משמרות כהונה חלק ב ו

התוס' לעיל בד"ה כגון דא"צ לקנות ע"ש היינו דאינו מחוייב לקנות אבל אי מזיק ירצה לקנות לו מעלמא ויהיב ליה כדיניה אי' יכול ניזק לעכב עליו אמנם הא ליתא דא"כ בברייתא דלקמן דס"ל בשל עולם שמין לחד תי' וקתני אין לו אלא בינונית כולן גובין מבינונית והשת' אמאי כתובה אשה תגבה מבינונית הרי יכול לקנות לו זבורית מעלמא ומ"ל דאין לו כסף וימצא לקנות בהקפה זבורית אלא ע"כ דאינו יכול לקנות וכוונת מהרש"א ז"ל דמצי למבעי אי אית ליה למזיק זבורית ובינונית ועדית וזבורית לא שויא דעדית דניזק ובינונית שויא דעדית דעלמא אתי בשל עולם שמין נותן לו בינונית ואי בשלו שמין נותן לו עדית ולאו בגוונא דלעיל ממש זהו כוונת קושייתו ותי' דכיון דבינונית היא יותר מעדית דניזק יכול ליתן לו בינונית אף אי בשלו שמין ע"ש. אבל ק"ל למ"ש הרא"ש ז"ל לעיל אליבא דר"ע דאי אית ליה למזיק זבורית ובינונית ועדית מחוייב ליתן לו עדית ע"ש וע"ז הד"ק מהרש"א לדוכתה ע"כ נר' דלר"י ל"מ למבעי דכיון דאית ליה בניזק שיימי' ע"כ מיטב שדהו לאפוקי דעלמ' ולא בעי הגמ' אלא אליבא דר"ע די"ל לאפוקי ניזק וי"ל לאפוקי דעלמא ועיין במהר"ם שיף ז"ל

דף ח' ע"א תוס' בד"ה מכרן וכו' יכול לכבוש עכ"ל י"ל אמאי נקטו יכול לכבוש וכו' בפשיטות הול"ל דהיה מוכר הזבורית למוכר בחזקה וכיוצא ומאי איכפת לן אי השטר אצלו יכול לכתוב עליו דנמכרה הזבורית ומכח זה נר' דהתוס' ס"ל דמאי דקאמר הגמ' מהדרנא שטרא בדוקא הוא וע"י חזרת השטר סגי וכמ"ד אותיות נקנו' במסיר' ודלא כהרא"ש שפי' קנייה ממש ע"ש וס"ל להתוס' דאין בידו לטעון דיכול למכור מכירה ממש דטריחא מילתא או מטעמא אחרינא ולכן כאן דלא שייכא חזרת השטר הוצרכו לומר דיכול לכבוש ולפי"ז לדידן דקי"ל אין אותיו' נקנות במסירה ליתא להאי אוקמתא דגמ' וחי ומת שוין בדינן. ובהכי ניחא דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי"ט מה' מו"ל שלא חילקו בין חי למת שו"ר דהא ליתא חדא דבגמ' בכתובות דף ק"ט אמרי' מהדרנא שטרא לרבנן וקי"ל כוותייהו אף דקי"ל אותיות אין נקנות במסירה ועוד מאי משני הגמ' ביתמי אפי' ביתמי יחזור להם השטר וממילא בטלה הקניה למפרע ואז גובין מנייהו דשדה דאבוהון היא דלמ"ד אותיות נקנות במסיר' בטיל' למפרע וכ"מ מדברי הרא"ש וי"ל עליו שלא הוכיח מזה דמכירה ממש קאמר וכן הוכיח הרמב"ן ז"ל במלחמות דע"כ אמרי' מהדרנא שטרא ע"י מכירה ממש ולא חזרת השטר לבד ע"ש ומשמע נמי מדבריו דלמ"ד אותיות נקנות במסירה בטילה המכירה למפרע ומעתה הדק"ל בדברי התוס' ונ"ל דכוונת התוס' היא דבאו להוכיח דע"כ לא ס"ד הא מילתא דמהדרנא שטרא דאי ס"ד אמאי קאמר מבעיא אדרבא אמרינן מהדרנא שטרא וכדי שלא תאמר דלעולם ידע לה אלא דסבר דע"כ ביתמי עסקינן דאל"ה אמאי לא גבו נזקין מבינונית וכדפריך בסמוך לזה כ' הרי יכול לכבוש השטר ואפילו ביתמי מהניא כיון דהו"ל כאלו לא קנה. והנה מהר"ם שיף ז"ל הק' ע"ד התוס' דא"כ מאי קאמר הגמ' ביתמי הא יכול לכבוש השטר וכו' ע"ש ואין לתרץ דבראינו השטר איירי דא"כ מנ"ל להתוס' דלא ס"ד האי סברא דמהדרנא נימא דס"ד אלא דס"ל דע"כ איירי ביתמי ובראינו דאל"ה ליגבו נזקין מבינונית ולכן צ"ל דכיון דדבר שקר הוא האי מילתא דכבישת השטר לא דיינן בהאי טענתא ולא חשבי' ליה כאלו כבש והתוס' נחתי דמ"מ לא הו"ל כ"ש משלשה דהא חידושא איכא באחד דסד"א דדיינן בכבישת השטר קמ"ל דלא ולפי"ז כי מוקי לה ביתמי לא הוה אצט' לטעמא דאי אפשי אלא דהו"מ לאוקמה באחד וחידושא דלא נימא כביש שטרא אלא דניחא ליה לאוקומי אוקמתא קמייתא דבזה אח"ז ובלקח עדית באחרונה. וראיתי למהרש"ל ז"ל ביש"ש סי' י"ד שכ' ע"ד הרא"ש דמכיר' ממש דאינו מוכרח די"ל דפי' מהדרנא שטרא הוא כבישת השטר וכדכ' התוס' ז"ל ואינו יכול לומר לו תקבל עליך בחרם שכן האמת שהרי בידו למוכרו לו ע"ש ולפי"ז כי משני ביתמי יכול לומר לו תקבל בחרם וניחא קושי' מהר"ם שיף ז"ל ודברי התוס' הם פי' מהדרנא דגמ' גופא אבל לפי"ז אכתי ק' מנ"ל להתוס' דלא ס"ד וכו' נימא דסבר דע"כ ביתמי איירי מכח קושי' אנזקין נמי ע"כ נ"ל בדעת התוספות כדכתי' ובדעת הרי"ף כ' במלחמות דס"ל דקושית א"ה נזקין נמי לאו קושיא היא עד דטעין אבל אנן לא טענינן ליה ודיינן להו כדיניה והרי"ף דינא קאמ' אבל אי טעין הוי טענה ואי טעין ליה אידך לכי תהדר הוי טענה נמי עש"ב וצ"ל דמאי דדיינן להו כדינייהו ולא אמרי' דגבו כולהו מעידית כיון דהיא אחרונה משום כיון דביד זה לטעון להגבותם מזבורית וביד זה לטעון לגבות מעידי' אנן דיינן להו כדינייהו ואי טעון טעין והרשב"א ז"ל בחי' כ' דדעתם דלא אמרי' מהדרנא לגרוע ע"ש והלח"מ בפי"ט חשב דדברי הרמב"ן הן הנה דברי הרשב"א ואין נ"ל אלא כדכתי'. ומה שהק' הלח"מ דמ"מ אמאי הוצרך הר"מ להביא טעמא דאי אפשי ע"ש לק"מ דטעמא דאי אפשי אהני גם למת אבל טעמא דמהדרנא לא מהני אלא לחי אבל לא ביתמי ולכך כ' טעמא דא"א דלא לפלוגי בין מת לחי

בד"ה אי שתקת וכו' אבל ב"ח וכו' עכ"ל אבל הרא"ש כ' דגם בב"ח ק"ל וכ"פ התוספות בכתובות דף ק"ט וכ"כ הטור סי' קי"ט וכ' שם דאי מכר בינונית באחרונה נזקין וב"ח בינונית וכתובת אשה זבורית וכ' השה"ג דלפי שיטתו דב"ח גובה זבורית אי עדית באחרונה גם בינונית כן וכ' שלא יכול להלום דבריו וכוונת הטור פשוטה לפניה דלא כ' בבא דבינונית באחרונה אלא במת דליכא מילתא דמהדרנא אבל בחי ודאי דב"ח גבי מזבורית לפי שיטתו ועיין לה' המגיד ז"ל

גמ' ר"ה אמר או כסף וכו' עפירש"י ומהר"ם שיף ז"ל וי"ל דבעיא דבשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין שייכא בדברי ר"פ דאמר רחמנא אמר ממיטב כי היכי דלקפוץ עליה זביני דכיון דדריש טעמא דקרא דכן הוא א"כ י"ל דבשל עולם שמין כיון דבהכי סגי דקפצי עליה זבינא אבל אי גזירת הכתוב ל"ש למבעי מידי דרחמנא אמר מיטב שדהו והא דלא הקדים דברי ר"ה קודם דברי ר"פ משום דבעי לאשמועי' דהלכתא כוותיה שנאו באחרונה וכמ"ש הרא"ש ז"ל

דף ט' ע"א תוס' בד"ה משהחזיק וכו' דאי בנתן מעות וכו' אמאי יכול לחזור בו משהחזיק עכ"ל נר' מדבריהם דלא ק"ל אלא כיון שנתן והחזיק אבל אי נתן ולא החזיק א"ש דיכול לחזור בו אף דכבר קנה בקנין גמור וגם נתן מעות והיינו רישא דעד שלא החזיק בו דהוא ניחא להו דאיירי בנתן מעות אי לאו סיפא דס"ל אף נתן מעות לא סמכא דעתיה עד דדייש אמצרי ובזה ניחא נמי דלא תקשה גם לפי דרכם אמאי לא נקט כסף כמו קושייתם