משמרות כהונה חלק ב סט

גבי אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ע"ש ודוק ובמ"ש התוס' דעשה דקדושים לא קאי אלא אמאי דכתי' בההוא פרשתא עמ"ש בחי' במס' יבמות ד"ך ע"ש

דף ל"א ע"א פירש"י בד"ה מאי למימר' וכו' ולמ"ל לר"ל וכו' עכ"ל ר"ל דברייתא מאי אתא לאשמועי' ע"כ לא אתא לאשמועי' אלא מאי דנפיק מלכל ולא נפיק מפשטיה דקרא והא ליתא דהא מילתא נפקא משה ושלמה ולא אצט' ריבוייא דלכל וא"כ ברייתא מאי אתא לאשמועי'

תוס' בד"ה למ"ל וכו' דא"כ היכי קאמר וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל דא"כ אמאי אצט' למי' דאי כ' פריקה משום צערא וח"כ הא בלא"ה אצט' למכתב פריקה וטעינה דכל חד כדיניה וכיון דבדינייהו חלוקין היכי שייך למילף חד מחבריה משום דאיכא למי' דאצט' לצד הראשון ליישב גם אליבא דר"ש דתרוייהו בחנם

ע"ב בד"ה גם וכו' וללישנא בתרא וכו' א"ש וכו' עכ"ל מדבריהם הללו מוכח דס"ל דלל"ב גם במדעתו יש לחלק בין אית ליה פסידא ללית ליה ולפי"ז ק' במ"ש אח"כ א"נ כדמפרש טעמא בירוש' וכו' דאכתי ק' לל"ב דאפי' במדעתו היכא דא"ל פסידא חייב ואפי' לא ברי היזיקא דהא מבריח ארי ומפייס ומחיל תרוייהו כי הדדי וא"כ אמאי פורע חובו פטור כיון דאית ליה פסידא וצ"ל דהתוס' מספק"ל בפי' הגמרא בל"ב אי גם במדעתו יש לחלק בפסידא או דדוק' בשלא מדעתו הוא דמפליג לל"ב בפסידא ומתחלה מכח קו' דהכא אמאי נוטל שכר מ"ש מבריח ארי כ' דלל"ב ניחא ונאמר דגם במדעתו יש לחלק בפסידא דא ואחר שתי' משום דברי היזיקא השתא י"ל דלל"ב דוקא בשלא מדעתו הוא דמפליג בפסידא אבל במדעתו אפי' אית ליה פסידא פטור וכיון דמשום דמפייס ומחיל לא ברי היזיקא ניחא שפיר פורע חובו דפטור

בא"ד דהתם נמי אין מצילו מן ההפסד עכ"ל עמ"ש בס' זרע יעקב למהר"י ן' נאים ז"ל בסי' כ"ט

בא"ד והא דקרי ליה בפח"ה וכו' אע"פ שמצילו מן ההפסד וכו' עכ"ל ואע"ג דהתם ל"ל פסידא מ"מ כיון דברי היזיקא אף על גב דאין לו הפסד חייב דהא מהנהו

דף ל"ב ע"א גמ' ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה לפירש"י דאלא תחזיר פריך ק' אמאי נקט ל"ת ועשה אפי' עשה לחוד מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה וכה"ג הקשה מהרש"א לעיל בדל"א בגמ' שם ובתירוצו לא יתורץ כאן וי"ל דאדרבא כיון דאמרי' מאי אולמיה וכו' אמרי' שוא"ת עדיף ולא יחזיר ולכך אצטריך קרא וק"ק דכיון דמצות כיבוד דהכא הוא בשוא"ת א"כ אדרבא כי מחזיר הוי עשה דאבידה דוחה עשה דכיבוד דהקום עשה הוא הדוחה והל"ת אינו מועיל לדחות כמ"ש רש"י לעיל בדל"א וא"כ מאי אולמיה וכו' ומאי קאמר ולא אתי עשה ופו' אדרבא עשה דאבידה הוא הדוחה וי"ל כיון דעשה דאבידה קדם אז עשה דכיבוד הבא אח"כ כשצוה אביו הוא הנקרא דוחה אפי' הוא שוא"ת ועי"ל אע"ג דהל"ת אינו מועיל לדחות מ"מ מהני לענין דהוי העשה אלים וחמור ובהכי ניחא קושי' מהרש"א דלעיל שהבאתי גם ניחא מה שק' אפילו ל"ת גרידא לא ידחה דבעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה די"ל כיון דהל"ת מאלים העשה הוי עשה חמור ולא בעי' בעידנא כמ"ש התוס' בפסחים דע"ו ע"א גבי עשה דהשלמה ע"ש ועמש"ל ד"ל ע"א ע"ש

