"ח מק"ו כיון דס"ל חיוב הגניבה היא קולא וי"ל דס"ל תרוייהו חומרו' ואיכא למיפרך להאי גיסא ולהאי גיסא א"נ לעולם הכפל הוא החומרא ומ"מ ליכא למילף ש"ח מש"ש דאיכא למיפרך מה לש"ש שכן חייב באבידה וליכא כפל באבידה ועפי"ז ניחא מה שהק' מהרמ"ש בתוס' בד"ה קרנא במה שהק' לר"י מנ"ל דפ' ראשונה בש"ח והק' המהרמ"ש נימא משום דבפ' ב' כתיב חיוב ואבידה ע"ש ועל פי זה ניחא כיון דאיכא חומרא בפ' א' דחייב בו כפל ואיכא חומרא בפ' ב' דחייב בה אבידה אין כאן הכרע דפ' א' בש"ח

ואידך שלא תאמר דיו וכו' הק' השיו"ט סימן נימא תרוייהו קראי לדיו חד לדיו דבבעלים וחד לדיו דמתה מחמת מלאכה לפמ"ש המח"א בטעמ' דמתה מחמת מלאכה ע"ש ול"ק דא"כ נכתוב בש"ח לבד וכיון דכתיב בגופיה תו ליכא דיו דהא לאו משואל ילפי' כמ"ש מהרש"א בתוס' בד"ה רבא ע"ש וכיון דלאו משואל ילפי' תו ליכא דיו לא לבבעלים ולא למתה מחמת מלאכה וש"ש אע"ג דיליף משואל לא אמרי' דיו דגלוי מילתא הוא כמ"ש התוס' בדבור הלז בתי' קמא ולפי תי' בתרא ילפינן הכל מש"ח וליכא ילפותא משואל כלל גם לש"ש

תוס' בד"ה קרנא וכו' והשתא תימה לפי' מאי דסבר וכו' עכ"ל י"ל לזה דהפירכא קאי על ילפותא דאבידה והברייתא ה"ק ק"ו זה אין עליו תשו' גם לילפותא דאבידה ואע"ג דאחר שנילף גניבה בשואל אז אבידה ילפי' מגניבה דידיה כדקאמר הגמרא שם לעיל מזה גבי ש"ש מ"מ תנא דברייתא קיליף אבידה מאבידה דש"ש ועפי"ז ניחא מה שהק' אח"ך וא"ת לר"י וכו' די"ל דר"י יליף אבידה דשואל מגניבה דשואל ובגניב' ליכא פירכא אך מכח קושית היא הנותנת דברי התוס' מוכרחים

בד"ה רבא וכו' ועי"ל דרבא בא לפרש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא רש"י דש"ח לדיו ושי' דש"ש לא"צ חסרון ומנ"ל בש"ח דא"צ חסרון ע"ש והיא דוגמת קושי' התוס' בד"ה לומר וכבר תי' שם דגלוי מילתא הוא ע"ש וגם לפי הועי"ל שכ' בדבור זה י"ל דס"ל כן אלא דס"ל דדוק' דכתי' שי' בתרוייהו י"ל כיון דבחד א"צ חסרון גם באירך א"צ אבל אי לא כתיב אלא בחד ובאידך ילפי' משואל שוב אין לומר דדין שניהם שוין ובתירוץ הראשון נדחקו דגם בענין זה יש להשוות דיניהם כמ"ש מהר"ם לובלין ומהרמ"ש ע"ש

דף מ"ב ע"א תוס' בד"ה אמר וכו' ואין לתרץ וכו' דהא בלסטים מזויין וכו' עכ"ל פי' דהו"ל לשנויי בהשואל אע"ג דגנב הוא א"ש דהא חייבה תורה בגניבה אע"ג דאונס הוא ובהשואל ס"ל דגניבת אונס חייב כמו שהוכיחו ואי מה"ט שכתבו גם בלסטים אי גנב הוא א"ש ונקטו ר"י משום דסברא הלזו דגנב הוא ר"י הוא דקא' לה בהכונס וגמ' בפ' השואל ס"ל כר"י אבל לרבה ס"ל גניבת אונס פטור כמו שהוכיחו ודלא כמהרמ"ש

בא"ד תאמר בשואל דכי נילף וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד הי"ל להתוס' להוכיח מפ' השואל ולא הוו צריכי להוכיח מההיא דמנחות ע"כ נר' דלסטים מזויין לאו מש"ש יליף אלא משום דאע"ג דגנב הוא היינו משום דמיטמר מאינשי אבל עיקרו גזלן הוא ועיין למהרמ"ש

בא"ד ודיו לבא מן הדין וכו' עכ"ל אע"ג דלפום סברא דהשתא הכפל הוא החומרא ולא שייך דיו אלא אי באנו להחמיר יותר מהמלמד היינו לענין פירכא אבל לעולם חיוב הקרן הוא החומרא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה קרנא ע"ש

ע"ב בד"ה נימא וכו' וק' דבפ' ד' וה' וכו' עכ"ל עיין מה שהק' המש"ל בפ"ד מה' שותפין וכבר תריץ יתיב הרב זרע יעקב סי' ך' ע"ש

דף מ"ג ע"א בד"ה מאי וכו' וא"כ לר"י מה הועילו וכו' עכ"ל לפי מ"ש התוס' לקמן דמ"ז דהא דלא תיקנו שצריך משיכה ומעות משום דאומר הלוקח נשרפו חטיך בעליה ע"ש הו"מ כאן להקשות טפי מינה וכה נימא ליה נשרפו מעותיך לפום ס"ד דהשתא בלא רב הונא אלא דהתוס' כאן ס"ל כמו שתירצו בפ' חלון דמשום תקנת השוק ע"ש ולא ס"ל כאן כמ"ש שם דאין רגליות וכו' דא"כ לא מק' מידי מה שהק' מהרמ"ש אמאי לא ק"ל לר"ן ע"ש י"מ דבמכר מודה ר"נ דשואל הוי דדוקא במפקיד הוא דא"ל דש"ש הוי משום דיודע דיבא המפקיד ויטול פקדונו וכמו שחילקו לדעת הרי"ף דפ' כאן כר"נ ולעיל דף כ"ט גבי אבידה פ' דהיתר תשמיש מחייב באונסין ע"ש אך מדברי התוס' א"נ כן ע"ש

בא"ד ועי"ל וכו' עכ"ל ולר"ל ההיא הפוסק על על הגדיש כר"ש דמודה ר"ל דלר"ש מעות קונות ד"ת כדאי' בפ' הזהב ועיין מהרש"א

ע"ב פירש"י בד"ה כ"פ וכו' אבל הכא . דבהיתר' וכו' עכ"ל הומ"ל דבגזילה שאני דנתכוון לגזול את כולה ובכה"ג גם בפקדון דבהיתרא אתא לידיה א"צ חסרון כמ"ש התוס' לעיל דמ"א בד"ה שנטלה וכ"מ מפירש"י בסוף פרקין אלא דאשמועי' דאגזילה אפי' לא נתכוון לגזול את כולה אלא שנטל החבית לגזול רביעית ממנה א"צ חסרון ול"ד לפקדון דבהיתרא אתא לידיה

דף מ"ד ע"א תוס' בד"ה הנחשת וכו' צ"ל שיוצאה בדוחק וכו' עכ"ל ולא ניחא להו למי' דאסי' קונה את המטבע היינו מטבע המוזכר כבר דהיינו מעות הרעו' וקמ"ל דהוו טבעה לגבי אסימון אע"ג דהוו פירא לגבי . היפות משום דא"כ מטלטלין קונין המטבע למ"ל הא כבר שמעי' לה מבבא דא סימון קונה המטבע דאע"ג דהוו פירא לגבי היפות מחמת פסלות המטבע אפ"ה הוי טבעא לגבי אסימון ומכ"ש שמעי' דאסימון הוי טבעא לגבי מטלטלין ועיין מהרמ"ש ז"ל

בד"ה אסימון וכו' וא"ת מה בין וכו' עכ"ל הק' מהר"ם לובלין ז"ל נימא דר"ד כאסימון דצור'