משמרות כהונה חלק ב עב

אין מוציאין אם חלקו לנחלה ודאי דמורידין בתורת אריס וע"ש לה"ה והלח"מ:

דף ט"ל ע"א בפירש"י בד"ה שמין וכו' אם יבואו הבעלים וכו' עכ"ל משמע דאינו נוטל כאריס אלא אחר שיבואו הבעלים וזה הפך ממה שנראה מדבריו ממ"ש בד"ה דאילו דמשם בארה דנוטל כאריס מעכשיו ושאר הפירות יהיו מונחים עד שיבואו הבעלים וצ"ל דבדבור זה בשמעו שמת קאי דעליה פריך הגמ' השתא וכו' ואי בשמעו שמת נוטל כאריס מתחילה קודם ביאת הבעלים הו"ל להגמ' לאקשויי הכחשה דהא קתני לעיל ך זריז ונשכר ועיין בש"מ

בד"ה הא וכו' בנכסי שבויין וכו' עכ"ל לשונו ק' להולמו דברטושים מיירי דשבויים דכולה שמעתין היינו שמעו שמת וצ"ל דדעתו היא דקו' הגמ' דמ"ש ממוציא הוצאות וכו' אשמעו שמת פריך אמאי כשיבואו הבעלים נוטל כאריס ומשני לא סמכא דעתיה דאפי' דאוכל הפירות לא סמכא דעתיה דאפשר שיבואו קודם שיאכל ולא דמי לאשתו גדולה דאין בידה להתגרש ממנו בע"כ ובהכי ניחא קושיא שלישית שהק' התוס' על פירש"י

תוס' בד"ה וכולן וכו' מניחין אותו לקדם וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"ל ומהרמ"ש דמאי דפריך השתא זריז וכו' היינו קודם דידע דטעמא משום סמכא דעתיה כמ"ש הרא"ש ע"ש לא נהירא דהתוס' מפרשי' דמאי דקאמר דאלו התם זריז ונשכר וכו' הוא דאינו נוטל כאריס ואכתי קאי על סברת המק' ולא ידע טעמא דסמכא דעתיה כדפריך בתר הכי ומ"ש וכו' ע"כ נראה דמרשי קושית הגמ' מאי דאשכח מבעיא היינו ר"ל דא"צ ליטול כאריס וכ"כ בש"מ ע"ש

גמ' באחי דאימא וכו' מ"ש הרא"ש כאן הוא לפי מאי דמסיק הגמ' ל"ש אחי מהאב וכו' דהוא משום נכסי מלוג כדפירש"י אבל לפי מאי דקאמר ולא אמרן וכו' הפי' באחי דאימא הוא כדפירש"י ולכך לא הוצרך הרא"ש לומר בולא היא וכו' ל"ש אחי מן האב וכו' דהוא נלמד ממה שפי' באחי דאימא דהוא נמי משום נ"מ ועיין למהרמ"ש

תוס' בד"ה דילמ' וכו' אבל הכא אדרבא החמירו בנכסי יתומים להחזיק וכו' עכ"ל לכאורה בהחמירו בנכסי יתומים לחוד סגי ולא היו צריכי לעיגונא ועוד ק"ק דהכא לא החזיקו בחזקת מתים אלא חשש בעלמא ולא חזקה ונ"ל כמ"ש בדבור שאחר זה דהעמידו אפוטרופוס כדין אריס ויתפרנס הקטן לחוד ולא תטול אחותו שבכאן כיון דתרוייהו ס' וע"כ משום נכסי יתומים עשו אותם בחזקת מתים ואז יטול הקטן האריסות ולא רצו להחזיק כמתים לגמרי שיטול הפלגא כולו ומ"מ נתנו לו חזקת מתים במקצת ומעתה ניחא הכל שפיר דכיון דדוקא בגט הוא דבחזקת חיים אבל בעלמא ליכא חזקה לא לחיים ולא למות בנכסי יתומים הסמיכו להחזיקם במתים במקצת אבל אי בעלמא בחזקת חיים לא היו מחזיקים במתים משום יתומים

בד"ה מוקמי' וכו' כדין אריס וכו' עכ"ל פי' כיון דאין כאן דינא דמורידין לנכסי קרוב בע"כ לא יטול אלא אריסות דמאיזה טעם יטול הכל ועיין למהרמ"ש במ"ש ושאלו וכו' ובגופה דשמעתא י"ל כיון דפלגא לאחתא ממ"נ והוי ודאי אמאי לא יהבי' לה הכל דהו"ל ס' וודאי ומ"ש מספק ויבם בפ' החולץ דל"ז ע"ש בפירש"י והתוס' ד"מ ע"א גמ' לא סיימו קמיה וכו' ולא חש לקושיא ראשונה ויותר נר' דל"ג ועוד וכ"נ מדברי התוס' בבתרא דקמ"ג ע"ב ע"ש

בפירש"י בד"ה אם היתה וכו' המגיע לב' כורים וכו' עכ"ל ות"ק ס"ל דהכל לפי המידה אפי' לעשרה כורים וג' מחלוקת בדבר וטעמא דת"ק משום אכילת עכברים והרבה אובדות ולכך בעי אבל ר"י לא חייש לאובדות ואמרו לו דקתני בברייתא לר"י קאמרי ולכך לא נקט רש"י אלא אכילת עכברים דלת"ק חייש לאובדות כדקתני בברייתא ולא ניחא ליה לרש"י לו' דר"י כריב"ן משום דא"כ הול"ל בהדי ריב"ן ועיין במהרש"א

ע"ב גמ' דל תמניא וכו' והאמר שמואל המשתכר וכו' ולא ניחא לשנויי דר"י היה נותנן בקנקנים ישנים דאין בולעין ואע"ג דהשתא איכא יותר משתות איכא טירחא ודמי ברזנייתא משום דהשתא כפלים משתות וטירחא ודמי ברזנייתא אינו מגיע כולי האי ולמ"ש התוס' בד"ה מזופפין בתי' בתרא ניחא טפי דדוקא בשמן הוא דבישנים אינו מוציא לו בלע

בפירש"י בד"ה שהרי וכו' לפיכך וכו' עכ"ל והא דלא מוקי הגמ' לבריית' דאחד הלוקח כרבנן משום דמ"ל דלרבנן אינו מוציא לו פקטים כמו שאינו מוציא לו שמרים ולפי' התוס' ניחא טפי דפי' הברייתא דקתני ש שהרי לוקח וכו' היינו דלוקח מקבל לוג ומחצה בשביל שמרים לבד אבל פקטים אינו מוציא ולאו משום דכבר קבל לוג ומחצה דההוא בשביל שמרים לחוד הוא

תוס' בד"ה לדברי ר"י וכו' דל"ל מחילה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דנימא דר"פ מ"ל מתני' בחנוני ע"ש ולכאורם ק' דא"כ אמאי קאמר טעמא דרבנן משום מחילה הא אפי' ל"ל מחילה נימא ליה אי מערבת ליה הוה מזדבן וי"ל דכוונתו נימא דר"פ מ"ל מתני' בין בחנוני בין בבעה"ב

דף מ"א ע"א גמ' אי רי"ש מאי אירייא וכו' לפמ"ש התוספות דסתם סלע וכיס ייחדו לו וכו' יש להוכיח דייחדו לא הוי כגנב מבית הבעלים דמודו כ"ע לאוקמתא דר"ז בפ' הגוזל בתרא דקי"ח ע"ש ועיין להמח"א בה' שומרים סימן ג' עיין שם

עו"ש רישא ר"ש וסיפא רע"ק אין וכו' הש"ך בסי' שנ"ה הוכיח מכאן דאפי' גנב שלא עדים ס"ל לרע"ק דצריך דעת דלא כס' הר"מ ופסק מרן שם ע"ש דאי איתא נוקמה כולה כרע"ק ורישא שלא בעדים וסיפא בעדים ע"ש ואי מהא י"ל דר"י ס"ל מוקמי' בתרי תנאי וחד טעמא ולא מוקמי' בתרי טעמי ובגמרא בקדושין דס"ג ע"ב אמרי' ש"מ מדר' ינאי מוקמי' בתרי טעמי ואליבא דחד. תנא ולא מוקמי' בתרי תנאי וחד טעמא וכ' הת"י ה"ד מהרש"א שם דבא לאפוקי מדר"י בפ' המפקיד גבי חבית דס"ל מוקמי' בתרי תנאי ולא מוקמי' בתרי טעמי ע"ש הרי דס"ל לר"י דלא מוקמי' בתרי טעמי אבל יש להוכיח מדאוקמוה הנך אמוראי למשנתנו דסיפא בהניח' שלא במקומה דס"ל מוקמינן בתרי טעמי דהך אוקמתא ע"פ תרי טעמי היא דעכ"ל כן לדברי הת"י שכתבתי ומאי דאמרי' ור"י הניחה במקומ' משמע היינו משום דומיא דרישא וכ"כ בש"מ ע"ש ולפ"ז אי איתא דשלא בעדים מודה ר"ע נוקמה רישא שלא בעדים וסיפא בעדים ואף גם זאת נ"ל ליישב דלעולם