ע"ב גמ' דאפי' ר"ש לא קאמר ויל"ד מהיכא מוכח כר"ש טעמיה משום דלא מסייעי קראי דילמא טעמיה משום דס"ל צב"ח לאו דאורייתא וליכא ק"ו ולכך אצט' למכתב תרוייהו וי"ל אע"ג דליכא ק"ו מ"מ נילף במה מצינו ועיין למהרמ"ש ז"ל ואכתי יל"ד אמאי לא מוכח דצב"ח דאורייתא דאי ס"ד ל"ד אמאי אצט' קראי דאבידה דלעיל דל"א ע"א לא מצריך להו אלא משום צערא וי"ל צערא דמרה בעומד שם וכדאמרי' לקמן

עוד בגמ' בפריקה הוא דכתיב האי פירכא היא אליבא דרבנן כמ"ש התוס' לעיל בד"ה לר"ש והא דלא מוקי לה הגמ' כר"ש משום דאפי' כר"ש לא אתיא דלר"ש לא מסייעי קראי ותנא דבריית' מסייעי ליה קראי דבטעינה כתיבי

דף ל"ג ע"א תוס' בד"ה אבידתו וכו' וא"ת אבידתו וכו' כה"ג איתא בעיא בפ' התדיר ועיין להמג"א סי'

דף ל"ד ע"א גמ' נעשה כאומר לכשתגנב וכו' מק' לחד תי' שכ' התוס' בפ' השולח דמ"ג ע"א דעבד שאינו שוה כלום אפי' מכרו כולו הוי כמי שמכרו לקנס א"כ הכא כיון דלא מכר הגיזות והולדות אפילו אמ"ל פרתי קנויה לך הוי כמי שמכרה לכפל ובמכרה לכפל לא מהני דהא ס"ד מעיקרא דמכר גוף הפרה לכפל כמו שהוכיחו התוס' בשמעתין ופריך והא אין מקנה דשב"ל ומאי משני ולק"מ דהתוס' בפ' השולח לפום ההוא תי' ס"ל כמ"ש ה"ה ברפ"ח מה' שאלה בשם המפרשים דכי אמ"ל קני פרה זו לכשתגנב קנה הגיזות והולדות דמשעת גניבה ואילך וא"כ אינה מכורה לכפל לבד אלא לגיזות והולדות וגוף הפרה משעת גניבה ואילך

עוד בגמ' אמר אביי שואל עד שישלם וכו' וכי משלם קנה הכפל ולא שייך כאן לומר כיצד הלא עושה סחורה בפרתו ש"ח מטעמא דאמרי' לעיל נעשית כמי שא"ל בשעת שאלה כשתשלם יקנה לך כפילא ופירש"י לעיל דקי"ל להו רבנן דניחא להו לבעלי' שיהיה בטוח בקרן ע"מ שיהיה ס' כפל העתיד לבא לשומר נר' דמכאן יש להוכיח באם אחר שנגנבה נתפשר השואל עם המשאיל בפחות מן הקרן לא נקנה יתרון דמי הקרן לשואל וכי נמצא הגנב אינו פורע לו אלא מה שפרע למשאיל שהרי בכה"ג אינו בטוח בקרן ולא מקני ליה והשה"ג בפ"ק דבתרא מסיק כן לדינא והוכיח ד"ז מגמ' בקמא דע"ח ע"ב ונסתפק למעשה באם שאל מן הגוי ונגנב לו ואח"כ כששמע הגוי מחל לו אי מיפטר הגנב ע"ש ונר' דמכאן יש להוכיח דשואל אינו מרויח כלום אלא היכא דאיכא למי' נעשה כמי שא"ל וכו' ועיין לה' בני יעקב בתשו' סי' י"ג דרכ"ב ע"ב ולהרב נחפה בכסף סי' יו"ד והנמשך

תוס' בד"ה א"נ וכו' אהני מעכשיו לקנותה סמוך לגנב' למפרע עכ"ל ק' דא"כ דקנה למפרע אפי' בר"ה נמי ובפ' הכותב דפ"ו ע"ב מוכח בגמ' דדוקא באגם ועיין להתוס' בפרק האשה שנפלו דפ"ב ע"א ועיין לה"ה בפ"ב מה' מכירה דין ט' ועיין מ"ש השע"ה בהלכות אישות דף ק"א ע"ג משם הכנה"ג ודוק: